מלמד התלמידים קסז

העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה והדבר הקטון ישפטו הם וזה נכתב בתורה קודם שנכתב בה עשרת הדברים

ונאמר בספור ההוא שמשה רבינו א"ה עשה זה הענין הגדול בעצת יתרו שאמר לו אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמוד וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום ושמע לו ברצון השם ועשה הדבר הזה על פיו ונכתב בספר. וזה הערה טובה כי לא לחנם נכתבה פרשה אחת בתורה על יתרו גם לחבובה הקדימה לכתוב וזה אי אפשר מאין טעם חזק או טעמים. אזכיר מהם שלשה. האחד שהודיענו בספור ההוא כי אי אפשר לאדם להשיג שלמות בדרך שלא יצטרך לעצת אחר שהרי משה רבינו שהיה שלם מכל איש שהיה לפניו או אחריו נצרך לעצת יתרו. השני שראוי לקבל האמת והיושר מכל אדם גם כי יהיה האיש המגיד באמת פחות מהמקבל גם כי יהיה מעם אחר. וראוי לאיש ההוא המקבל דברו שיאמר אותו בשמו ואם יכתבנו בשמו יכתבנו ואין ראוי לבחון בעל המאמר ההוא רק המאמר בלבד. השלישי שמצות התורה נמשכו לחכמה ולשכל כדי להעמיד הגוף ולקיים המין כמו שהתבאר באמרו כי לא דבר ריק הוא מכם כי היא חייכם ואמרו כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. וכן בא הנה על עמידת הגוף ויכלת עמוד ועל קיום המין וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום. פרשת תרומה מה ידידות משכנותיך י"י צבאות. נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות י"י לבי ובשרי ירננו לאל חי. גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך י"י צבאות מלכי ואלהי אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה

דעת המפרשים בפסוקים אלו שהכונה בם להעיר האדם על ההליכה אל בית המקדש לחוג שנאמר שם ולהקריב הקרבנות ובפסוק גם צפור וגו' נאמרו פירושים רבים לפי זרותו אף אני אענה חלקי ואומר כי הכונה בהם והחפץ באדם בהליכתו אל בית המקדש ואל כל בית מיוחד לשם כמשכן וזולתו הוא להעיר ההולך שם ללכת בדרכי השם עד אשר תבא הנפש אל מקדשי אלהים הם חצרות י"י ובית י"י האמתי הוא שנא' עליו בכל ביתי נאמן הוא ונאמר בדברי רבותינו ז"ל אם אתה תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך שנא' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. וזה התבאר בדרש חג הסוכות וכתבתי שם שמשה רבינו ע"ה חבר המזמורים שהתיחסו אליו כשבנה המשכן להעיר על הענין הזה וכן נראה שבני קרח גם כן זאת היתה כונתם כמזמור