מלמד התלמידים קסה

פרשת משפטים. אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת

דעת רבותינו ז"ל בכתוב הזה שהוא מאשר העושה דברו במשפט ועושה צדקה בכל עת עד שאמרו על זה וכי אפשר לו לאדם לעשות צדקה בכל עת ובא התירוץ על זה זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים או המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו וטוב זה לפי דרך הדרש כי זה בלא ספק פועל טוב כל זמן שיש לו לאדם בנים קטנים או יתום ויתומה בתוך ביתו. ולפי זה הדעת הפסוק סובל ענין אחר כדרך הנזכרת בפרשת בהעלותך על המכלכל דבריו במשפט וכל מעשיו לשם שמים אבל לפי הפשט נראה שהכתוב הזה מאשר השומרים דרכי השם ויודעים ומכירים שהוא עושה משפט וצדקה בארץ בכל עת ולפיכך בא עושה בהא. וכבר קדם לו מי ימלל גבורות י"י ישמיע כל תהלתו ר"ל שאין עם ולא אדם שישיג זה והמשיגים לא ישיגוהו רק מצד פעולותיו לפיכך אמר אשרי שומרי משפט כי אחר שידעו זה יעשו גם הם צדקה ומשפט להדמות לדרכיו בדעתם כי כן מעשיו יתברך בארץ כמו שאמר הנביא דן דין עני ואביון הלא היא הדעת אותי נאם י"י. וזה מבואר בפרשת אלה הדברים. והשם ברחמיו כאשר בחר בעמו ישראל הגיד לו דבריו בסודות המציאות ובמצות השומרות אמונת כמו שבאו בעשרת הדברים והודיעם חוקיו ומשפטיו הצריכים בכל עת ובכל מקום לקיום יישוב מדיני הצריך למין האדם. לפיכך סמך פרשת אלה המשפטים לעשרת הדברים ללמדך שאין שלמות האדם מושג בחכמה ובאמת בלבד עד שיהיו דינין מסודרין ביניהם בדרך שיחיו אלה עם אלה והוא שסדר תחלה דיני עבד עברי ואמה העבריה לפי שהדינין ההם הם בעצמם ובגופותם וצוה להשוות יושר החירות בהם לפי שהם כלם עובדי השם ובכלל המצוה ההיא בא ענין זה לפי העיון הראשון אבל עם התבוננות הטוב יראה בו מנפלאות תמימות התורה והעיון הזה הוא שרבו מוסר לו שפחה כנענית שהיא אסורה לאחרים וזה התירה התורה לפי קדושת העם הזה כדי שלא תכשל בעלת הבית בעבד המתמיד עמידתו אצלה כי השפחה היא משמרתו שאין בטבע האשה שתחפה על שוכב חיקה כשיזנה עם אחרת. מצורף אל זה שלום הבית שלב בעל הבית ינוח ולא יקנא לאשתו. ואחר שדבר בדיני חירות סדר נזקי גופם ואחר כן דיני נזקי ממונם ואחר כן דיני עסקם בדיני השומרים שאי אפשר זולתם אחר שלא יושגו חיי בני אדם הראויים אלא על ידי אחרים. וכל הדינים הנזכרים שם באו דרך קצרה מאד גם דינים רבים הניחה התורה שלא הזכירה כלל דבר מענינם אפילו על דרך רמז והם נזכרים בתלמוד ולא נאמר בו עליהם מנא לן ולא מצינו שנאמרו על פה וזה לפי שמצות דינין היתה קדומה ואינה כשאר מצות התורה כי כשנצטוו בני נח על הדינין לא היתה המצוה אלא שיסדרו דינין ביניהם לפי