מהרש"ם חלק ג ה

שו"ת מהרש"ם סי' א' עי' מפתחות. להרב הגדול וכו' מו"ה ארי' ליב בערונפעלד נ"י אב"ד זאלישטשוק

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בתפלין שהוגבה קצת באמצעות הגג של האות הדיו מהקלף וכשרואין מתחתיו נראה שאינו דבוק ובשני קצות האות דבוק בקלף רק באמצעו ואם יקלף יהי' ניכר פרודתו להדיא אי מהני תיקון והעיר מרש"י גיטין כ' ומג"א סי' ש"מ סק"י והאריך קצת, והנה בביאור ד' מג"א הנ"ל יעוין בשו"ת אמרי אש בהקדמתו שביאר ד' מג"א ובכ"ז לדינא י"ל דבתפילין וס"ת בעינן שיהי' דבוק לקלף דקרא כתוב פ' וילך ויהי' ככלות כו' על ספר וגם בירמי' ואני כותב על ספר בדיו ובזבחים י"ט בעי רבא נכנס רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן וליכא או דלמא דרך לבישה בכך ובכתיבה ודאי דאין הדרך לכתוב כן פשיטא דאין להיות חציצה ואין להביא ראי' מתוס' שבת ז' ע"א בשם ריב"א דגם למעלה מג' כל שרואה פני הקרקע הוי כמונח עג"ק וכ"ה ד' רש"י ורשב"א ובפחות מגע"ג לכ"ע כמונח וע' תוס' פסחים פ"ה ע"ב ד"ה בנגררין דגם לרבנן דר"ע דלא ס"ל דקלוטה כמו שהונחה היינו בזורק אבל במעביר לכ"ע כמונח ומכ"ש במונח במקום א' – אבל ז"א דבנ"ד דכתי' על ספר י"ל דצריך להיות בלא חציצה כמו בבגכ"ה דכתי' על בשרו

אבל בשו"ת גיבעת פנחס סי' כ"ו האריך להוכיח דבס"ת על לאו דוקא כיון דליכא יתורא ומב"מ א"ח ומכ"ש אויר כ"ש א"כ יש להקל בנ"ד ובפרט דגם בנפסק להדי' אם תינוק קורא כהוגן הגם שדעת פמ"ג להחמיר מ"מ בשו"ת תשב"ץ חוהמ"ש טור א' סי' ה' מבואר להקל וכ"ה בס' ברכות המים למהר"מ אות פ"ד וגם ראיתי בס' משנ"א הביא תשו' מהגה"ק מו"ה אייזיק מקארץ וכמה גדולים הסכימו עמו להקל ודלא כהפמ"ג ולכן בצרוף ד' הג"פ אם גם כשהי' נקלף מסתבר שהי' תינוק קורא כראוי פשו' להקל וגם אם קוראו עתה כהוגן יש לסמוך ע"ד הג"פ. סי' ב' להרב הה"ג וכו' מו"ה בעריש סים נ"י אבד"ק נאראיוב

מכתבו הגיעני ובדבר השאלה בהירועה מס"ת שהי' באות ה' מן השם שנכתב רגל הה"א על מה שקורין הסופרים דוכסוסטוס (ונהוגין להכשירו דאינו דוכסוסטוס כמ"ש הח"ס סא"ח סי' י"ג) ואחר זמן נקלף קצת מהקלף שעליו רגל הה"א הוגבה מגוף הקלף בצד א' אבל בצד ב' דבוק להקלף אבל ההפסק מתחת המעט קלף הוא תחת כל רגל הה"א הנ"ל ונמשך בצד א' להלאה מהה"א גם תחת אות אחר הסמוך אליו וגם שם הוגבה כן והנה מכח חשש היקף גויל כ' רו"מ דכיון שנעשה אחר כתיבה ליכא חשש אבל כיון שנשתנה צורת האות עי"ז ואינו ניכר שהוא ה"א בשעה שהחלק הנ"ל הוא מוגבה ל"מ דבק וכמ"ש הש"ך יו"ד סי' ר"פ סק"ח והביא מד' ר"י הלוי שבמג"א סי' ל"ב סקכ"א ומחה"ש שם ואולם לענ"ד דמהרי"ק ורמ"א וש"ך סי' ר"פ לא החמירו רק ביש קרע מעל"ע באמצע הגג וכדומה דנפסק האות לגמרי באמצעו אבל בנ"ד הרי רגל הה"א מופסק תמיד מהגג וכך הוא כתיבתו וכשמונח החלק המוגבה על גוף הקלף ניכר צורתו רק אם מגביהים אותו נראה כדבר בפ"ע וכשמניחים אותו על הקלף האות כצורתו ותארו אין מצרף כלל ויוכלו לדבקו דהא מצד ב' החלק הזה דבוק לגוף הקלף והוא כאחד וכדמוכח בחולין י"א ע"א בהא דיליף מאליה תמימה דאזלי' בתר רובא ודחי דלמא דפתח ובדיק וכ"ת משום תמימה ה"מ היכי דחתכה אבל כיון דלייף ל"ל בה וכ"ה בשב"י ח"א סי' ל"ה לענין אתרוג ואני מצאתי בר"ש פ"ג דאהלות מ"ד שכ"כ לענין אתרוג עצמו ע"ש ועי' בט"ז יו"ד סי' רע"ח סק"ב במה שהביא מחולין קכ"ז ובלא נקרע רובה לכ"ע כמחובר דמי והרי לענין כתיבה מצאנו בשבת ק"ד ע"ב דבמחוסר קריבה בעלמא בלא שום קציצה בינתים לכ"ע הוי כתיבה כאחת ועתוס' ב"ב נ"ה ע"ב ד"ה בהעלם מ"ש בזה וא"כ ה"נ כיון דבמונח על הקלף הוי צורת האות כראוי שפיר שרי לדבק ואין זה דומה למטלית שהוא חתיכה בפ"ע ומדבקו אבל בנ"ד הרי הוא דבוקה כאחד והוי גם מוקף גויל מה"ט והנ"י הלוי מיירי בנמצא שריטה באמצע הגג או הרגל וכדומה אבל בנ"ד הרי כל הרגל של הה"א תמיד פרודה מהגג וצריך שיהי' הפסק בינתים רק שאם נפסק ונחלק אסור אבל בנ"ד שלא נסדק רק הוגבה קצת מצ"א מה שחוזרים ומניחם על הקלף אין בזה שום מעשה דמחוסר קריבה בעלמא הוא ואין זה בגדר ח"ת וכדומה דמחוסר מעשה גרידה וכדומה משא"כ בנ"ד ועי' תשו' רח"כ סי' מ"ח שהתיר בנמצא נקב בלמ"ד של אלקים ואין התנוק קורא למ"ד דמ"מ יש לדבק מטלית ולחברו ובאמת שדבריו צ"ע במ"ש ראי' מהש"ך דמתיר בשם שמקצתו על המטלית דהא בנ"ד האות עצמו מקצתו יהי' על המטלית דפסול וכמ"ש הש"ך ס"ק ח' ועכ"פ בנ"ד נלע"ד להקל – סי' ג' עי' מפתחות להרב וכו' מו"ה נפתלי בער נ"י אבד"ק ליטיוויסק

מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו שמכר בן כפר א' בשר לא' מאנשי העיר והעירון טעה