מלבי"ם באור המילות על תהילים נא

(ד-ה) פשע, עון, חטאת, בארתי הבדלם באילת השחר [כלל שס"ג], (וע"ל ל"ב א' ה', ל"ח י"ט, ס"ב ד', פ"ט ל"ג, ק"ג י', ק"ז י"ז):

תצדק בדברך, תזכה בשפטך. הצדק הוא בפני העולם והזכות הוא בפני עצמו, כמ"ש איוב (כ"ה ד' ובכ"מ), ר"ל תצדק בהנהגה בפני העולם ותזכה גם בפני עצמך בשפטך:

(ח-ט) אמת, חכמה. כבר התבאר בפי' משלי באורך ששם חכמה נופל על כל הדברים שיפול עליהם טוב ורע, ובינה נופל על הדברים שיפול עליהם שם אמת ושקר, ושהחכמה היא נתונה מאלהים ומקובלת, והבינה יוציא האדם מדעתו, גם התבאר שם שחטא הוא הנלוזה מחקי החכמה והעון הוא המעוה נגד הבינה:

ששון ושמחה תגלנה. שמחה וגיל שניהם הם בלב, והששון הוא הוראת החיצונים שיעשו להוראת השמחה, וההבדל בין שמחה וגיל שהגיל הוא תמיד על דבר חדש כמו מציאה בשורה טובה ודומיהם (ויתבאר בספר זה י"ד ז', ט"ז ט', כ"א ב', ל"א ח', ל"ב י"א, ל"ה ט', מ' י"ז, מ"ג ד', מ"ח י"ב, ס"ח ד' י"ד, צ"ו י"א, צ"ז א' ח', קי"ח כ"ד, קמ"ט ב'):

לב, רוח. עמ"ש יחזקאל (י"א י"ט, ל"ו כ"ו):

שפתי, ופי. השפה חיצונית נגד הפה כמ"ש בכ"מ:

לא תחפוץ, לא תרצה. ההבדל בין חפץ ובין רצון בארתי בס' התו"ה (ויקרא סי' ל"א), שהרצון היא תכונה מחשביית, והחפץ הוא תכונה נפשיית שנפשו נוטה אל הדבר הגם שלפי עצת שכלו לא ירצה בו, כמו החפץ אל הרע, והתבאר עוד (ש"א ט"ו, לקמן קמ"ז י'):

ציון, ירושלים. עי' הבדלם ישעיה (מ"א כ"ז):