מלבי"ם באור המילות על תהילים טז

אדירי כל חפצי. המושלים על חפצי, נמצא בם:

עצבותם. מענין עצבים, ובא פה במשקל שם נקבה לגנאי.

אחר מהרו. הממהרים לאל אחר, וי"מ מענין מוהר ומתן, שמקריבים לו קרבנות:

חלקי כוסי, גורלי. הכוס הוא החלק שהכין האדם והזמין א"ע אליו, כמו במכסת נפשות, במכסת הערכך, יום הכסא, לא כן החלק יהיה גם בדבר שנופל לאדם ממילא, ויש הבדל בין חלק וגורל, שהחלק הוא בשוה לפי החלוקה לחלקים שוים, אם בקו, וידו חלקתם להם בקו (ישעיהו ל״ד:י״ז), אם במאזני משקל (יחזקאל ה׳:א׳) קח לך מאזני משקל וחלקתם, וכדומה, והגורל יהיה לפעמים בחלקים בלתי שוים אם באיכות אם בכמות, עמ"ש ישעיה (י"ז י"ד):

חבלים. כמו ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע י״ז:ה׳):

נחלת. כמו נחלה וכן זמרת יה (שמות ט״ו:ב׳), עזרת מצר (לקמן ס'):

שויתי. מענין שימה וכבר בארתי (הושע י') ששוה המורה על השימה כולל גם מושג השיווי והערך, שהערכתי את ה' לנגדי, ולכן בטלתי חפצי מפני רצון ה':

שמח לבי ויגל כבודי. בארתי (לקמן כ"ב ב') ההבדל בין שמחה וגיל ששמחה היא התמידית וגיל הוא על דבר מתחדש, ותפס פה רבותא בכל אחד, שהלב ישמח בשמחה תמידית, כי יתגבר על יצרו תמיד עד שלא יהיה זה אצלו דבר מתחדש כמי שפעם נוצח ופעם לא, וכבודו שהיא הנפש הרוחנית תגל, כי יתחדש לה בכל פעם מדרגה חדשה ותלך מחיל אל חיל:

לא תעזב נפשי לשאול, לא תתן חסידך לראות שחת. נפשי היא הנפש הרוחנית (כנ"ל ג') שבעת שבא שם נפש נגד הגוף כוון על הנשמה, ושחת מציין לרוב המיתה קודם הזמן, מה בצע בדמי ברדתי אל שחת, ואתה אלהים תורידם לבאר שחת, ויש הבדל בין לא תעזוב ובין לא תתן הגם שכבר כללתי התו"ה (קדושים סי' ד') שפעל נתן הבא בשלילה ואחריו המקור פירושו לא תשבק, יש הבדל שלא תעזב היינו שיהיה תחת רשותו ולא יעזבנו להפרד מאתו וזה שייך על הנפש, ולא תתן שתרגומו לא תשבק היינו שיצילהו מני שחת, וזה שייך על הגוף שאינו כ"כ דבוק עם השם כמו הנפש שיצדק עליו לשון לא תעזוב:

שובע. שם.

נצח. כבר בארתי שנצח מורה על זמן הנצחי של הרוחנים שהוא למעלה מן הזמן הידוע לנו שנצחיותו נקרא בשם עולם: