מלמד התלמידים יב

בפתיחת משלי לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה קרא מצות התורה חכמה ומוסר וקרא הדעות האמתות אשר בה אמרי בינה. ולשני הענינים האלה חבר ספריו. האחד מהם הוא על הרוב משל ולפיכך פתח בו משלי והשני הוא על הרוב דבר ולפיכך פתח בו בדברי ושניהם השלימו כונתו בביאור התורה לפי יתרון חכמתו ורוב חקירתו והוא שאמר ויותר שהי' קהלת חכם וגו'. ואמר תקן לא ותקן יורה שמשמעות הכתוב כן ויותר שאזן וחקר תקו משלים הרבה רצה לומר אל יעלה על לב אדם ששלמה כשחבר שני ספריו בהנהגת האדם בא לחלוק על התורה או להוסיף עליה או לגרוע ממנה בי אין הדבר כן אבל לפי יתרון חכמתו ודעתו כונת התורה על שאר בני אדם עוד לפי היתרון ההוא למד דעת את העם והזהיר אותם הזהרות שלא באה בתורה בפירוש כרוב אכילה ושתיה ומעוטן ורב שחוק ורב כעס ורב דברים ורב שתיקה ורב חריצות ורב מנוחה ובכלל כל הקצות וזה כלו לפי שהשיג כוונת התורה על זה בהזהירה על קצת מאכלות וכיוצא בהן והשם צוה בכלל לעשות הישר בעיניו וללכת בדרכיו הישרים ובכיוצא בזה למד דעת את העם. והוא שאמר בפתיחת משלי לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה כי זה סדר הנהגת כל האדם. והוא אמרו למד דעת את העם

עוד אמר ויותר שאזן וחקר ר"ל ויותר שהאזין והסכית לתורה והוא שהכין לבבו לחקור ולדרוש סתרי תורה תקן משלים הרבה כלומר עשה תחבולה במשליו כדי שיבינו מהם המשלים הסתומים והוא שאמר שם ישמע חכם ויוסיף לקח ונבון תחבולות יקנה. להבין משל ומליצה וגו'. רצה לומר ישמע חכם דברי חכמים וחידותם ויוסיף לקח ונבון תחבולות יקנה להבין משל ומליצה. והוא במה שהעיר במשליו ובדבריו על כונת המצות ועל הספורים שבאו במעשה בראשית ועל מה שנרמז בם ממעשה מרכבה. וכן בא הנה בקש קהלת למצא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת, אחר שאמר בכתוב הקודם כונת שני ספריו אמר בכתוב הזה תועלתם ואמר שעשה אותם כדי שימצאו האחרים דברי הרצון והכונה בסתרי התורה ובמצותיה כדי שימצאו יושר הכתוב בספר הישר שהוא התורה והוא דברי אמת והוא המליצה והמצות בעצמן כאשר ראוי לאדם וחובה עליו לאחוז בזה וגם מזה אל יניח ידו כי אין קיום התורה באמת כי אם בהחזיק בשני הענינים יחד. או רצה בדברי חפץ הרצון והכונה במצות ובדברי אמת אמתת המציאות והממציא. עוד אמר דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים וגומר, ר"ל אל יעלה על לב אדם שדברי ספרים אלה הם למטה ממעלת דברי חכמי התורה הנאמרים בדרך קבלה כמו שיראה בתחלת עיון שהם אומרים הלכות פסוקות בפירוש המצות ושלמה אמר דבריו כסותרין זה את זה וכמספק בקצת אמונתו כי אין הדבר כן אבל שלמה דבר בדרך חכמי המחקר שחוקרין ודורשין פעם מודים פעם חולקין כדי להוציא לאור כל תעלומה ופעם אומר דבר שמשמעו ענין אחד והכונה ענין אחר ופעם אומרין דבר כפי התחלת העיון לתלמידים ופעם כפי הדעות המפורסמות לא מושכלות. וכונתם בכל כדי להעיר לב התלמידים וללמדם ולהרגילם עד שימשכו אותם אל האמת אבל אין בכל דברי החכמים הנאמרים בדרך האמת כנגד אמתה של תורה כי האמנם ימצאו דבריהם בעיון הדק שוין לדבריה והוא שרצה באמרו דברי חכמים כדרבונות וגו'.