מלבי"ם על תהילים סז

למנצח, הוסד על הרעב שהיה בימי דוד שלש שנים, ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים, ונתנו שבעה מבני שאול אל הגבעונים להמיתם, ויעתר ה' לארץ אחרי כן (ש"ב כ"א), וקבלו חז"ל שאז נתוספו גרים רבים, שראו איך דן הקב"ה דין גרים גרורים ויראו מפני ה' ויושר משפטיו:

אלהים יחננו ויברכנו, בגשמים, יאר פניו, להודיעני ע"י האו"ת, כמש"ש ויבקש דוד את פני ה' לדעת מפני מה נגזרה הגזרה:

לדעת, אחר שהשיב ה' שהוא על חטא הגבעונים, ידעו בארץ את דרכך, שתעשה משפט גם לגרים, (וביחוד שהיה התשובה על שאול שלא נספד כהלכה ועל שהרג את הגבעונים, ואמרו חז"ל על זה באשר משפטו פעלו, שאחז כף המשפט בצד האחד וכף הזכות בצד השני שהם שני הדרכים שלו, חסד ומשפט), והארץ הוא הפך השמים, ר"ל שגם בארץ ידעו דרכיך הנעלמים, ובכל גוים ידעו ישועתך לכל חוסים בך, ועי"כ יודוך עמים, ולא לבד מקצתם רק יודוך כולם, ויש הבדל בין עמים ובין לאומים, שלאומים הם אלה שיש להם דת מיוחד, והם ישמחו וירננו ויספרו בפרהסיא, ומפרש יודוך עמים אלהים :

כי תשפט עמים במישור, ולאומים ישמחו וירננו, כי בארץ תנחם, שיראו שהגם שהם בארץ תנחם בדרך הישר ושאתה משגיח בארץ, סלה, סיום הענין:

יודוך, עתה בקש שירד הגשם לברכה, כי מן עצירת הגשם נודע שה' שופט במישור, ומן מה שנעתר לארץ אחרי כן יודוך עמים על הטובה:

שארץ נתנה יבולה, ובזה יברכנו אלהים מצד שהוא אלהינו המשגיח עלינו בפרטות, וגם שמצד מה שיברכנו אלהים עי"כ ייראו אותך כל אפסי ארץ, כמ"ש כי עמך הסליחה למען תורא, וכמש"פ שם: