מהרש"ם חלק ג ו

וסבר שהכפרי א"ל שכבר נמלח הבשר ובשלוהו בלא מליחה ואחר איזו ימים נודע מהכפרי שלא נמלח ובאו ושאלו על תערובות הכלים ורו"מ התירם כיון שלא נודע עד אחר ששהו מעל"ע וכיון דבכל בשר שנתבשל בלא מליחה יש ספק אולי הי' ס' נגד הדם שיצא רק מעט דם ואף דמשערין בכולה משום דלא ידעינן כמה נפיק מ"מ ספיקא מיהו איכא וכיון שלא נודע עד אחר מעל"ע הוי סד"ר ואף שנתגלגל מדאורייתא לדרבנן מ"מ יש להקל בה"מ עכ"ד

הנה במש"ז רס"י צ"ד כ' דספק זה כיון דלא ידעינן כמה נפיק ויש לשער בכולו אינו מצטרף אפי' לכמה ספיקות ואף דבשו"ת גו"ר הספרדי חיו"ד כלל א' סי' כ"ט פסק דדם היוצא מתרנגולת לכל היותר הוא רק כביצה וצירף ד' הראב"ד דיש לשער במה דנפיק כבר הביא בזל"א חיו"ד לסי' ס"ט בשם תשו' תו"ח למהרח"ש שדחה דבריו והעלה דאין לצרף ד' הראב"ד כלל לשום ספק כיון שכל הפוסקי' דחו דבריו ועי' בב"י וד"מ סי' ס"ט וסי' צ"ח בזה – וגם מ"ש דהוי סד"ר הנה לפמ"ש הל"ש בפתיחה לדיני טה"ע אות מ"ה דהיכי דהספק אסור משום דא"א בקיאים ונאבד אח"כ אף שלא נודע עד שנאבד מ"מ אינו ספק כלל ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד אבל במש"ז רס"י ע"ד ותשו' תפ"ל חיו"ד סוס"י ס"ה מוכח דבלא נודע מקודם יש להקל – אבל בכ"ז קשה לצרף ספק זה דמסתברא דשכיח טפי שיצא כל הדם מהבשר בבישול ואין ס' נגד הדם ולכן לע"ד אין להורות היתר לכתחלה אבל כיון שכבר הורה רו"מ להקל והוא הפ"מ יש לצרף ד' המח"י להתיר בכ"ח כלים שאב"י דהוי דיעבד ואף דבשפ"ד סי' ק"ג חולק על המנ"י ופסק דגם בהפ"מ אין להקל בכ"ח וכ"ה בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' ק"ח ועי' רדב"ז ח"ג סי' תרי"ז ג"כ בזה מ"מ בצירוף כל הנ"ל אין מזניחין אותו בהוראתו להקל. סי' ד' ב"ה ג' ויצא תרס"ב להרב וכו' מו"ה אברהם דאנצקיר נ"י אבד"ק ווינקאוויל

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק הקידושין שנתהוו בין איש בליעל מדלת העם ובין בתולה ממשפחה נכבדת ובתחבולה לקח ב' עדים בוגדים ומפורסמים לעידי שקר לכל מי שצריך עדים בדא"ה וע"א העיד שהי' בביתו וגם המקדש הי' שם ושלחו לקרוא אותה ונתנו לה אשת הבעה"ב כתונת של ערל לתפור והוא ישבה על הזאפע בחדר האלקער והמקדש לחש לה באזנה איזה דבר והיא השיבה לו תיבת הן והוצא מטבע של 20 קאפ' ונתן לידה ואמר לה האמ"ל כדמו"י במטבע זו ביסט דיא דאמיט צי מיער מקודש גיווארען והיא ישבה עוד על הזאפע ערך עשרה מינוט ויותר ובערך ששה מיניט אחר מעשה הקידושין זרקה המטבע לארץ וחזר המקדש והגביהה ונתן לידה ושאלתו מה זאת והשיב לה מיט דעם פערציקער האב איך דיך מקדש גיוועזין והרי לפניך ב' עדים פ' ופ' והיא ישבה ושתקה ואח"כ תלכה לביתה

עוד העיד עד ב' שהמקדש קראו לבית עד הראשון ואמר שיקדש שם בתולה פלונית ונכנסתי שם וישבתי על הזאפע והמקדש עמד אצל השלחן והבתולה עמדה אצלו שם ולחש באזנה איזו דבר ולא שמעתי מאומה ואח"כ שאל אותה בקול תיבות הן (יוא) והשיבה הן והוצא מכיסו המטבע ונתן ואמר האמ"ל בטבעת זו כדמו"י מיט דעם ביסטו צי מיער מקודש גיווארען ואני אמרתי בזה"ל זיא איז שוין אסיר צי איין אנדרין והיא עמדה ואחזה בידה המטבע לערך ששה מיניט וזרקתה המטבע לארץ והלכתי לביתי ולא ידעתי מה נעשה שם להלאה עכת"ד הגב"ע והבתולה אמרה שלחש באזנה אם תרצה לתפור גם עבורי כתונת ואם יספיק עבור הפשתן שתקנה עבורו עשרים קאפ' והשיבה הן ואז נתן לה המטבע ואמר איזה תיבות שלא ידעה מה ולא הבינה ואחר שסיים דבריו ואמר שבזה קידשה מיד זרקה המטבע לארץ ולא חזר ונתן לה המטבע כלל

והנה רו"מ פתח בהצלה וכתב שאם נאמין לה ששאלה על עסק תפירת כתונת וע"ז נתן לה המטבע א"כ דמי לאמר כנסי סלע זו לפקדון וחזר ואמר התקדשי לי דהשתיקה אינה כלים כמ"ש הב"ש סי' כ"ח ס"ק ט"ז וה"נ כיון שנתן לה לקנות הפשתן סברה שתתחייב באחריות ואף דלבסוף זרקתו ולא חששתה הרי היא מכחשת העדים ואמרה שזרקתו מיד ואם נאמין להעדים ששהתה ששה מינוטין אין להוכיח מזה למפרע כיון שעבר זמן הרבה יותר מתוכ"ד ודמי כאלו זרקתו אחר יום ויומים וגם פקפק בדברי הח"ץ סי' קט"ו שפסק דדוקא בהשליכה תוכ"ד מהני ובאמת י"ל דכ"ז שעסוקין באותו ענין מהני חזרה כמ"ש התוס' בכתובות ל"ג ס"א בד"ה וניתרו בהו וכו' והביאו ראי' מש"ס דמכות והח"ץ חילק שם מהא דמכות דשא"ה דכולהו לקיים דבר קאתו משא"כ בנ"ד אבל מהתוס' הנ"ל לא נראה כן דא"כ אין משם ראי' להתראה שבא לבטל עדותו והביא מהתב"ש סי' ד' סק"ה בדין חשב אחר שחיטה דכ"ז שהחלב ודם קיים אמרינן הוסע"ת א"כ מהראוי שיועיל כ"ז שעסוקין באותו ענין עכת"ד

והנה מ"ש ע"ד הח"צ כבר קדמוהו רבנן הג' מליסא בס' קה"י והג' מסניטין וע' שו"ת ארדב"ע חא"ע סי' ט"ז וגם מ"ש שאם נאמין לה שדברו בלחש שנתנו לה לצורך תפירת כתונת והוא דרכה בכך וכל ביאתה לשם הי' לשם תפירה עבור איזו ערל וי"ל דבכה"ג הוי כשתקה לאחר מ"מ שאינו כלום כבר העליתי כעין זה בתשו' ופלפלתי שם מכמ"ק בזה ומ"ש רו"מ מהא דאחר איזו מינוטין זרקתו ולא חששה להפסד המעות וגרע טפי הנה כבר העיר כעין זה בתשו' נודע בשערים מ"ת סי' נ' ודחה שאין זה הוכחה כלל דכיון דעכ"פ ליכא הוכחה משתיקתה בתחילה אף שחזרה ונתרצת אח"כ הוי רק דברים שבלב ועוד דכיון שאינו דבר ברור אפשר דלכך לא השליכה מידה בתחלה לפי שהוצרכה להתיישב בדבר וע"ש עוד שכ' דבכה"ג נאמנת לומר שלא הבינה לשון הקידושין גם באמר האמ"ל כיון שתחלת הנתינה לא לשם קידושין היו ע"ש היטב וע"ע בתשו' רע"א מ"ת סי' נ"ג ותשו' מהרא"ל צונץ חא"ע סי' י"ט דלפעמים נאמנת לומר שלא הבינה גם באמר האמ"ל וכו' אך דבנ"ד שאל