מהרש"ם חלק ג פז

סי' פ"ב עוד להנ"ל

ומה ששאל בדין האקציז שזכו בו הקצבים בשנה זו ובררו א' מהם בעל כיס שהוא ישכור העסק ושינהל הוא העסק וגם קנה איזו חלקים חוץ מהחלק שלו ואח"כ בא איש א' שהי' שותף עמו בשנה העבר ותבעו לדין בפני צ"מ א' שישבע אם ל"ה במחשבתו ליתן לו' ה' פראצענט בהעסק ופסק שיאמר בה"צ והפך על התובע שחושדו בזה וקפץ ואמר בה"צ שחושדו ועתה נודע לו שעשה התובע בערמה וקנה עוד קודם איזו חלקים מן ג' קצבים וזה מוחה בידו וגם טוען שהקהל והקצבים בחרו רק אותו ואם ישכור אחר ירדפוהו ולא נתיירא משותף זה ול"ה שום מעמד ביניהם מקודם על שותפות זה ואדרבא מקודם איזו שבועות טרם שנגמר כפי הנ"ל דבר עמו מזה ולא רצה להיות שותף עמו ואח"ז הי"ל כמה יגיעות עם הקהל והטבחים טרם נגמר כנ"ל וזה. לא בא אליו ולא סייעו כלל וגם מיחה מקודם באיזו קצבים ע"פ דתה"ק שלא ימכרו חלקם וכמ"ש בתשו' ד"ד ועה"ג שאין השותף רשאי למכור חלקו ולכן גם עתה מוחה בזה ובפרט שעכ"פ לא נתחייב ליתן מעות מכיסו עבור חלקים אלו שקנה שותף זה והאריך רו"מ בזה והנה לענ"ד הדבר פשוט שהפסק של צ"מ הנ"ל בטל ומוטעה דדברים שבלב אינם דברים ודוקא בדברו מקודם מזה לקנות לשותפות הו' כשליחו ומסתמא עשה ע"ד הראשונים משא"כ בזה דאדרבא דבר עמו מזה מקודם ולא רצה א"כ גם אם יהי מתכוין ליתן לו חלק אין בזה שום קנין ושליחות ליכא כאן כלל וא"כ דברים שבלב א"ד ובפרט דהא גם באומדנא התלוי בדעת שניהם ל"ה אומדנא כמ"ש התוס' בכתובות מ"ז וכאן הי' תלוי בדעת הקהל שנתרצו רק בו ולא באחר וע' בשו"ת ב"ח סי' י"ט דמפורש דעיקר החילוק בין אם א"ל שילך ניקנה לשניהם הו"ל כאמר זכה לי אבל בא"ל רק דרך שאלה אם רצונו לקנות אפי' השיב שרצונו לקנות כיון שלא א"ל שילך ניקנה לשניהם יכול לחזור בו ותי' בזה סתירת ד' הש"ע ע"ש ולכ"ע היכי דלא דיבר עמו כלל ואדרבא מיאן בשותפות לא יעלה עה"ד לחייבו איזו דבר לקב"ח על מחשבתו וז"פ מאוד – ולפמ"ש עוד בשו"ת הב"ח שם לחלק בין דבר שנעשה בפרסום אזי קנה לעצמו דהוי כז"נ וזל"ח כיון דיוכל למכור לאחר ע"ש א"כ הרי גם בנ"ד הי' בפרסום ולכן הפסק בטל וטעות חוזר אבל מ"מ במה שקנה כבר מהקצבים חלקם אף דיכול לעכב לכתחלה מ"מ צ"ע אם גם בדיעבד יוכל לבטל המקח ומדברי הסמ"ע סי' קע"ו ס"ק ס"ט ובפרט מהא דסי' קע"ה סנ"ג בהג"ה בסופה וש"ך שם מוכח דבלא דין מצרנות גם אם אינו נוח לו כראשון א"י לבטל המקח ואף דבתשו' הרא"ש ורמ"א ס"מ נקט אין א' יכול להסתלק וכו' י"ל דיכול אבל אינו רשאי כמ"ש רש"י פ' ראה לא תוכל לאכול בשעריך כו' וכ"ה בירושלמי פ"ח דב"ב ה"ד וע"ע כה"ג בתשו' הרא"ש שהובא בטח"מ סי' רמ"א ולכן לענ"ד בדיעבד א"י לבטל המקח אבל הדבר פשוט דאינו מחיוב ליתן עבורו מעות דאף שנתחייב בזה נגד הקצב מ"מ ל"ש בזה לומר מה מכר ראשון לשני כו' ולכאורה הי' נראה שד"ז תליא בפלוגתת רמב"ם וראב"ד בפ"ז מה'. ערכין וחרמין הל' י"ד ט"ו שפסק רמב"ם דאשה שכתבה ללוקח שדה מבעלה דו"ד אין לי עמך ומכר הלוקח לאחר שהיא טורפת מן השני והראב"ד השיג דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ובכ"מ תי' ד' רמב"ם דמאחר שאין זה מן הדין אלא שרצתה לעשות נ"ר י"ל לך רציתי לוותר זכותי ולא למי שקנה ממך וע"ש בלח"מ דמה"ט א"י לומר אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרי' ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שלא הי' מחויב ליתן מעות עבור חלקם רק לפי שנתפשר בטוב א"כ לשי' רמב"ם י"ל לזה רציתי ליתן ולא לך אבל. מלבד דאנן קיי"ל כהראב"ד בזה ע' במ"מ סופי"ח ממלוה ובחו"מ סי' קי"ח ס"א בהג"ה אף גם י"ל דבנ"ד שכבר נתחייב בהתפשרות נגדם בזה עבור שנותני' לו כמה פרא- צענט בהעסק עבור זה א"כ י"ל לכ"ע מה מכר ראשון כו' אבל נראה דכיון דעכ"פ לכתחלה הי' בידו למחות שלא למכור חלקם לאחר א"כ עכ"פ אדעתא דהכי לא נתחייב ליתן מעות מכיסו והנלע"ד כתבתי. סי' פ"ג עי' מפתחות. להרב הה"ג וכו' מו"ה ברוך רייטלר ז"ל אבד"ק טרגרודא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במקוה אשר המדרגות שיורדין בהם לתוכה מונחים בשיפוע ובאלכסון ואין בהם רוחב ד' בהבליטה שבולטת האחת מחברתה באופן דכשעומדת האשה ופני' כלפי המקוה אינה עומדת גם על רוחב ג' רק כשמחזרת פני' כלפי המדרגות יכולה להעמיד פרסת רגלי' תחת המדרגה שעל המדרגה של עמידתה וע"ז שאל אם יש להקל להתיר לטבול בכה"ג ולהזהיר האשה העומדת ע"ג הטבילה להזהיר הנשים בזה יען כי המקוה עמוקה וא"א לעמוד בעת הטבילה רק על המדרגות או דיש לגזור שמא יטעו וישכחו והביא מהט"ז סי' ב' דהיכי דדיעבד שרי אין לגזור שמא ישכח והנה בד"ז יש מחלוקת הראשוני' כמ"ש בחיבורי ליו"ד שם אבל גם בלא"ה אין לנו לחדש גזירות רק היכי דגזרו חז"ל וכדאי' בירושלמי פ"ב דשביעות ה"ד אין מחדשין על הגזירה וכ"ה בהה"מ פ"ה מחו"מ ה"כ וע' בפר"ח רסי' תנ"א ורסי' תנ"ג ומ"מ בדבר כזה המסור לנשים וקרוב לבא לידי שכחה וטעות יש לתקן בכל מה דאפשר דאפי' בדבר המותר מצינו דגזרו במקום שאינם בני תורה וע' בב"י סוסי' ר"א בשם הריב"ש דגבי מקוה נמסר לחכמים אבל היינו בהכשר מקוה משא"כ כאן כיון דתלוי בדעת נשים שדעתן קלות וע' במנ"י כלל ע"ה סק"ל וע' תשו' תשב"ץ ח"א סי' כ"ב שכ' ג"כ דבדבר המסור ביד נשים וע"ה יש להחמיר יותר גם בדאיכא ת"ח בעיר לפי שאינם בני תורה ע"ש היטב ובפרט דבנ"ד הרי החשש מבואר בפוסקים ולכן פסקו שתהי' המדרגה רחבה ד"ט דוקא

ומ"ש רו"מ דאיכא חשש לעז על הקודם הנה לפי הנראה מתשו' מהרי"ל סי' ק"ה דגבי דבר דאם שינה כשר ל"ש לעז א"כ ה"נ בזה וע' בשו"ת