מלבושי יום טוב חלק א ה

שו"ת מלבושי יו"ט חלק אהע"ז סימן א

שאלה אשה אחת באה לעיר אחרת ושדכה עצמה לאיש אחד וחקר אצלה בת מי היא ולפי תשובתה מי היו אבותיה לא היתה שום שייכות עמו והתנכרה ממנו. וכנסה ע"י חופה וקדושין ודר עמה זמן מה. ואח"כ הכירו שהיא היתה כבר כלת בנו שיש לו במק"א. והיא אסורה על האיש הלזה מחמת איסור שניות לעריות. ורצו הב"ד דשם לכופה שתקבל גט מאישה וברחה האשה משם. ועתה שואל האיש כדת מה לעשות אם מותר לו לישא אשה אחרת בלא היתר מק' רבנים אחר שישליש לה גט. וגם אם מחוייב להשליש התוס' כתובה או לא

תשובה מקודם נבאר אם אשה זו צריכה גט מה"ד. אף שהטעתה את בעלה במום דאיסור. או לא. הנה בדברי הר"ן בפי"א דכתובות מבואר להדיא דאלמנה לכ"ג אף שלא הכיר בה אפ"ה צריכה גט דכתב שם וז"ל ומיהו לא דמי לגמרי דאילונית בשלא הכיר בה לא בעי גט כלל כדמוכח ברפ"א דיבמות כדתנן וכולן אם מתו או מיאנו או שנתגרשו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות ואלו אלמנה לכ"ג אפי' לא הכיר בה צריכה גט עכ"ל אבל לכאורה דברי הר"ן הללו מרפסין איגרי דהא הסברא היא דאלמנה לכ"ג הוא מום גדול יותר מאילונית דעם אילונית ראוי לדור אם ירצה ואשה זו כיון דהיא אסורה עליו ובניה חללים א"א לדור עמה כלל וגם אם הוא ירצה לדור עמה הא ב"ד לא יניחוהו. א"כ האיך אפשר לומר דמום זה לא הוה כמום דאילונית. אך זה אפשר לומר דהא דבעי גט אלמנה לכ"ג אף שלא הכיר בה אינו אלא מדרבנן בלבד וכן הוא דעת הגאון בעל תפארת צבי בס"א. אבל מ"מ עדיין יש לתמוה על דברי הר"ן דעל הא דאמרינן שם הממאנת השניה והאילונית אין להן כתובה כו'. אם מתחילה נשאה לשם אילונית יש להן כחובה. אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכ"ה יש להן כתובה וע"ז קאמר בגמ' שם אמר שמואל לא שנו אלא מנה ומאתים אבל תוספת יש להן כו' ע"כ. ופירשו רוב הראשונים דשמואל קאי על אילונית אף שלא הכיר בה וכן אלמנה לכ"ג אף שלא הכיר בה שאף שאין להן כתובה מ"מ תוספת יש להן כתב שם הר"ן טעם לדבריהם שלא תקשה מ"ש מנמצא עליה נדרים או מומין דמקחן מקח טעות דאפי' תוספת אין להן די"ל דלא דמי דהתם כיון שהיתה יודעת במומיה והדבר ידוע שאין אדם נתפייס במומין ולא באשה נדרנית עלה דידה הוה רמי לגלויי ועלה סמך ולא חשש לבדוק אחריה. אבל באילונית לא הים הדבר מוטל עליה שהרי לא היתה יודעת בכך וכן הדין באלמנה לכ"ג כו' שאע"פ שלא הכיר בהן יש להן תוספ' שלא היה הדבר מוטל עליהן לגלות דסברי שאפשר שיערב עליו המקח ואע"פ שיש איסור בדבר עכ"ל והדבר תמוה דהאיך אפשר לומר דגבי מומין אמרינן דודאי אין אדם נתפייס במומין וגבי איסור אמרינן דאפשר שיערב עליו המקח אף שיש איסור בדבר. אח"כ מצאתי שתמה בזה בעל עצי אלמוגים וכתב מ"ש ממוכר בשר טריפה בחזקת כשרה שהמוכר צריך להחזיר הדמים אף בעד מה שכבר אכל וכ"ש הכא בבאה להוציא ממון שאין לך מקח טעות גדול מזה יעו"ש. ולפ"ד יש להקשות נמי מ"ש מרואה דם מ"ת דהוה נמי מום מחמת איסור. וכולם כתבו דאין לך מום גדול מזה ולהכי אין לה תוספת ואף לדעת בעל העיטור והרמב"ן ז"ל דס"ל דאית לה תוספת. הא כתבו הטעם משום דהיא ג"כ לא ידעה מקודם ודמי לאילונית אבל אלמנה דידעה מקודם אמאי אית לה תוספת

אח"כ ראיתי שקושיא זו יש להקשות יותר על דברי ר"ה שם (קא:) דאמר ר"ה אילונית אשה ואינה אשה אלמנה אשה גמורה אילונית אשה ואינה אשה הכיר בה יש לה כתובה לא הכיר בה אין לה כתובה אלמנה אשה גמורה בין הכיר בה בין שלא הכיר יש לה כתובה כו' ע"כ א"כ לפי דברי ר"ה לכאורה מום דאיסור לא הוה מום כלל דהא במומין אף שקדשה וכנסה סתם אין לה כתובה והכא יש לה כתובה אף שלא הכיר בה וא"כ יש להקשות מ"ש ממוכר בשר טריפה בחזקת כשרה דמבואר להדיא במשנה דבכורות דהמוכר צריך להחזיר הדמים ואין לחלק דדוקא גבי מו"מ הוה מום דאיסור מום אבל גבי אישות מום דאיסור לא הוה מומא זהו רחוק מן השכל ואין הדעת סובל זאת וכה"ג יש לתמוה נמי על הא דפסק הרמב"ם דאם קידש חייבי עשה אף שלא הכיר בה חייב בכתובתה וס"ל דדוקא בח"ל הוא דס"ל דאין לה כתובה אם לא הכיר בה אבל ח"ע דקילי אף שלא הכיר בה נמי יש לה כתובה וקשה דאמאי יש לה כתובה אף דאיסור זה הוא קיל מח"ל מ"מ הא אין לך מום גדול מזה כיון דאינה ראוי' לדור עמה כלל מחמת איסור והוא לא הכיר בה א"כ אין לך מקח טעות גדול מזה

ע"כ נ"ל דהאי לא הכיר בה דפליגי ר"ה ור"י איירי היכא שהיא באה מעיר אחרת ולא היה עליה שום חזקה כלל מאי היא והוא לא חקר ולא דרש אחריה כלל וגם ממנה לא שאל וקדשה סתם לכך ס"ל לר"ה דיש לה כתובה כיון דעליו היה מוטל לדרוש ולחקור אם היא מותרת לו. והוא לא הוה לי' לסמוך עליה במה שלא הודיעה לו שהיא אסורה עליו דאולי לא ידעה מזה שהיא אסורה עליו וכיון דלא דרש ולא חקר כלל אחריה מאי היא אמרינן דמוכח הדבר דערב עליו המקח אף באיסור אבל היכא דהיא מוחזקת בעיר שהיא בתולה ולא נתקדשה מעולם לשום אדם ועל סמך חזקה זו קדשה וכנסה ודאי דגם ר"ה מודה דאין לה כתובה משום טענת מום דאיסור וזה מיקרי קדשה בחזקת שאינה כן ונמצאת שהיא כן דאמרינן שם דאין לה כתובה אף לר"ה אע"ג דרש"י פי' שם שהטעתו ואמרה לו שלא נתקדשה מעולם נראה דלאו דוקא, שהטעתו להדיא אלא ה"ה אם היתה מוחזקת בעיר שעדיין לא נתקדשה הוה כמו שחקר אצלה והיא הטעתו כיון דהוא סמך על חזקתה שנתחזקה בעיר א"כ לא פשע כלל מה שלא חקר ודרש אחריה. א"כ יש לו טענת מומין דמום דאיסור ודאי הוה מום לכו"ע וזה הוה כמו מוכר בשר טריפה בחזקת כשרה אע"ג דמכר לו סתמא מ"מ המוכר מחויב להחזיר הדמים משום דהלוקח לא פשע כלל במה שלא שאל אם זה בשר כשר או לא דכיון דקנה מישראל מסתמא מוכר לו בשר כשר. א"כ ה"נ אם הוא סמך על החזקה שנתחזקה ודאי דהוה מקח טעות גם לר"ה ואין לה כתובה. וכן נמי הא דפסק הרמב"ם דאם קידש ח"ע ולא הכיר בה חייב בכתובה ותוס' כתובה איירי בכה"ג שהוא פשע מה שלא חקר אחריה כלל ואמרינן כיון דכנסה סתם ולא חקר אחריה כלל וגם איסורא קיל אמרינן בודאי ניחא לי' ולא איכפית לי' באיסורא ודמי כהכיר בה וא"א לטעון שמקחו מקח טעות לכך היא ככל הנשים ודוקא בח"ל דחמירא אף