מקום שנהגו רסה

א' נהגו בפה העירה יע"א לסכך הסוכה בחריות של דקל דוקא ויש להם סמך לזה מבראשית רבה פרשה מ"א דמונה והולך שהתמר אין בו דבר לבטלה ובכלל חריות לסיכוך ומשמע דלסיכוך דסוכה קאמר

ב' מנהג קדמון בע"הק ירושלים תוב"ב דהנשים מברכות על הלולב ביום ראשון של חג אף שהיא מ"ע שהזמן גרמא עיין להרב חיד"א בס' יוסף אומץ דף נ"ו ע"ד שהחזיק במעוז למנהג הזה ע"י חלום אחד וכתב שם שגם מרן יסכים בזה וכן הוא בעו"בי בבל יע"א שכן שמעתי מבית ראשון שהיה לי והיתה מקפדת ע"ז כשאיני נותן לה לברך והבית ב' שיש לי עכשיו להיות שקדמה לה הידיעה ממה שהייתי עושה גם היא מקפדת ע"ז ואני נותן לה לברך

ג' ראיתי למז"ה זלה"ה שהיה מצניע הד' מינים אחר גמר מצותן ולא כדלת העם שתכף אחר תפילת שחרית נותנים אותם לתינוקות ולפעמים אוכלים האתרוגים ויש בזה סרך איסור שאתרוג הוקצה לכל שבעה ומאי דשנינו מיד התינוקות שומטין את לולביהן וכו' אינו ענין לזה. ועתה ראיתי להרב חיד"א בככר לאדן דקס"ב ע"א שכתב דמלשון ירושלמי מוכח שהיו נוהגים להצניע ד' מינים וסיים הוא ז"ל שזה יועיל לשמירה ע"כ וכל לגבי דידי בהיותי בתוך הים שהיו עמי ד' מינים ראיתי פלאות בזה כשקם הים בזעפו. וכן בחתיכת מצה ממצה שהיא שמורה משעת קצירה ואני הצעיר מנהגי שביום ע"פ אני מדליק מד' מינים בביעור החמץ והנשאר להחם התנור לצורך מצת מצוה של הלילה יען שהג"א בפ"ד דסוכה כתב לבער בו החמץ והכנ"הג סי' תרס"ד כתב ממהר"י וויל לצורך מצת מצוה ורמז זה בב"י ומור"ם שם ואנא עבידנא כתרוייהו

ד' נהגו ביום הושע"ר לכתוב בערבה על כותל הבית תיבת ערבה באותיות מרובעות לסימן וע"רבה שנתו. ועתה ראיתי שהוא מנהג קדמון עיין להרב חיד"א בשומר הברית אשר בסוף ספר לב דוד דקמ"ח ע"א שכתב ממהר"א נחום. שנסתפק בזה שכותבין בערבה אות ה' במקום השם אם מותר למחוק. אך שם כתב שנוהגין לכתוב ה' ישמר צאתך ובואך באותיות מרובעות. ואני הצעיר נוהג לכתוב ה' שמרך ולא יותר: