מהרש"ם חלק ג פג

ובגוף דברי כר"ו ע"ע בשו"ת אמרי אש סי' מ"ב שדחה ג"כ דבריו וע"ע בפלתי סי' צ"ד סט"ו בזה

ואמנם יש לצדד בזה כפי הצעת השאלה שנתבשל מקודם החלב תרבא בשמן ויש בשמן רוב כנגד החלב אף דטכ"ע דאורייתא הרי בדבר הפוגם קצת קי"ל דמהני ביטול ברוב כמ"ש ברסי' ק"ג וא"כ כיון שכבר נתבטל החלב טרם שנתערב החמאה הרי גם להחולקים על הרשב"א שבסי' צ"ח גבי מבשא"מ ומב"מ מודים היכי דנתערב מקודם מב"מ כמ"ש במש"ז שם וא"כ ה"נ בזה שוב ליכא בזה איסור בב"ח וכדאי' כה"ו פ"ט דכלאים מ"א צמר גמלים וצ"ר שטרפן זב"ז אם רוב מן הגמלים מותר לערב פשתן עמהם וגם אם נתערבו ביחד יש לצדד בזה לשי' הרשב"א שם גם יש לצרף מ"ש בכס"ד שבשו"ת בש"ר סי' רפ"ה דלפמ"ש הרא"ש בשם ר"ש בטעמא דמי חלב מותר מה"ת משום דבעי' בחלב אמו כמו שיצאה מן האם א"כ גבינה וחמאה שרי מה"ת ואת"ל דגבינה אסור מה"ת מ"מ חמאה רק מדרבנן או רק מנהג בעלמא ע"ש באורך ואם כי ח"ו להקל אבל עכ"פ חזו לאצטרפי ובפרט לפמ"ש רו"מ שמערבין בו מין אבק צבע לעשות חזותא ואינו ראוי לאכילת אדם ודאי יש להקל אבל כפי הנראה לא ברירא לי' וספק חסי"ד אין לצרף להקל כלל כנודע אבל מ"מ נראה להקל מטעמא דכתיבנא– שוב מצאתי במחב"ר להחיד"א ז"ל סי' פ"ז שהביא בשם תשו' אהל יוסף יו"ד סי' כ"ד שחידש ג"כ דחמאה הוי כמו מי חלב דפטור ומותר בהנאה והוא הוכיח מהתשב"ץ וש"פ להיפוך וע' יא"פ שהביא שאר דבריו ולא ד"ז סי' ע"ה עי' מפתחות להרב וכו' מו"ה חיים נתן גראבין נ"י מו"ץ דק' דעלאטין

מכתבו הגיעני ובדבר השאלה שבא לפניו באיש א' שנשא אשה ובתוך אחד השיחים של קטט עבור טבע חוזק השינה של אשתו ספרה לו שנבעלה פ"א תחת בעלה הראשון מאיש זר בהיותה בדרך באכסניא במקום פ' ונתעורר האיש הנ"ל ובא לפני רו"מ וסיפר איך שזה כמה שנים נכשל ר"ל בהיותו באכסניא הנ"ל ואשה א' היתה בשינה בחוזק ובא עלי' ובאמצע הקיצה ונלחמה עמו לדחפו וסתם פיה בידיו ולא צעקה ואח"ז נתייעפה עד שנפל עלי' זיעה ונשארה כאבן דומם ואחר איזו שעה חזר ובא עלי' והיא דוממת ואח"ז קראה בקול את חברותי' והלכה ממקומה אל מקום חברותי' והוא נסע קודם אור היום לדרכו ולא נודע לו מי תיהה האשה ועתה חושש אולי הוא היא האשה שנשא ואסורה לבועל והאשה הודית לפני רו"מ על המעשה ואמרה שבתחלה נקיצתה סברה שהוא בביתה עם בעלה וכשנזכרה בושה מאוד לצעוק שלא יחשדוה שהי' ברצונה ונלחמה עד שנתייעפה ואחר איזו שעה נפל שנית פתאום ובא עלי' ומתרצית לקבל גט אבל הוא מעוברת ממנו עכת"ד

