מלבושי יום טוב חלק א רו

דהאיך לא הזכיר כלל וקאמר סתם אשו שלא בכונה אבל לפי מש"ב נ"ש כיון דאיירי באשו שלא בכונה ע"כ איירי דבשעה שהדליק לא היה יכול האש לבוא שם ע"י רוח התמידי דאם היה יכול לבוא שם ע"י רוח התמידי א"כ בשעה שהדליק כיון דידע שבודאי יבוא לשם ושם מונח אדם כפות א"כ הוה זה בכונה. אלא ע"כ דבשעה שהדליק לא היה יכול האש לבוא שם ע"י רוח התמידי אלא אח"כ בא הרוח והוליך את האש לשם והדליק את האדם וזה מיקרי אשו שלא בכונה ואינו חייב אלא משום ממונו בלבד לכך קאמר דיתחייב בזה דמים אף דפטור על הכופר והא דקאמר שם הגמ' מנ"ל לרבא דלא משלם אילימא מדתנן כו' נראה דה"א דהגמרא היה סובר כיון דהתם במתני' איירי ברישא בפטור על הטמון וע"כ איירי במדליק בתוך שלו כדקאמר התם ומדליק בתוך שלו לא מיקרי אלא היכא דאינו חייב משום חציו כמש"ב דהיכא דמחייב משום חציו מיקרי בכ"מ מדליק בתוך של חבירו וא"כ ע"כ הא דפטור על העבד משום דאין תשלומין לעבד אלא במקום קנס אבל באשו שלא בכונה כיון דפטור מן קנס אינו חייב נמי דמים. ודחה הגמרא דז"א דהא ר"ל כיון דהוא ס"ל דאינו חייב משום חציו כלל מפרש שם דאיירי בהצית בגופו של עבד ולדידן דס"ל דחייב אף ע"י רוח התמידי משום חציו א"צ לומר דאיירי בהצית בגופו של עבד אבל חזינן דהם מפרשים דהסיפא דעבד כפות איירי במדליק בתוך של חבירו ולא איירי במדליק בתוך שלו ועיין בפ"י דמפרש קצת על דרך זה אבל לפי דברינו יתיישב יותר: סימן יא

נסתפקתי בהא דקיי"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים היכא שחייב עצמו בקרן דפטור. אם הודה דק על הקרן בלבד ולא הודה על הקנס כגון שטען גנבת והוא אומר מצאתי ואח"כ באו עדים שגנב קודם שהספיק להחזיר הקרן ליד הבעלים אם חייב בכפל או לא

תשובה לפ"ד נראה דפליגי בזה הראב"ד והרמב"ן דהנה הרא"ש בפ"א דב"ק הביא בשם הראב"ד דאם הודו ואח"כ באו עדים קיי"ל כרב דאמר מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ואי תפס מפקינן מיני' כו' והקשה עליו הרמב"ן ז"ל דהא הודאה בב"ד דוקא בעינן כדאמרינן התם שאני ר"ג דשלא בב"ד אודי כו' והאידנא ליכא ב"ד הילכך אי תפס לא מפקינן מיני' בין תפס מקמי הודאה בין תפס לאחר הודאה כו' ע"כ. ונראה דדעת הראב"ד הוא דהודאה על הקרן בלבד נמי סגי לפוטרו. א"כ מהני הודאתו לפטור אפי' בזה"ז דהא לענין הקרן אנן שליחותייהו קעבדינן אבל הרמב"ן ס"ל דהודאה על הקנס בעינן ודוקא היכא שהודה שגנב אז הוא דפטרתו התורה אבל היכא דהודה על, הקרן בלבד לא פטרתו התורה לכך ס"ל דהודאה בזה"ז לא מהני דהא לענין קנס ליכא ב"ד בזה"ז. אמנם חכם אחד הראה לי תוספתא בב"ק פ"ח ה"ב דאיתא שם להדיא דהודאה על הקרן לא מהני לפטור עצמו מן הקנס וז"ל היכן שורי שגנבת ואמר תועה מצאתיו וטבחתיו והעדי' מעידין בו שגנב וטבח כו' משלם תשלומי דו"ה ע"כ ומ"מ א"א להביא ראי' ברורה מזה כי לפה"נ התוס' משובשת

ועוד יש לחקור בזה דאיכא למימר דהא ס"ל להתוספתא דבהודאה על הקרן בלבד לא מהני הוא דוקא בכה"ג דמיירי בתוספתא דכשהודה לא היה השור בעין שכבר טבח אותו לכך לא הוה הודאה על הקרן בלבד אבל היכא כשהודה בב"ד היה השור בעין ורוצה להחזיר אותו אפשר לומר דבכה"ג מהני הודאה על הקרן בלבד דהא היכא שהחזיר הקרן לבעליו קודם שבאו עדים לכו"ע פטור מן הכפל כמו דאיתא שם (סח: טו.) וכיון שהודה בב"ד ורוצה להחזיר הגנבה ליד בעלים איכא למימר דזה הוה כמו שהחזיר כבר ליד בעלים והוה ביד הגנב כמו פקדון דהיכא דאיתא ברשותי' דמרי' איתא ובכה"ג מהני הודאה אף בזה"ז אך מדברי הרמב"ן משמע דאף היכא דהגנבה בעין ורוצה להחזיר לא הוה הודאה בזה"ז מ"מ נראה דאם לאחר שהודה בפני ב"ד פסקו שהוא מחוייב להחזיר לו ואמרו צא תן לו גם הרמב"ן מודה דכה"ג מהני הודאה אף בזה"ז דהא שם (סח:) מוכח להדיא דלאחר שפסקו ב"ד ואמרו צא תן לו יצא מכלל גנבה. א"כ לא מהני הודעת עדים אח"כ אף בזה"ז כיון דכבר פסקו למילתא ולא מהני תפיסה אח"כ לכו"ע כנ"ל

וכן נראה דאף לפי דעת קצה"ח בסי' ש"נ דאף שהודה לפני ב"ד מ"מ יכולין ב"ד אחר לחייבו קנם כיון שבפניהם לא הודה מקודם מ"מ אם כבר פסקו הב"ד שהודה לפניהם על הקרן ואמרו צא תן לו גם ב"ד אחר אינם יכולין לחייבו שכבר יצא מכלל גנבה. ובזה י"ל דמה שכתב שם בסק"ד דהרשב"א ע"כ לא ס"ל כן איכא למימר דכונת הרשב"א הוא שכבר הודה על הגנבה בפני ב"ד ואמר צא תן לו דודאי ב"ד אחר אינם יכולין לחייבו קנס אבל באמת דברי הקצה"ח תמוהים מאד דהאיך אפשר לומר דב"ד אחר יכולין לחייבו א"כ קשה דמאי קאמר ר"י לר"ג אין בדבריך כלום שכבר הודית הא יכולין לבוא העדים לפני ב"ד אחר ולחייבו לר"ג לשחררו. אלא ע"כ כיון שכבר הודה לפני ב"ד נפקע חיובו לגמרי ואין שום ב"ד יכולין לחייבו וצדקו דברי אחיו הגאון ז"ל מה שהשיג על הב"ח. מ"מ מש"כ שם דהיכא דבאו עדים לפני ב"ד והעידו אך שעדיין לא נגמר דינא והודה לפני ב"ד אחר אין הב"ד אחר יכולין לחייבו עפ"י עצמו דבריו נכונים ובזה מיושב דברי רש"י בב"ק (ה) ממה שתמה עליו התוס' רי"ד יעו"ש: