מהרש"ם חלק ג נא

לכתוב גט על הספק אם תתרצה האשה לקבלו והשיב דר"ג החרים גם על הסופר והעדים ולכן גם אם רצה לכתוב גט שיהא מונח ביד שליש עד שיוודע אם האשה מתרצית אין ראוי בתחלה לתת מכשול לעבור על תקנת הגאון כי בקלות ימצא אח"כ דרכים להטעות את השליש ואם הוא במרחק רב וא"א לעמוד על רצונה בנקל כ"א אחר זמן רב מותר לשלוח שליח נאמן ומוחזק בכשרות ולא חיישי' שיתננה לה בע"כ אלא ישאלנה ואם תרצה יתן לה ואין לחוש משום דאין ברירה כיון דבדיעבד הגט כשר עכ"ד ובכס"ד שם סי' קס"ח האריך בענין התקנת וביאר דברי הר"מ דב' תקנות היו ובתחלה תיקן שלא לגרש ואח"כ תיקן שלא יהי' הגט כלום ולא קבלו עליי' תקנה ב' ומסיק שהדין אמת דבדיעבד הוי גט והביא שם מדברי חמ"ח סי' קי"ז סק"כ וב"ש סי' קי"ט סקי"ב וד' הג"פ ע"ש באורך בזה וגם מצאתי בתשו' הג' רע"א סי' ק"א באמצע התשו' שכ' בפשי' דדיעבד אם גירש בע"כ הגט כשר ובתשו' להרב דק' קיטוב הארכתי בזה והבאתי מתשו' הרשב"א שהובא בב"י א"ע סוס"י ע"ה בדין מי שעבר על הגדר וגירש בע"כ ע"י שלוח וכו' דנראה שם דהגט מהני בדיעבד רק דחייבי' להחרימו ומבואר דגם ע"י שלוח כשר דיעבד והרשב"א הוא מכת הסוברי' דגם באין השלוח בר חיובא אשלד"ע ומזה הוכחתי דלא כהנו"ב – ומבואר מכל הנ"ל גם דלא כהח"ס שהביא רו"מ דס"ל דמדינא הגט בטל בזה"ז דאיכא חדר"ג דליתא אלא הגט כשר דיעבד. (ועמ"ש בתשו' מהרש"ם ח"א סי' קל"ב בענין זה)

ומלבד מ"ש רו"מ דמסברא לא בעינן בנ"ד דעת האשה ודבריו נראים נכונים אף גם הרי בנ"ד מדאורייתא הרי יכול לגרשה בכת"י בלא עדים כלל כדאי' בגיטין ג' ולשי' רש"י גיטין פ"ו לא בעינן גם ע"מ מדאורייתא וכן מצאתי ברשב"א מגלה ט"ו והארכתי בזה בתשו' להרב דק' סטאראזאניץ וא"כ פשי' דלא בעינן בגט דין שטר שיהי' מדעת האשה מה"ת כיון דבידו לגרשה בכת"י (ובגוף דברי הח"ס עמ"ש בתשו' מהרש"ם ח"א סי' כ"א)

אך דלכאורה יש לדון דכיון דהשתא אינה מרוצות לקבל גט ועכ"פ משום חדר"ג א"י לגרשה וא"כ הרי קיי"ל דכל מידי דאיהו ל"מ עביד השתא שליח לא מצו משוי כדאי' בנזיר י"ב וא"כ השליחות בטל (וי"ל בזה מדברי מהרי"ט בשניות, חח"מ סי' כ"ג וע' מל"מ פ"ט מאישות ומח"א הל' שלוחין סי' י' בזה וע' בשו"ת תפ"צ חא"ע סי' פ"ט ואכ"מ) אך לפמ"ש המח"א הל' שלוחין סי' ט' דהיכי דמהני דיעבד ל"ש הך כללא א"כ לפ"מ שנתבאר דה"נ בנ"ד בדיעבד הגט כשר א"כ שפיר חל השליחות וע' בשו"ת בית אברהם בקונטרס גט כשר מעלה ב' ח"ה סי' ד' שהעלה ג"כ כהמח"א והביא ראי' מהא דערל וטמא משלחין קרבנותיהם אבל כבר ראיתי לח"א בספרו שהביא ראי' מב"ק ק"י ע"א בהא דפריך טמאים מי מצי עבדי ולפמ"ש התוס' יומא ז' ע"ב ד"ה דם שנטמא וכו' בדיעבד כשר ומה פריך ומוכח דלא כהמח"א ויש לדין בזה לפמ"ש המל"מ פ"ב מבימ"ק דבדרבנן ל"ש הך כללא דאיהו ל"מ עביד א"כ לשי' הסוברים. דחדר"ג רק מדרבנן א"כ שפיר חל השליחות וע' בשו"ה כלל כ"ג מ"ש בענין זה – וביותר י"ל לפמ"ש המח"א הל' שלוחין הנ"ל דהיכי דרק ארי' דאיסורא דשבועה רבוע עלי' שפיר מצי משוי שליח א"כ ה"נ בנ"ד דהוי רק איסורא דחדר"ג וזה נראה ג"כ דעת הרשב"א שבב"י א"ע סוסי' ע"ה הנ"ל ולכן לענ"ד אם יבטיח רו"מ הענין שלא יבא לידי מכשול לגרשה בע"כ יוכל לסדר הגט ולשלחו ליד ב"ד שבמקום האשה וכשתתרצה בו תקבל גיטה

ומה שהביא ד' השי"ק ופ"מ שתמהו ע"ד תוס' מהירושלמי הנה כאלה רבות מצינו בירושלמי שלא הובא בתוס' ואציג לדוגמא יעוין בתוס' שבועות י"א ד"ה מכל מקום כו' דמכתשת אינו כ"ש והוא נגד ירושלמי פ"ד דשקלים הל' ה' וע' בה"ג מל"מ פ"א מכהמ"ק הי"ד ובתוס' שם כ"ז ע"ב ד"ה הכי השתא וכו' במ"ש בשם ריב"ם והוא נגד ירו' פ"ג דנזיר ה"ב ובתוס' יבמות ז' ע"א ד"ה לפי וכו' הוא נגד ירושלמי פ"ה דפסחים הל' ה' ובתוס' כתובות ל' ע"ב ד"ה זר וכו' בסוה"ד הוא נגד ירו' רפ"ו דתרומות ובתוס' ב"ק פ"ח ע"א ד"ה דכתי' הוא נגד ירו' ב"ק שם ופ"ה דכתובות ועוד כהנה וכהנה ימצא המעיין במקומות מפוזרים בשי"ק ומרה"פ שהעירו ע"ד תוס' ושאר ראשוני' בכה"ג ועוד בכמ"ק שלא הרגישו בו מפרשי הירושלמי. סי' מ"ח להרבנים המאה"ג וכו' מו"ה יצחק טראה ראבד"ק סאמבור ומשנהו הרב מו"ה מאיר שפאנדארף מו"צ דק' הנ"ל

מכתבם מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתם בדין השו"ב רי"מ שהתחיל ללמוד אומנות השו"ב אצל השו"ב ר"י באופן שיחתום לו רי"מ כתב באו"ש באוהיו"מ שלא ישיג גבולו וכן חתם לו ונכתב בהכתב שקרא בפי' וחתמו עדים ע"ז ונדבר ביניהם כי כאשר יתחיל לשחוט עופות יתן לר"י סך ט"ו ר"כ ועוד ט"ו ר"כ יתן לו בעת נתינת העדאה ולפי טענות רי"מ הגיד לו חותנו קודם חתימה שבאם לא יקרא בפיו אינו כלום והוא טוען שלא קרא בפיו רק חתם א"ע וא"כ הוא בטעות ואינו כלום ועוד שנתן לר"י רק עשרה ר"כ כשהתחיל לשחוט עופות אצלו ואח"כ בראותו שהתרשל בלימודו יען שהי"ל עוד תלמוד אחר ולכן נסע הוא למק"א באמצע הלימוד וגמר שם לימודו וקבל העדאה וקבלה וכפי דברי חותנו התנה עם ר"י שו"ב בפי' כי גם אחר שיקבל העדאה וקבלה יחזיק אותו בביתו לבל ישכח אומנותו עד שיתקבל לשו"ב באיזה מקום ובבואו בחזרה ממקום שו"ב האחר ביקש מר"י שיחזיקנו ולא רצה א"כ כבר נתבטל כל הכתב – ור"י מכחישו שקרא הכתב בפיו כמ"ש בהכתב והעדים חתמו ע"ז שקרא בפיו בפניהם ולא נדבר מעולם שיחזיקנו אצלו ואדרבא א"ל בפיו שאחר שיגמור לימודו ויקבל ממנו העדאה יסע לבית גיסו השו"ב מסטריא ויעסוק שם באומנותו וגם הלא ר"י נתן כתב לחותנו של רי"מ ולא נזכר שם מזה כלל ומדוע אינו מראה הכתב וגם הוא לא התרשל א"ע בלימודו ומדוע לא נתן לו רק עשרה ר"כ ונסע למק"א טרם הגמר וכמעט הי' קרוב לגמור שהרי שהה בבית השו"ב שבמק"א רק ז' שבועות ולכן תובע שישלים לו עשרים ר"כ ויתן לו העדאה וחותנו של רו"מ טוען