מלבי"ם על ויקרא, צו קכד

והנפש האוכלת ממנה עונה תשא: בכל מקום שאמר "הנפש" ממעט הצבור, ועל כן תפס לשון זה לרוב גבי כרת, שאין הצבור נכרתים. ויתבאר לקמן ( סימן קלב ). ובמה שכתב "האוכלת" ממעט המאכיל לחברו. וכן סתם אכילה בכל מקום הוא כזית ( כנ"ל סימן לא ). וכן הוכפל זה (צו פרשה י מ"י). ומ"ש "עונה תשא" למד גזירה שוה מנותר שפירש בו שהוא כרת. וכבר בארתי למעלה ( סימן קכב ) מדברי הגמרא ופלפולם, מדוע רמז זה בגזירה שוה ולא כתב בביאור, כדי שלא נטעה שממעט חוץ לזמנו מכרת. עיי"ש. ואין להאריך.