מהרש"ם חלק ג שעח

כמבואר מדברי ראבי', והג"א הנ"ל ומצאתי בשו"ת מן השמים סי' ל' וז"ל הלכה רווחת שאין נעשה יין עד שירד ויתחיל למשוך בגת אבל דריסת הענבים בתוך הכלים אינם אלא כמי שדוחק חטים בשק כדי שיחזיק השק חטים הרבה כך כשדורסים ענבים אינו אלא כדי שיחזיק הכלי הרבה מהענבים ואין בזה שום נידנוד עבירה וכו' נקרא הדיוט עכ"ל – וגם בעיקר הטיפטוף כבר כתבתי שלענ"ד אין זה בכלל המשכה

ומ"ש רו"מ ראי' מצימוקים ועי"ש בתשו' רדב"ז שהי' מנהגם לשרות הצימוקים במים מקודם ואח"ז דרסו ודחקו הצימוקים להוציא מהם הבלוע והי' המשכה גמורה ולא טפין בלבד וכבר אמרו בירושלמי פ"ד דסנהדרין שאין מדקדקין ביי"נ א"כ אין להוסיף חומרות ובפרט שהרי ליכא כונה להמשכה

אבל מ"ש לצרף שי' הרמב"ן דלא נאסר מה שבגת יעוין בתשו' חו"י סי' קי"ז דבדליכא למיחוש לכמה נגיעות אין מקום לצרף שי' הרמב"ן יעו"ש היטב ובעיקר הסמיכה על שי' הרמב"ן יעוין בתשו' פמ"א ח"ב סי' קי"א ובדין ספיקות אם יש להחזיק ריעותא יעוין בתשו' מהר"ם שי"ק סי' קמ"ה ותשו' ברכת יוסף סי' ל"ו ויש לדון אדבריהם מדברי תשו' מהר"ח א"ז הנ"ל ואין כאן מקום להאריך. סי' שע"ד להרב הגאון הגדול מו"ה שמואל ענגעל נ"י אבד"ק ראדומושלא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן שקנה סחורה משמעון בלא כסף אלא שנתן לו שלוסצעטיל ונכתב בו שמחויב ליתן לו מעות ביום המוגבל ואם לא יהי' בביתו צוהו ליתן ליד אשתו ושאר המעות כשיקבל הסחורה והקונה שלח המעות ליום המדובר ע"י שלוחו ובא לשם ביום הנ"ל לעת ערב ולא הי' לא הוא ולא אשתו בביתם וחזר השליח לביתו שהי' דר סמוך למקום המוכר ולמחרתו בבוקר נתן השליח המעות לאשת המוכר ואחר שבא המוכר לביתו רצה לבטל המקח יען שלא נתן המעות בזמן המדובר עכת"ד השאלה וכתה"ר נסתפק אם השלוסצעטיל לבדו מועיל כקנין סטימותא – ולענ"ד הדבר פשוט דכיון דמדינא אין שטר מועיל במטלטלין אפי' למש"פ כמ"ש רש"י בב"ק ע"ט רע"ב ומ"ש רש"י שם דגם משום מחוסרי אמנה ליכא בזה צ"ע דאנן קיי"ל דדברים י"ב משום מחו"א ועי' רש"י ב"מ פ"ג ע"א והגהת הב"ח שם ועי' מש"ל חלק ו' סי' רע"ט] והרי בכל מנהג שהוא נגד הדין צריך שיהא מנהג ברור וגלוי וידוע לכל א"כ בשלוסצעטיל לבד מכ"פ אינו מנהג ברור ועי' בשו"ת ד"ח ח"ב ח"מ סי' כ"ו, ג"כ דכל זמן שאינו מבורר יש לחוש בלא נתייסד המנהג ע"פ חכמים שמא אינו ברור ולא בהסכמת הסוחרים ע"ש

אבל גם אי נימא דמהני משום סטימותא מ"מ אף דבמקח שנעשה כדינא ביארתי במשפט שלום רסי' ר"ז דאף דמבואר בעט"ז ונה"מ שהמנהג שא"צ ת"כ במטלטלין מ"מ דוקא אם תלה המכירה בלשון אם תתן וכדומה אבל בלא הי' דרך תנאי כלל לכו"ע לא אתי דיבור ומבטל מעשה כמ"ש המק"ח סי' תמ"ח ואח"ז מצאתי כן בתשו' רמ"א סי' נ"ב והא דבסי' רנ"ז סי"ב נראה להיפוך צ"ל דבהקדים תחלה את התנאי מהני שפיר גם י"ל דמתנה שאני [ובתשו' ב"ח סי' ל"ז בדין ראובן שמכר שורים לשמעון ובשעת גמר המקח התנה שלא יעשה בהם שותפות עם לוי ועבר על תנאו ופסק דכיון שלא הי' ת"כ תנאי בטל ומקח קיים צ"ל שבימין לא הי' עוד המנהג כן – אולם היינו היכא שמדינא חל הקנין אבל אם כל הקנין רק משום סטימותא הרי כיון שהסוחרים מדקדקים על נתינת המעות בזמנו א"כ ממ"נ המקח בטל כשלא נתן המעות בזמנו וכמ"ש כה"ג הרמ"א בא"ע סוסי' מ"ב בשם רשב"ץ לענין קידושין דרבנן ופסולי עדות דרבנן וגם לענין שטר המועיל רק מדד"מ מבואר כן בסי' ס"ח ס"א בהג"ה בסופה בשם ריב"ש דאם לא נכתב כהוגן לפי דיניהם אעפ"י שבדינינו נכתב כהוגן פסול דלא נכשיר יותר מהם וכ"ה בסי' ר"צ סי"ז בהג"ה דאע"ג דאין אפיטרופס צריך ליתן חשבון מ"מ אם נתמנה ע"פ ערכאות צריך ליתן חשבון שכ"ה בדיניהם ועי' במהרי"ט בשניות חא"ע סי' ד' בדין דמי ההרוג שזוכין ע"פ דיניהם אם צריך לנהוג בהירושה ע"פ דיניהם ע"ש מ"ש בזה ומכ"ש בנ"ד שכל הקנין מכח מנהג הסוחרים ובכה"ג הרי ליכא מנהג עכ"פ לקיים המקח וגם אם קנין סטימותא מדאורייתא מהני מ"מ אין לנו אלא כפי המנהג (ובגוף דין סטימותא מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' תק"ז דבכל תקנת ממון כל שנהגו כבר בזה וע"ד נו"נ ב"א הו"ל ד"ת ממש דלא גרע מסטימותא ע"ש ומבואר דקנין סטימותא מה"ת כדעת הח"ס אבל בתשו' רמ"א סי' פ"ז מוכח דהוי רק קנין דרבנן ע"ש ותבין

] אולם גם היכי דהתנאי מועיל לבטל המקח דאפי' נאנס הלוקח המקח בטל מ"מ נראה דהיכי דהמניעה מצד המוכר בודאי אין המקח בטל כמ"ש בתשו' שב"י ח"ב סי' קנ"ד דדוקא גבי בתי ע"ח דגזיה"כ הוא משא"כ בפדיון משכון אם אין המלוה בביתו לא נחלט המשכון אפי' התנה כדינו ודוקא אם המלוה הניח המשכון ביד אשתו ובניו והודיע ללוה ולא פרע בזמנו אז נחלט המשכון ע"ש היטב ואף דבמ"ש שם לענין הניח ביד ב"ד דל"מ מבואר בב"ש א"ע סי' קמ"ג סק"י להיפוך ועי' בעט"צ בשו"ת שבסופו לסי' ק"כ מ"ש ע"ד תשו' בי"ע בזה והביא משו"ת רש"ך סי' צ"ט דמהני נתנה ליד ב"ד וע"ע בש"ג פ"א דמכות וש"ך סי' ע"ד, ובמק"א הבאתי מתשו' הריב"ש סי' שי"א וב"י ח"מ סי' ל"ד בדין נשבע לפרוע ביום פ' ונתן ליד ב"ד ואכמ"ל ועכ"פ בלא הי' המוכר וגם אשתו בביתו לא עבר על תנאו כיון דהמניעה מצד מוכר ועי' קצה"ח רסי' נ"ה ובנה"מ שם ג"כ לחלק בין אונס שנתהוה מצד המוכר יעו"ש בנה"מ סוסק"א ועמ"ש בחיבורי סי' ק"צ סט"ו בשם כמה שו"ת דאם הי' בעיר אחת בעינן שיתבענו באותו יום ובסי' ר"ז דף נ"ט ע"ד העליתי להיפוך אבל אם הביא לוקח המעות והמוכר לא הי' בביתו לכ"ע לא עבר על תנאו

ומ"ש כת"ר ראי' מהא דריש כתובות דבחלה הוא אינו מעלה לה מזונות אף שהמניעה מצד הבעל לא אדע מהו דהתם אנוס מחמת חליו ולכן אונס פטרינן מליתן מזונות אבל בנ"ד פושע הוא שהו"ל להזהיר לאשתו להיות בביתה או לפקוד על באי כחה שאם יביאו המעות יקבלוהו וכה"ג כתבו