מהרש"ם חלק ג שעד

שהי' בור רחוק ממנו קצת ולא ביאר רו"מ אם כן הוא בנ"ד שהמקוה הישינה רחוקה ג"ט דבפחות מג"ט הרי לא מיקרי המשכה והן אמת שדעת ר"ש ורשב"א ורשב"ץ שבב"י דסגי בהמשכה כ"ש אבל הרי הבית יוסף פסק בתשו' ר"י וריב"ש להחמיר ובש"ע לא הביא כלל דעת המקילים א"כ אין לצרפו לס"ס ואף שמדברי תה"ד סי' רנ"ח שהובא בב"י בדין פקיקת נקבי הנביעה שכתב לשפוך עפר ב' או ג"ט בעובי דכיון דהשאובין שהי' שם נבלעו בהעפר ואת"ל שמי הנביעה חזרו והעלו אותם הרי נמשכין דרך הקרקע וגם מי הנביעה רבו עליהם וכשרים ברובא והמשכה ע"ש ומוכח מזה דבכה"ג שהמים נבלעים בעפר וחוזרים ומבצבצים גם בפחות מג"ט סגי אבל מאן יימר דבנ"ד המים נבלעים בקרקע שמא יש שם נקבים שזוחלין דרך שם למקוה החדשה ולכן בפחות מג"ט אין להקל מטעם המשכה אך אם יש שם שיעור ג"ט הדבר פשוט ובאמת דלפימ"ש הב"ח וש"ך סקצ"ו בשם הראב"ד דבנמשכו בלא כונה גם בכולו בהמשכה כשרים בלא"ה יש להקל בדין מעין שנתייבש ולא אדע מדוע הוצרכו הט"ז והש"ך לחפש טעמים להתיר להסוברים דשאיבה שהמשיכוה כולה כשרה והב"ח מחמיר בזה והרי לפימ"ש הראב"ד בלא"ה אין חשש בזה ואולי מיירי הרא"ש היכא דמלאו מרחוק קצת בכונה כדי שימשכו המים לכאן ולכן הוצרכו לטעמים אחרים אבל צ"ע אבל המעיין בב"ח סכ"ו ימצא דאף דהראב"ד והר"ש ס"ל כן אבל הרא"ש וטור לא ס"ל כהראב"ד וסיים דקיי"ל להחמיר כהרא"ש א"כ אליבא דהרא"ש הוצרכו לטעמים אחרים וכפי הנראה שלזה רמז הש"ך בסקט"ו במ"ש לעיין לעיל סט"ו כי משם הוכיח הב"ח כדבריו הנ"ל ע"ש ותבין – ועכ"פ לדינא גם אם אין שם משך ג"ט יש להקל מטעמא דכתיבנא כיון שהוא ספק וגם כיון שהמים הם נחסרים מסתמא המים מכאן הולכים למק"א ואמאי נחזיק ריעותא להיפוך שהמים באים לכאן ממקוה הישינה ולכן אין בזה חשש כלל

ובדבר חשש זוחלין כבר הארכתי בתשו' לק"ק פאקסחן ברומעניא (לעיל חלק ז' סי' קע"ה) והבאתי מתשו' פמ"א ח"ג סי' מ"ב שהחמיר בכעין זה בזוחל בקרקעותה ובתשו' שו"מ רביעאה ח"ד סי' קע"ח חולק עליו ואני הבאתי שם מתשו' תשב"ץ ח"א סי' י"ז וגם מספר האשכול ראיות ברורות דאם אין הזחילה ניכרת לעין הרואה רק ע"י שמתמעט לאט לאט במשך איזו שעות אינו בכלל זוחלין ובפרט בנ"ד דנשאר תמיד מ"ס א"כ עד מ"ס ליכא חשש זוחלין רק למעלה ממ"ס והרי בד"ז נחלקו הרשב"א והרא"ש ובגוף הדבר לא אדע פתרון שאלתו שהרי בנ"ד הוא מעיין נובע א"כ כשר בזוחלין ואולי הכל סובב ע"פ ספק הקדום שמא באו המים ממקוה הישינה לכאן וגם אם הוכשרו ע"י המשכה מ"מ אין דין מעיין עליהם וכבר נתבאר שאין לחוש לכך

ומ"ש בענין חשש נטל סאה ונתן סאה יותר מרובו להקל כדברי דג"מ ע"ד הש"ך סקס"ג דבמעיין יש להקל דל"ש בזה חשש מ"ע הנה בירושלמי פ"ג דיומא ה ה' בסופו פריך אמאי הטילו עששיות של ברזל ויחמו לו חמין וכו' טעם דהדין תניא שלא יהו אומרים ראינו כ"ג טובל במים שאובין ביוה"כ והרי שם הי' מעיין כמ"ש התוס' בכורות נ"ה ד"ה שמא ובא"ז ח"א סי' תשע"ט ונראה מזה דגם במעיין איכא משום מ"ע אבל לפימ"ש בע"מ ומרה"פ שם דהתם כשיהי' כל המים חמין שנתנו לשם מעיו"כ משא"כ בחמץ לתוך צונן אין חשש א"כ ה"נ בזה וכבר הארכתי בתשו' (חלק ז' סי' קצ"ו) דיש להקל בזה במעיין כדעת הדג"מ וכ"ה בתשו' ב"ש ח"ב סי' נ"ט ועי' מ"ש לקמן סי' ש"ע עוד בזה. סי' שס"ח להרב הה"ג חו"ב מו"ה יחיאל לעהרר מבאבוב נ"י

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שיש לה וסת קבוע אך ימי טומאתה נמשכים י"ב או י"ג ימים ולא יכלה להטהר ושאלה לרופא מומחה ונתן לה סמים וצוה שתטבול בכל לילה מוך עגול כביצה ובלילה קודם השינה תתחוב זאת בהרחם בעומק ובבקר תוציאנה מהרחם וכן תעשה שנה ומחצה ובכל בקר בהוציאה את המוך נמצא על המוך בראשו חתיכה דם שחור ועב קצת ונמשך גם על צד המוך ומלבד זה נמצאים כמה טפים כעין כתמים על המוך והדם השחור אינו דומה לדם ווסתה ומשונה ממנו אבל הכתמים דומים לדם וסתה וכשמוציאה את המוך מהרחם בדקה כמ"פ בעומק היטב ואינו מוצאת כלום על העד והרופא א"ל שיש לה בהרחם בצד שמאל מעט ניפוח ואדמומית והמוך עם הסמים מושכים משם את הדם הנצרר ואינו מן המקור כלל רק מהמכה שברחם עכת"ד שאלתו

והנה בענין נאמנות הרופאים כבר הארכתי בתשו' להרב אבד"ק סוואליווע בארץ הגר (לעיל סי') דבזה"ז שבודקים במראה המלוטשת (שפעעל) ורואים בעין את כל פנימיות הרחם הוי בכלל מלתא דעל"ג ונאמנים וגם שינוי מראה הדם מדם וסתה מסייע לזה והוי כרגל"ד דנאמן הרופא ואף שבנ"ד הכתמים דומים לדם וסתה כיון שהם נמצאים ביחד על המוך יגיד עליהם ריעם דם הנמצא בראש המוך שגם הם מן המכה וכבר העליתי כן בתשו' א' בראיות ובכ"ז אין להקל רק אחר שתשאל עוד לרופא מומחה אחר ואם שניהם יגידו כאחד כי כן הוא אז יוכל להורות לטהרה. סי' שס"ט עי' מפתחות להרב הגדול מו"ה שלום צבי גאלדבוים נ"י אבד"ק יאנאווצא ברכת שלום רוסיש פאלען

א' מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו מותר לצאת בשבת במקום דליכא עירוב' בכלי מורה שעות (זייגער) קשור בשלשלת זהב או כסף הנה בד"ז כבר הארכתי בתשו' (ח"ג סי' קי"א) ושם העליתי דאם אין השלשלת קבוע ומחובר בהזייגער ויוכל לשלפו בניקל אסור לישא רק השלשלת הנראה מבחוץ משום תכשיט ולא הזייגיריל המונח תוך כיס הבגד

ב' וע"ד שאלתו באשה שמצאה כתם בערב ולא הי"ל במה לתלות ואסרתו לעצמה ואח"כ