מלבי"ם באור המילות על איוב מ

יסור, מוכיח . המוסר הוא ביסורים, והתוכחה הוא וכוח בדברים. עמ"A ירמיה ג', הרוב , מי שעושה מריבה עם שדי אשר יסור, מוכיח אלוה, אלוה מוכיח, יעננה ראוי שיענה על תוכחתו:

אשיבך . היא תשובה לסתור הדברים, וזה הבדלו מן מענה וכנ"ל כ':

עדה, תלבש . העדי הוא על המלבוש, הוד והדר יהיה הלבוש, כמו הוד והדר לבשת ע"ש הבדלם. ועליו תעדה עדי גאון וגובה שהוא התגאות הנפש על ההוד וההדר שלו:

עברות אפך . העברה היא שטף האף להשחית גם מי שלא חטא כמ"ש בכ"מ, ועז"א וראה כל גאה:

השפילהו, הכניעהו . שישפל בפועל ויכנע בלבו.

והדוך , מקור מהקל שרשו הדך. פי' רמוס:

בטמון . תואר למקום שנטמנים שם תחבש ותקשר שם פניהם:

בהמות . בהמה אחת ששמה בהמות:

כחו, אונו . הכח היא הפנימי והאון היא התגלות הכח לחוץ (ישעיה מ'):

שרירי . כמו שררך אגן הסהר:

יחפץ . בעת יחפץ, וזנבו הוא כינוי לאבר שלו, פחדיו תרגום מרוח אשך מרים פחדין:

עצמיו, גרמיו, הגרמים הם בעצמות הקשים, ועצם כולל הרכים והקשים. כמטיל כמשא של ברזל:

בול . כמו יבול, ר"ל הרים בול ישאו לו לעושהו:

צללו . הצל שישאר ממנו, ר"ל שארית עצמותיו יסכוהו צאלים:

יגיח . ימשכנו אל גחונו :

בעיניו . עם העין והמעין שלו. ינקב, יפתח נקבי אף במוקשים הנמצאים באפיו:

תמשוך , צווי, חכה בו צדים דגים הגדולים ישעיה י"ט, חבקוק א', תשקיע , שתניח לשונו. כמו אז אשקיע מימיהם (יחזקאל ל"ב:

אגמון, חוח . חכה נעשה מאגם וגמא או מקוץ שבו צדים דגים קטנים:

יכרו . כמו ויעש להם כרה גדולה.

חברים בני החבורה, כנענים הם הסוחרים הקטנים (ישעיה כ"ג):

התמלא . תמלול, כמו בלא יומו תמלא (למעלה טו) והא' בא תחת הכפל כמ"ש המדקדקים, בשכות , מענין ושמת שכין בלועך, והם שני משקלים, בצלצל הקופיץ שכורתים בו ראשי הדגים הגדולים כ"פ הרלב"ג:

זכור . מקור, ופי' אל תוסף לזכור מלחמה לכן בא פת"ח בהפסק, כי ההפסק הוא במלת מלחמה: