מלבי"ם באור המילות על תהילים קא

אשירה, אזמרה. הזמר הוא מעולה מן השיר, והשיר כולל על כל הענינים ובא גם על דברי חול, והזמר לא בא רק לה' בכ"מ, וע"כ בא תמיד הזמר אחרי השיר (למעלה כ"א י"ד, כ"ז ג', נ"ז ח', ס"ח ה' ל"ג, ק"ה ב', ועמ"ש קמ"ד ט', קמ"ו ב'), ועז"א לך ה' אזמרה, שהשיר יהיה גם על עניני עצמו והזמר מיוחד לה':

תמים. התבאר אצלי בכ"מ שגדרו שיעשה מעשהו בתמידות לשם ה' לבד בלא שום פניה חיצונית ותום לב, הוא שלא יעלה בלבו ציור אחר כלל:

עשה סטים. עשה מקור במקום שם, מעשה סטים, מענין נטיו מן הדרך, ושחטה שטים העמיקו (הושע ה׳:ב׳):

לבב עקש. העקשות בא הפך התמימות (משלי י' ט', י"א כ', י"ט א', כ"ח ו', איוב ט' כ'):

מלשני. מלושן בשקל משופט, והיו"ד נוספת כמו מקימי מעפר דל, מלאתי משפט, ועי"ז נשתנה החולם לקמץ חטף:

אצמית, אכרית. לא אוכל, סבול, כמו לא אוכל און ועצרה (ישעיה א'):

לשבת עמדי. שריו ויועציו, ישרתני המשרתים כמ"ש ומושב עבדיו ומעמד משרתיו, (מ"א י' ה'):

לבקרים. בכל בקר כמו חדשים לבקרים (איכה ג'):