מלמד התלמידים קלח

שלא יעבד כלל כדרך שנקרא בור מי שהוא על ענין זה ובזה הענין מצא משה רבינו ע"ה העם הגדול ההוא מלבד יחידים ודרך התורה לדבר על הרבים והם שהלכו שלשת ימים במדבר שור והוא רמז לחכמה העיונית מגזרת תשורי מראש אמנה ולפי רע ההרגל שהרגילו היתה הליכתם במדבר בלא מציאות מים

ואפשר שהנביא הושע אמר לפי הענין הנזכר יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו והוא יהיה לעתיד כשתתפשט ידיעת השם כמו שסמך לו ונדעה נרדפה לדעת את י"י. ואז יבא כגשם לנו לא שילכו יום ולא ימצאו מים כמו שאירע לאנשי המדבר שנאמר עליהן וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. ולפי הענין השני שאמרנו סובל הדרש והוא שהמעשה הנזכר בתורה אירע כמו שהתפרסם להמון ראוי שילקחו כל המעשים הנזכרים בתורה שהם מפורסמים לכל כפשוטיהם והם שהיחידים יבינו סודות השם בהערת ספור המעשים ההם. ומזה המין כל מה שנזכר במעשה בראשית מאדם וחוה וקין והבל ושת ומגן עדן וכל הנמשך לזה ראוי להתבונן בזה היטב כי לא בא לחלוק על לומדי התורה לסתור דעתם המפורסמות במעשים ההם אמנם כוונתו להודיע כי ספור המעשים ההם בא בתורה להעיר היחידים על סוד אמיתי הנודע בחקירה ובעיון ומזה המין הוא סיפור ההליכה במדבר שלשת ימים בלא מים. ומן הנמשך לזה ספור הכנת שלשת ימים לקבל התורה וירידת השם ביום השלישי וכבוס של שמלותם ופרישתם מן האשה כי על דרך זה ראוי האדם לבא אל המחנה הקדוש האלוהי כמו שהזכיר הרב המורה בפרק ח' ומי שלא ילך בדרך זה לא ישיג לבא שם ולא אל המחנה הקדוש האלוהי ומי שלא ילך בדרך זה לא ישיג לבא שם ולא ימצא המים והוא שבא הספור במקום הזה ואמר וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ואחר זה בא ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה

ולפי ענין המשל נראה לומר שהעם היו שומעים דברי משה באמונת השם בדרך למוד מופתי כדרך כל חכם לב שיפוצו מעיינותיו חוצה והוא השלם שבשלמים בלא ספק היה משפיע טובו עליהם להביאם אל ארץ החיים ולא יכלו לשתות מהמים ההם כי מרים הם אל חכם כי כן דרך ההמון כי כאשר יקרה לחולי הגופות שישתנה טבע הרגשתם וכל אוכל טוב וערב תתעב נפשם ויתאוו הדברים החמוצים והקשים כן דרך הנפשות שמים מר למתוק ומתוק למר ולפיכך המים הנובעים ממקור מים חיים המתוקים מדבש מרים אל חכם כי לא נסו לשתותם על כן לא יכלו ועל כן קרא שמה מרה והקריאה בלבד היתה במרירות ההוא לסבת הפסד הרגשת חכם לא שהיה שם מרירות בעצם חלילה חלילה

וזה הענין היה סבה חזקה לסתרי התורה ולהסתר הפרשה הזאת בעצמה לא שיש שם דבר חולק על האמת הישרה או שהוא כנגד אחת ממצות התורה אבל הם בתכלית הטוב אבל לפי צורך ההמון שאין כח