מהרש"ם חלק ג שעט

התוס' בכתובות ל"ד ע"ב ד"ה אבל וכו' דהתם פשע האב שהו"ל לומר לבניו שאינה שלו וכו' וע"ע כה"ג בתוס' ב"מ דף פ' ד"ה ואי וכו' (ועי' בח"מ סי' של"ד ס"ד בשכר מלמד לבנו וכו' דאם התלמיד רגיל בחולי והמלמד לא ידע פסידא דבעה"ב וצריך לשלם כל שכרו אף שלא למד עמו כלל אבל שם הטעם דכיון דידע בעה"ב הו"ל לאתנויי) ולכן לענ"ד הדין פשוט דבכה"ג המקח קיים ומכ"ש בלא התנה בתנאי גמור רק משום אומדנא פשי' דבכה"ג לא נתבטל המקח וכמ"ש כתר"ה. סי' שע"ה להרב הה"ג מו"ה יוסף הכהן שווארץ נ"י מבאני- האד בארץ הגר חתן הגאבד"ק הנ"ל

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו אם יש לשפוך מי זאדע בשכונת המת תוך ג' בתים ורו"מ כתב דלחד טעמא שכתבו הפוסקים כדי לפרסם י"ל י"ל דסגי בפרסום דשפיכת מים פשוטים אבל לטעמא דמה"מ מדיח סכינו י"ל דה"נ בזה והנה ראיתי בשד"ח מער' אבילות סי' קמ"ו בשם תשו' ב"ד וירך אברהם דבמקום דאיכא פסידא א"צ לישפוך שאינו מדיח להפסיד כיון דאיכא מים פשוטים וצידד דגם מים חמין דאיכא הפסד עצים א"צ לישפוך ונראה דכיון דאיכא משום בל תשחית אינו מפסיד אבל במים ליכא משום ב"ת כמ"ש בש"ע או"ח סוסי' ק"ע לכן מדיח סכינו וכה ראיתי בשו"ת טטו"ד מה"ק סי' רע"ט שנשאל אם לשפוך מי מעיין של מלח שהם בתלוש והשיב דכיון דאי' בילקוט פ' חקת ולא הי' מים לעדה דלעדה לא הי' אבל לצאן ובקר הי' ופי' דהכונה דמשם רמזו שפיכת מים מפני מת מדכתיב ותמת שם מרים ול"ה מים לעדה לז"א דדוקא מים הראוים לעדה שפכו ולא מים שאין ן ראוים לאדם אלא לבהמה ע"ש ובאמת שלא נמצא ד"ז בילקוט שם אבל במר"ר סו"פ בשלח איתא ד"ז ושם ל"ש רמז זה כלל אבל לפימש"ל דבמקום פסידא ליכא צורך לשפוך א"כ ה"נ בזה וגם לפימ"ש בהגהת דע"ק דכל שיש לו שם לווי אינו בכלל מים וא"צ לשפוך א"כ ה"נ במי מלח ומי זאדע ולפי"ז גם מים חמין או פושרין א"צ לשפוך מטעם זה דהא מבואר בר"ש פי"ד דנגעים מ"א דמים פושרין או מלוחין יש להם שם לווי ואף דהוא הביא ד"ז בשם הת"כ ולא נמצא בת"כ שלפנינו כמ"ש בהגהת רי"ב לזבחים כ"ב מ"מ נאמן עלינו הר"ש שהי' כתוב כן בת"כ שלפניו וכבר הוכיח בתה"ד ס' רל"ה דגם בנקרא עם שם העקרי הוי בכלל שם לווי וכן מוכח בזבחים כ"ב שם והן אמת דברשב"ם פסחים קי"א ע"א ד"ה חוץ מקרירי בחמימי וכו' דמב"מ הוא מה לי חמימי מ"מ מין א' הוא ושם א' הוא וכו' עכ"ל אבל י"ל דודאי מב"מ הוא גם בשמא כמבואר ברשב"א וב"י יו"ד סוסי' קכ"ו וביו"ד סי' רצ"ה ס"ו בהג"ה אבל מ"מ אינו בכלל סתם מים, ועכ"פ בנ"ד דאיכא נמי משום פסידא בודאי אין צריך לשפוך המי זאדע

