מלבי"ם באור המילות על תהילים עא

מיד, מכף. התבאר (שיעיה ס"ב ג', ירמיה ט"ו כ"א, משלי י' ד', ל"א כ'):

וחומץ. כמו וחומס, ועמ"ש ישעיה (ס"ג א):

מבטן ממעי אמי. בארתי בישעיה (סי' מ"ט) שמעי אמי מציין טרם התפרד הולד מביצי ההולדה, ועז"א גוזי שאתה גוזז ומפריד העובר מן המעים בתחלת רקימת הולד, והוא מוסיף על מבטן שמציין בעת נפרד העובר מן המעיים ומונח בבטן אמו:

כמופת. בא תמיד על דבר היוצא מדרך הטבע:

תהלתך, תפארתך. תפארת מציין הענינים הנשגבים שיעשה ה' למעלה מן הטבע שבם יתפאר, כמ"ש כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת:

ספורות. שם, והנפרד ספורה כמו בשורה, ר"ל לא ידעתי מספר להם:

זקנה ושיבה. שיבה הוא יותר מן הזקנה, זקנתי ושבתי זרועך, הזרוע הוא הפרק העליון של היד והיא המניעה את היד, מציין ראשית הסבה המנעת את המסובבים, ואצל ה' יציין לרוב מה שיעשה מעצמו בזולת עזר מעשה התחתונים וצדקתם כמ"ש בכ"מ.

לדור. נמשך לשתים לכל [דור] יבא:

וצדקתך. גדר הצדקה הבא אצל ה' התבאר (ישעיה נ"ט) ובכ"מ, שהוא מורה על המעשים שיעשה מצד אלהותו שלא בהשקף על מעשי בני אדם ועל סבות טבעיות:

(כג-כד) שפתי, לשוני. התבאר בכ"מ שהלשון פנימי מן השפה, ומציין תמיד על עניני בינה לכן אמר תהגה, שההגיון הוא הוצאת דבר מדבר ע"פ מופתי התבונה:

בשו, חפרו. החפר הוא יותר מן הבושה שחופר פנים בטמון, כמ"ש בכ"מ: