מהרש"ם חלק ג ט

נתקדשה ולכ"ע אין להקל – וגם לפי הטעם שכתבו הגאונים דמומר לאו אחיו הוא היינו אם הבעל הי' מתנהג ביהודית ולאו אחיו הוא בתורה ומצות אבל היכי דגם הבעל הי' כמוהו שפיר אחים נינהו וכן מצאתי מפורש בתשו' תשב"ץ ח"ג סי' מ"ז באמצע התשו' שכ' להדיא דהיכי דשניהם משומדים גם הגאונים מודים דאחיו הוא וזקיקה לחלוצה ע"ש וזהו כדברינו – ובנ"ד גם אם אולי לא נתברר על הבעל בגב"ע שחילל שבת כבר נודע שהג' ר"מ בנעט והג' ר"א מפרעמישלא ז"ל פסלו כל בעלי מלחמה לעדות מפני שרובם מחללי שבת נינהו ומכ"ש דאקטר אפיציר ואת"ל שהוא רק ספיקא א"א להקל בזה

וגם בגוף דין מומר יעוין בשו"ת בשמים ראש סי' שפ"ד שדחה ד' המתירים והוכיח דגם אח מומר זוקק לחליצה דאל"כ גם מסור דמורידין ולא מעלין נימא דאינו זקוק לחליצה וגם לא נמצא איסור מפורש להנשא למימר ואפי' מדרבנן לא נמצא איסור ברור רק מסברא נראה דהוי בכלל כי יסור את בנך וכל המסירין במשמע יעו"ש עוד בזה וע"ע בתשו' מהרי"ל סי' ר"ה בשם כמה גדולים בזה ויעוין בס' האשכול ה' שחיטה סי' ב' ודבריו נעלמו מהאחרונים וע"ש בנח"א שהביא בשם נוע"מ שכ' ג"כ דהא דמחלל שבת דינו כמומר הוא רק מדרבנן ודוקא בזביחה פסול מה"ת ומד' האשכול עצמו שם נראה להיפוך

ומ"ש רו"מ מדברי הרד"ק שרמז בבאה"ט כבר כ' בתשו' ח"ס חא"ע ח"ב סי' פ"ח דהתם מיירי שלא הי' ישראל רשאי לדור במדינת היבם והי' ברור שלא יחזור בתשובה ושהיא לא תבא אליו וסיים הח"ס שהבאה"ט נתן מכשול למעיינים וע"ע בתשו' השיב משה סי' ע"ז באורך בזה לדחות צדדי היתר הנ"ל אפי' במקום עיגון ע"ש ועכ"פ בנ"ד שאיננו מומר ממש רק שמחלל שבתות לכ"ע אין מקום להקל כלל וכן מצאתי בשו"ת ח"ס ח"ו סי' נ"ו שכ' בפשי' דאם לא נדבק לגמרי לאומה אחרת רק שעע"ז או מחלל שבתות בפרהסיא גם המרדכי מודה דקידושי מומר מזקיקים אשתו ליבם וא"כ ה"ה באח יבם כזה וגם מצאתי בתשו' באר עשק סי' ע"ו שכתב בפשי' כדברי הח"ס וע' ת' ח"ס א"ע ח"ב סי' כ"ג שצידד דבנטמע בין העכו"ם וכופר בדת אף שלא נזרק עליו מי הכומר דינו כמומר אבל בנ"ד צ"ע

– וע"ד מ"ש רו"מ דיש לצדד על גוף הקדושין שלא הי' כדין יעוין בתשו' תשב"ץ הנ"ל דגם היתר זה ליתא כיון שנתייחדו אח"כ ע"פ הקידושין ההם והי' ידוע לכל העולם ע"ש ועי' בשו"ת ד"ח א"ע סי' ק"ע שהביא מתשו' ב"ז סי' ע"ב שהי' עדות שמת האח המומר והותרה ואח"כ באו עדים אחרים שלא מת המומר והוא אינו בפנינו ואסרוה הב"ד אף דיש ספק שמא מת וגם בת' רש"ק ח"ג סי' ק"ב בדין לא נודע כלל בשעת נשואין שי"ל אח ואח"כ יצא קול שהי"ל אח ורצו להתיר משום ס"ס והוא דחה דמקמי' בחזקת חי ואין מקום להתיר כלל ובת' מהרז"ץ ששון שהי' ספק בהעדות שמת וכ' דיש עוד סניף שהי' מומר בעת קידושין ומוכח דבהמיר אח"כ אין להקל כלל ע"ש היטב

ולכן לפענ"ד כל ההיתרים פורחים באויר ואין להם ע"מ שיסמכו ולא ירד בני עמכם (ע' מד"ר מקץ פצ"א) בהיתר זה מכל הלין טעמי שכתבנו. סי' ו' ב"ה ד' וישב תרס"ה להרב וכו' מו"ה אלי' מארדער נ"י בירושלים עה"ק תוב"ב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באיש א' שנשא אשה שני' בח"ל והי' לה נכסים רבים בשיווי כמה אלפים וקודם נשואין הבטיחה לבעלה לעשות לו הבטחה בדא"ה על ת"ק ר"כ ואחר נשואין דחתה אותו מזמן לזמן וזה כשנה באו לירושלים ואח"ז נחלתה האשה וזרע אין לה והבעל טרח הרבה לפעול ע"י נשים שתעשה צוואה ונותן אמתלא לדבריו כי לא ידע הדין שהבעל יורש את אשתו וגם כי הנכסים הם עוד בח"ל ונתיירא שמא ישתדלו קרובי האשה בח"ל בכח דא"ה ולא יוכל הבעל לגבות חובות הביכליך המונחים בקאסעס שבח"ל ולכן טרח לאסף אנשים עד שנתרצית וכתבו הצוואה באופן שלא יהי' הבעל שם בשעת כתיבתה ועשו רק רשומי דברים ואח"כ נתנו הרשימה לבעלה והוא העתיקה בכת"י עצהיו"ט והביאוה לפני האשה וגם הבעל נכנס עמהם וקראו בפני' הכל וקבלו ממנה בקגא"ס וגם חתמה בעצמה וגם האפטרופסים והעדים והוא שתק והצוואה היתה שיהי' לבעלה ת' רו"כ ולת"ת ק"נ וגם לקרובי' שבח"ל איזו סך וגם לאיש א' שבירושלים ר"נ מ"כ ומלבושיה וכו"כ שלה והאשה של"ח ועתה הבעל מערער לבטל הצוואה – ורו"מ האריך למענותו והסכים שהדין עם הבעל וביקש מעמדי לעיין בזה ולהודיעהו חוו"ד וזה אשר עלתה במצודתי בעזה"י ואבואה על סדר אותיותיו

א') באם לא עשתה שום צוואה שבא לדון מכח ירושת הבעל הנה כפי שהודה הבעל שהי' ביניהם מדובר בפירוש קודם נישואין שתכתוב לו סך ת"ק ר"כ א"כ נראה מזה שסילק א"ע משאר נכסי' שהרי גם בטענו בחיטן והודה לו בשעורים לשי' כמ"פ הוי כמחל בפירוש על השעורים ובקצה"ח סקי"ג דגם בפקדון דל"מ לשון מחילה מהני דהוי כהקנה בקנין ולא כהתומים סק"ז ואני הבאתי ראי' להקצ"ח מהא דסי' רצ"ו ס"ד וסמ"ע סק"ז ע"ש ותבין וגם להסוברים דההם ל"ה כמחילה היינו משום דדרך אדם שלא לתבוע כל תביעותיו ביחד משא"כ הכא שהתנה עמה ליתן לו ת"ק ר"כ מוכח שהמותר לא שייך לו וגדולה מזה מבואר בסי' קמ"ו סעי' כ' דגם בשני חזקה שאדם קורא לשנים רבות שני חזקה מ"מ באמר בפירוש ג' שנים א"י לחזור בו דמוכח שלא החזיק יותר מ"ג שנים וגם דיעה ב' מודה בנ"ד אך די"ל דבנ"ד אף דמחל שלא תכתוב עליו אחר בחיי' אבל מ"מ מנ"ל שסילק א"ע מירושתה וכל שאין לנו הוכחה ברורה א"א לבטל זכות ירושתו

ומ"ש מדין מלוה דבנ"ד הי' ברשותה מקודם יום יברר כן בגב"ע או ישבע ע"ז באם שלא יוכל לברר בגב"ע בודאי הדין כן שהרי כבר זכה בהן וכ"ה בתשו' הרמב"ן סי' ס"ג כמ"ש בהפלאה בקו"א לסי' צ' סק"ה שזה נוסחא האמיתות בתשו' הרמב"ן שם ע"ש ותבין ולפמ"ש בתשו' חו"י סי' צ"ז באמצע התשו' מתשו' הרמב"ן הא דאין הבעל יורש מלוה דוקא בשסילק א"ע באופן המועיל