מהרש"ם חלק ג פה

ג' סק"ז ולכן גם בנ"ד א"צ האחים לישבע ואף שיש לו שטח"ז הרי הוי שטר ישן כמ"ש בסי' ס"א ונה"מ שם גם העיר דכיון שהי' מוחזק בראנדע והחזיר מוכח שיודע האמת שלא נשאר כלום והביא מהרמ"א סוסי' ע"ט וגם מסי' ס"א ס"ט עכת"ד ולענ"ד דדוקא היכי דההכחשה עתה בטענה אחרת שאין עיקר השבועה עלי' כגון בחלקו השותפים דפטור משבוה"ש משום מחילה ועיקר שביה"ש הוא שלא העלים כלום וכיון דגם בלא חלקו אין לו תביעת ממון כלל רק שחושדו שהעלים והי' מחייב לישבע ועתה נולד הכחשה אחרת אם חלקו דמחל לו או לא ולכן הוי שבועה על שבועה ופטור אבל בנ"ד שהם טוענים גם עתה רק שבררו בב"ד ששלמו חובות ולא נשאר כלום וגם בלא בררו היתה כל הטענה רק ששלמו החובות ואז א"י עתה לברר זאת מ"מ היא היא אותה טענה עצמה אם נשאר כלום או לא ואין בזה רק שבועה א' אם נשאר בידם כלום או לא ואין לזה ענין דין שבועה על שבועה

וגם מ"ש רו"מ דהוי שטר ישן יעוין בשו"ת הגאון רח"כ סי' מ"ט דבאותו שאין מקפידין זע"ז ואין מחזיקים זע"ז כמ"ש בסי' קמ"ט ליכא גביי' דין שטר ישן ע"ש וא"כ הכל לפי הענין

אבל מ"מ מכח מה שהי' כבר חזקת הראנדע בידו והיצאם והחזירה להם ולא תבע כלום מזה שפיר יש הוכחה שאין בהשטח"ז ממש כלל והגם כי מ"ש רו"מ ראי' מסוסי' ע"ט אין לו דמיון כלל אבל יש להביא ראי' מהא דרסי' פ"ה ס"א ושם ס"ג בהג"ה שני' והגם שבשע"מ שם הביא בשם בעה"ת דמ"מ צריך לישבע ודלא כנה"מ שם מ"מ עכ"פ חזינן דהוי הוכחה טובא דאפי' נגד נאמנות מהני – וגם יש להביא קצת ראי' מש"ס דב"ק קי"א ע"א הב"ע כגון דנפיק משמרתו דיהויריב ולא תבעו והא קמ"ל דאוחילו אחילו גבייהו וכו' יעוש"ה וגם מדברי הט"ז יו"ד סי' קע"ז סוסק"ז מפורש כעין זה דאם כבר נתן לו קרן וריוח ולא תבע ש"ט ואח"כ תבע ש"ט ממנו והמקבל נ"ח לו מצד אחר ורצה לנכות ש"ט דא"י לנכות כיון שבשעת פרעון לא ביקש כלום הוי מחילה גמורה ע"ש ואף שיש לחלק דבכל הנך התביעה מאותו ענין ממש משא"כ כאן מ"מ עכ"פ יש סיוע לזה ובפרט מהא דסי' פ"ה דמי ממש לנ"ד וגם יש להביא ראי' מתשו' מיימוני לס' משפטים סי' ל"ז ובהג"ה שם נידון כעין זה ממש ויעוין שם גם בתשו' נו"ב מ"ת חיו"ד סי' קנ"ו באמצע התשו' כעין זה – ולכן יפה פסק רו"מ דאין לחייבו שבועה רק קב"ח שכבר נפטרו בדין

ומ"ש רו"מ ע"ד קצה"ח סי' פ"ז סקכ"ו דשבועת ביטוי ליכא בממון מדברי סמ"ע שם ס"ק ק' יש לדחות דכונת סמ"ע הוא דדוקא בעלמא באיסורין או באלמנה בשבועה שהוא לשון אלה ונדר מהני עניית אמן משא"כ בשבועת ממון אבל אין מזה ראי' בשבועת נדר מהני לגבי ממון אבל גוף חידושו של קצה"ח יעוין בתומים סוסי' ע"ה שמחדש דדוקא שבועת בע"ד עצמו מהני ולא של מורשה וכדומה דלא הוי שבועת פקדון ולא ביטוי ואני במק"א תמהתי מהא דסי' צ' ס"ד דמפורש להיפוך וגם מתשו' הרא"ש שהובא בט"ז ח"מ סי' פ"ב ס"ג וסמ"ע סי' ר"נ ס"ק ל"ג וגם הבאתי מש"ס דב"מ מ"ב ע"ב משתבע איהו כו' ומשתבעה אימי' וע' בראש שבועות ר"פ שבועת העדות גבי אנטלר גם הבאתי מתשו' הרשב"א ח"א סי' תתקס"ד ואכמ"ל וע' בשו"ת שו"מ מ"ד ח"ב סי' קע"א שהשיג ג"כ ע"ד תומים ולא הביא מהנ"ל ועכ"פ נראה מהתומים דשבועת ביטוי מהני אבל מ"מ אינו מוכרח אבל עכ"פ כיון דגם שבועת אחר מהני מכ"ש שבועת בע"ד בדרך ביטוי ועדיי' צ"ע סי' ע"ח להרב הגדול וכו' מו"ה בעריש ווינטער נ"י מחר- אסקוב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין הבצים שנמצא בהם מעט שחור אם יש לאסרם מטעם דם כבר נשאל בזה בשו"ת טוב טעם מהדורא ג' סי' רס"ג אות ז' ופסק בפשי' דאם אינו אדום כדם ממש ואינו שחור ממש יש להקל ולא כתב שום טעם ואני כתבתי בזה עפ"ד התבו"ש סי' ל"ח וסד"ט סי' קפ"ח שהביא רו"מ וגם הבאתי דברי הרא"פ שבסופו לסי' ל"ח בזה וכיון דלשי' קצת פוסקים דם בצים דרבנן ובפרט אחר שבשלו אף דלא קיי"ל כן מ"מ יש לצרף לסניף ובכל דם ע"פ רוב שנמצא בחלבון או בחלמון הוי ספיקא וכבר כ' בתשו' מ"ב סי' נ' בשם או"ה דגם היכי דאוסרים משום חסי"ד הוי רק חומרא דרבנן א"כ הוי סדר ועוד דבהפ"מ מצטרף סחסי"ד לס"ס וד"ז דשכיח הרבה וצריך לאסור הרבה הוי הפ"מ כמ"ש בד"ק ריש ה"ל טרפות ועמ"ש בפתיחת ספרו גי"ד ולכן יש להקל בפשי' מכל הלין טעמי

ומה שהקשה ביבמות ע"א דדייקא דערלות שלב"ז מעכבא מהא דזכריו דאיתניהו בשעת אכילה וליתניהו בשעת עשיי' היכי משכח"ל וכו' וע"ז הקשה לפי המבואר בירושלמי שם ליל ח' מה עביד לי' מן מאי דתניא לילי שמיני נכנס לדור להתעשר הד"א ליל שמיני כשמיני א"כ משכח"ל שחל יום ח' ביום א' ש"פ דבע"פ בשעת עשיי' הוי ערלה שלב"ז ואינו מעכב אבל בלילה בשעת אכילה מעכב עכת"ד ויפה הקשה וכבר קדמו בס' צלותא דאברהם וגם הוגד לי שכבר נדפס קושי' זו בשם הגאון אבד"ק הרילמוב אבל הנה הרמב"ם פ"ג ממחו"כ פסק דלילה מחו"ז ובזה מיושב קושי' הכ"מ פ"ו מבכורות הי"ד מדוע השמיט הר"מ הא דליל ח' נכנס לדיר להתעשר וע' בשו"ת שאג"א סי' נ"ג ותשו' נודע בשערים מ"ת בסופו בזה ובזה יש לדין במ"ש הכ"מ פי"ח ממעה"ק הי"ז עפ"ד התוס' זבחים קי"א וגם במ"ש הרמב"ם שם ה"ח והי"ב והל' י"ח ואכמ"ל וא"כ י"ל דהש"ס דיבמות אזיל אליבא דהלכתא

ואולם עוד נראה ליישב בדרך נכון דהא יש להבין סברת הירושלמי מה דמיון ערלה בליל ח' להא דנכנס לדור להתעשר דהא י"ל דשאני התם דמהני ההקדש גם במחו"ז בדיעבד אלא דאסור להקדיש כמ"ש התוס' בתמורה י"ט ובזמנו אין איסור להקדיש בלילה טפי מביום ודוקא להקריב אסור בלילה אבל להקדיש שרי כדאיתא בזבחים י"ב נכמ"ד ולכן שפיר י"ל דבליל ח' דלמחר ראוי לגמרי לאו