והנה אם נחזיק זה לאונס ובעלה הי' ישראל יש להקל כיון שכבר נשאת כמ"ש הב"ח סי' י"א דבאנוסה אינה אסורה לבועל רק משום קנסא לכתחלה וכמ"ש גם רו"מ אף שנסתפק אולי בנ"ד שסברה בתחלה שהוא בעלה ל"ש יצרא אלבשא ומדלא צעקה מוכח שנתרצית וטענת בושה אינו מועיל למיחשבי' אונס ולא הביא שום ראי' ואולם לפענ"ד הדבר פשוט דאף דמצינו בסנהדרין ע"ה משחרב ביהמ"ק ניטל כו' ונתנה לע"ע מ"מ הכא אין הכונה על יצר של עבירה רק על התאוה וגם בנד"ד כיון שבתחלה היתה ישנה ובהקיצה כבר הי' באמצע ביאה ובפרט שסברה בתחלה ע"י תרדמת השינה שהוא בעלה וכבר אחזתה התאוה שפיר מיחשב גם מה שנתרצית אח"כ כאונס דגם בכה"ג שהי' לדעתה כהיתר מ"מ אמרי' כן וכדמוכח מתוס' שבועות י"ז ע"ב ד"ה אי בת"ח וכו' שכתבו דגם בהי' מזיד על הפרישה מ"מ מיחשב על הכניסה שב מידיעתו דיצר אלבשי' ומוכח דאף שבתחלה הי' לדעתו בהיתר מ"מ כבר תאוות היצר אלבשי' והוי כאונס (ומדברי התוס' הנ"ל הבאתי ראי' לדברי הנו"ב מ"מ א"ע סי' ק"נ שנחלק על היש"ש בדין מהדקת א"ע ע"ש ותבין) וגם יש להביא ראי' מהא דא"ח סי' ר"ד ס"ח בהג"ה באנסוהו לאכול דא"צ לברך אע"ג דנהנה דדמי לאשה שתחלתה באונס וסופו ברצון וגם להרשב"א החולק שם כמ"ש המג"א היינו לענין ברכה דתליוא בהנאה משא"כ הכא ומ"ש דאי נימא דעל ביאה א' היתה אנוסה י"ל כיון דלפי דבריו לא הלך מאצלה עד ביאה ב"י שייך ג"כ טעמא דיצר אלבשא ליתא דדוקא באמצע ביאה אמרי' כן וכמ"ש הרמב"ם פ"א מאי"ב ה"ט וז"ל שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא תרצה שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות עכ"ל וכ"ה להדיא באס"ז כתובות נ"א ע"ב דדוקא אחר התחלת ביאה אמרי' כן וע' שו"ת כת"ר סי' ס"ח בתשו' ה הג' ר"מ בנעט אי בהעראה סגי לענין זה או דוקא תחלת ביאה משא"כ בשהה בינתים וחזר ובעל וע' בתוס' ב"ק מ"א ע"א ד"ה וכמאין דאף בקפץ השור לרבעה באונס מ"מ אם תחלת ביאה לרצון ל"ש לומר יצר אלבשא ע"ש וה"נ בזה וע' בחמ"ח א"ע סי' מ"ב סקט"ז ודו"ק אך בנ"ד יש לדין דהא ליכא עדים על כל הענין רק שיודע בנפשו המעשה והנה בס' בנ"א פ'... מהל' אישות העלה מהתוס' כתובות ט' ע"א ד"ה ומי וכו' דבלא עדים אינה נאסרת על בעלה אפי' ראה שזינתה אבל במחכת"ה דבריו תמוהים דהתם כתבו כן רק להס"ד של הש"ס אבל למסקנא כ' שם בד"ה מפני מה להיפוך וגם בתוס' קידושין ס"ו ע"א ד"ה אמר אביי מפורש כן דא"צ רק שידע הבעל האמת וכן מצאתי בשו"ת גן המלך סי' ט"ז שפסק כן רק שלא הביא ד' התוס' קידושין הנ"ל וכה מצאתי בשו"ת מהרי"ט צהלין סי' ר"ל שפסק כן דגם על הבועל נאסרת אם ידוע לו שזינתה ברצונה ע"ש אבל בנ"ד הרי לא נודע לו שום רצון ממנה שהרי אומר שנשארה כאבן דוממת ואולי נתעלפה או תרדמת שינה עלי' כפי טבעה ולא הרגישה כלום והאשה עצמה הרי אומרת שהלך מאצלה באמצע וחזר ונפל עלי' לאונסה ומרוב חולשת כחה לא צעקה ואולי ע"י שנפל עלי' תרדמה ועייפות נדמה לה כן וכיון דגם לבועל א"י אם הי' ברצונה פשי' דאינה נאסרת עליו בלא עדים לכ"ע ובכ"ז לחומר הנושא אין רצוני לסמוך עלי בהיתרא זולת