ואגב הנני דלפימ"ש הר"ש הנ"ל דמים חמין הוי שם לווי יש להעיר דלפימ"ש בת"כ שהובא בר"ש דמכשירין ובט"ז א"ח רסי' קנ"ח דכל שיש לו שם לווי אינו מכשיר א"כ לא יהא שייך דין טבילה במשקה ברוטב וכדומה ובפרט ברוטב של בשר ובישול פירות שבוודאי יש לו שם לווי ומדברי הפוסקים ל"נ כן וצ"ל דדוקא אם מתחלתו יש לו שם לווי אינו מכשיר משא"כ בזה שכבר הי' עליו דין משקה המכשיר קודם בישול לא פקע ממנו דין משקין. סי' שע"ו להרב הגדול מו"ה יעקב ווייצמאן נ"י אבד"ק גריידונג ברוסיא

מה ששאל בדין האיליצעס והוא מקום פנוי שבין בית לבית חם דינו כחצר השותפים או כמבוי ונ"מ לענין לפתוח פתח או חלון לשם כבר כתבתי זה כמה שנים בחי' לחו"מ דאם המקום סתום משני צדדיו הדבר פשוט שיוכל כל א' למחות מלפתוח פתח וחלון שעי"ז ירבו השופכין שם או ישתמש סמוך לכותל חבירו בדבר המזיקו והוא לא ידע וגם אם פתוח מצד א' להרחיב יוכל למחות מה"ט וגדולה מזו מבואר בשו"ת חסל"א סי' כ"ה דגם בפתוח מצד א' לרה"ר אלא שאינו מפולש ויש לאחד מהם פתח וחלון לשם ולהשני רק חלון שאין רשות להני לפתוח פתח לשם אף שרבים נכנסים ויוצאים לשם ע"ש ומכ"ש כשאין לשום א' מהם חלון ופתח שאין רשות לפתוח לשם אבל אם מפולש מב' צדדים לרה"ר מבואר בסי' קס"ב ס"ג דכל א' פותח כמו שירצה ועי' תשו' ב"ש חו"מ סי' י"א (ועמש"ל סי'– ה בדינים אלו)

ומה ששאל בא' שהעמיד פירלייב או פאציניע לפני פתחו לצד רה"ר והשני טוען שמזיק לו היזק ראי' שאינו יכול להסתכל בעומד על פתחו להלאה והביא מדברי כנה"ג בשם רלנ"ח שהובא בפת"ש סי' קנ"ד סק"ח הנה בתשו' מבי"ט ח"א סי' שכ"ג מבואר להיפוך אבל גם בתשו' תומת ישרים סי' קנ"ט פסק כהרלנ"ח א"כ אם כבר עשה בודאי יוכל לומר קים לי אבל מ"מ היכא דהשני יש לו חנות שמתפרנס ממנו נראה דלכו"ע יוכל למחות בו שמזיקו במניעת ביאת הקונים אליו ע"י שלא נראה פתח חנותו מרחוק

ומ"ש רו"מ דבלא"ה יש לדון מדין מיצר שהחב"ר כיון דבבב"ק פ"א מתקנת יהושע מסתלקין לצדי הדרכים מפני היתדות והביא מתשו' מהר"י הכהן סי' נ"ט דבזה"ז שכל הקנינים נעשים בדא"ה ול"ש לומר שמחל כ"ז שלא נעשה בתוקף ערכאות וגם הביא בשם חותנו הרה"ג דכיון דהארץ של אדוני העיר ל"ש הטעמים שבאס"ז ב"ד כ"י ובדין היקף וריבוי הדרך הוי סד"ד בסי' קס"ב וכל דאלים גבר ועוד העיר מכמ"ק, והנה מ"ש דריבוי הדרך הוי סד"ד אינו נ"ל דדוקא בחצר פליגי בזה אבל היכא דזכו הרבים מכח מיצר שהחב"ר והוא שלהם א"י לגרום להם היקף וריבוי הדרך כמבואר בב"ב צ"ט סוע"א בנותן להם דרך עקלתון ולר"א כל מן הצד דרך עקלתון מיקרי ובתשו' רשב"א ח"ג סי' קע"ד קע"ה מבואר דבמבוי ל"ש כלל טענת ריבוי הדרך לבני אותה מבוי דדוקא בחצר שייך ד"ז ע"ש אבל היינו בבני אותה מבוי אבל ברחוב היכי שהחזיקו רבים הרי גוזל מהם אותו הדרך אלא שקצת פוסקים ס"ל דבנשאר רוחב ט"ז אמה ל"ש כלל דין מיצר