מלבי"ם באור המילות על תהילים יז

שמעה, הקשיבה, האזינה. כבר בארתי (ישעיה א' י' ובכ"מ) שהסדר הוא בתחלה קושב ואחר כך מאזין ואח"כ שומע, וכשבא על ג' נשואים מתחלפים יאמרו על העקרי לשון שמיעה, ועל הבלתי עקרי כ"כ לשון האזנה, ועל הטפל לשון הקשבה, וזאת היא עקר בעיניו מה שיספר צדקו, לכן אמר שמעה צדק, ואחריו התפלה ואחריו הרנה, שרנה הוא לשון צעקה, בין צעקה של שמחה בין צעקה של בכי ואנקה כמ"ש במכלול ומענין השני בא פה, כמו קומי רוני בלילה:

(ג-ד) בחנת, צרפתני. הצרוף הוא אחר הבחינה, כמו בחנני צרפה כליותי (לקמן כ"ו ב'), וכמ"ש בירמיה (ט' ו'):

זמותי. הוא המעמיק במחשבה וזה ההבדל בינו ובין חשב, ורובו לרע, כי א"א שלא יעבר רע על מחשבתו, רק לא זמם במחשבה זאת, ורצונו לומר לא תמצא שהעמקתי במחשבתי דבר שאין ראוי להוציאו מפי, והוא מאמר חרוזי עם פסוק שאחריו, וזה סדרו, בחנת לבי - פקדת לילה - צרפתני בל תמצא - זמותי בל יעבר פי - לפעולות אדם - בדבר שפתיך - אני שמרתי ארחות פריץ :

תמוך מקור.

במעגלותיך. גדר המעגל הוא הדרך הסבובי בעיגול כמ"ש בכ"מ:

זו מוסב על אישון בת עין :

בנפש יקיפו. לקחת נפשי:

כאריה וככפיר. עמ"ש הושע ה':

ממתים. אנשים חלושים, מגביל נגד הרשע שהוא עריץ:

מחלד. מציין העולם הזמני, ומ"ש מצהרים יקום חלד על צד המליצה:

בחיים. הב' נמשך לשתים בחיים ובצפונך.

תמלא. נסתר לנקבה:

תמונתך. היא אנדרטא של דבר, כמו תמונת כל סמל, כי הנפש היא ציור של חכמת אלהים: