מהרש"ם חלק ג שנד

ונראה דנודע שי' רמב"ם דגם בהקדש חייב בפשיעה ותמהו עליו דא"כ מה פריך הש"ס אהא דאחריות שבת עליו מהא דבהקדש ש"ש אינו משלם דלמא אחריות פשיעה עליו ותי' הש"ך סי' ס"ו דסתם לשון אחריות משמע כל מיני אחריות אך לפימ"ש הר"מ בפיה"מ פ"ב דשקלים מ"א דכשמסרו בה"ע שקליהם ליד ש"ח חייבים לשלם משום שפשעו דהו"ל למסור לש"ש שיתחייב בגו"א א"כ ה"נ בנ"ד כשהי' ביד הגזבר לשכור שומר באופן שיתחייב באחריות ולא שכר הוי פושע וחייב הגזבר לשלם להקדש דהא להרמב"ם חייב בפשיעה

וכיון שהגזבר חייב לשלם להקדש שוב הפועל חייב לשלם לגזבר דדינו עם ההדיוט ולא עם ההקדש כמ"ש הפ"י הנ"ל בהא דכהנים שפגלו במקדש כמש"ל ומה פריך הש"ס אבל ז"א דלס"ד דלא משכח"ל כלל שיתחייב בהקדש מדין שומר גם אם הוא ש"ש א"כ לא פשע הגזבר כלל דמאי הו"ל למיעבד לכן פריך שפיר. ולזה משני דמשכח"ל בקנו מידו א"כ הי' ביד גזבר לשכור פועל שיתחייב בשמירה בקנין והוי פשיעה משום שלא עשה כן ושוב חייב הפועל לשלם לגזבר גם בלא קנו מידו וא"ש דברי רמב"ם ודו"ק

עוד אמרתי בזה דכבר הבאתי קו' הקדמונים לשי' רמב"ם דס"ל דבפשיעה. חייב א"כ י"ל דאחריות שבת היינו של פשיעה אולם נראה לפימ"ש הרמב"ן בדד"ג דגם בפשיעה איננו מזיק גמור אלא דחייב משום דד"ג והנה התו' בד"ה לשמור הקשו בהא דלשמור הזרעים הרי הוי משומר ואסור לעומר ותי' שלא שמר אלא שהי' מודיעין ומעצמן הי' פורשין ע"ש וא"כ גבי שוכר פועל לשמור הזרעים הוי הפשיעה רק מה שלא הזהירם וכבר כ' הרמב"ן בדד"ג דגורם בשוא"ת לא הוי בכלל גרמי ולכן עדים שכבשו עדותן פטורין בד"א ועקצה"ח סי' ס"ו סקכ"א שביאר ד"ז היטב – א"כ שפיר פריך הש"ס דבהאי דשוכר הפועל לשמור הזרעים אמאי אחריות שבת עליו כיון דבהקדש ליכא דין שומרים ואף דבפשיעה חייב משום דד"ג הרי הכא כל הפשיעה בשוא"ת וליכא משום דד"ג וא"כ מיושבים דברי רמב"ם שהרי השמיט שם זרעים לכן לא הוצרך להביא תי' הש"ס בקנו מידו

ועוד י"ל לפמ"ש בתשו' הריטב"א והובא בב"י ח"מ סי' ס"ו דבכל פשיעה ליכא משום דד"ג אלא הוי גרמא לבד ע"ש וי"ל דגם הרמב"ם ס"ל כן והא דמחייב בפשיעה בהקדש דהרמב"ם לשי' דסובר דגרמא וגרמי חד נינהו ובשניהם חייב כמ"ש הסמ"ע רסי' שפ"ו להוכיח כן באורך – והנה כל קושית הש"ס הכא הרי אזיל אליבא דרבה דרמי לי' רב יוסף ב"ח לרבה והרי רבה ס"ל דגרמא פטור כמ"ש הסמ"ע שם וכ"ה בש"ך שם סק"ז ולכן לרבה לשיטתו פריך שפיר מהא דאחריות שבת עליו וליכא לשנויי דהיינו של פשיעה אבל הרמב"ם לשי' השמיט תירוץ דקנו מידו כיון דס"ל דחייב בפשיעה וא"ש

ומ"ש רו"מ מדברי מל"מ פ"ב משכירות דמזיק בשוגג דינו רק כפושע הנה בנ"ד לפימש"ל שהי' המדובר רק שיקום כפי שיהי' הדין אם הוא שלו או של צדקה א"כ הי' מסופק בדבר ולא מקרי שוגג כמ"ש בתשו' חוות יאיר סי' מ"ח דכל שיודע שיש ספק דינו כמזיד ועיין בפי' הר"ם ותויו"ט פ"ה דנזיר מ"ג וש"ך יו"ד סי' רל"ט סוס"ק ל"ג

ומ"ש רו"מ דבנ"ד דהוי מקח הנעשה באיסור דליכא מש"פ לכ"ע מעות אינו קונה לענ"ד י"ל שהרי הגזבר אף דידו כיד עניים היינו לטובתם ולא לחובתם ולפמ"ש הרשב"א קידושין כ"ג בנתן מתנה לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו דגם בהתנה בכל משה"ת מ"מ התנאי בטל לר"מ דהא דיד עבד כיד רבו היינו לזכותו ולא לחובתו א"כ מה שאמר הריני נותן לך מתנה זכה בו העבד וממילא קנה רבו אבל מה שסיים לומר, ע"מ שאין לרבך רשות הוי כהתנה עם איש זר כיון דלחובתו אין יד עבד כיד רבו א"כ ה"נ בנ"ד המקח שמכר בעד אלף ר"כ קיים דידו כיד עניים אבל מה שהתנה שאם לא ישלם עד חצי שנה ישלם י"ב מאות כיון דהוי איסור ריבית ועי"ז יתבטל כל המקח א"כ הוי לחובת עניים והוי כמו שהתנה כן איש זר שאינו גזבר והתנאי הזה בטל אך דיש לפקפק בזה דדוקא במתנה דמיחשב זכות בסתמא מהני שפיר אבל במכירת הטס הרי לפעמים הוי טובת הלוקח ולא טובת מוכר כדאי' בש"ס בנדרים דף ועיין בט"ז ח"מ סי' ע"ב סעיף מ' אך דזבינא מציעאה הוי טובת שניהם כנודע – אך דבירושלמי פ"ה דמעשרות איכא פלוגתא אם גזבר כבעלים אי כאחר דה"נ בזה ועלה בלבי עוד דכיון דבמוכר ע"י שליח ליכא מש"פ על המוכר. א"כ כיון דגזבר דינו כשליח א"כ גם בהדיוט כה"ג ליכא מש"פ וא"כ גם בצדקה והקדש אין המעות קונה אבל היינו אם השליח עיוות אבל בעשה כתיקונו חייב משלח במש"פ כמ"ש בתשו' רדב"ז ח"ה סי' ר"י ואי נימא כמש"ל דמה שהוסיף לומר אם אחר חצי שנה בי"ב מאות הוי כאומר איש זר שפיר איכא בהדיוט מש"פ גם במוכר ע"י שליח וכ"ז אני כותב דרך הערות בעלמא כי לא עיינתי היטב יען שאין נ"מ בזה בנ"ד דגם אם המקח בטל חייב מדין מזיק כיון ששייך לעניי העיר הזאת הוי כממון שיל"ת וכמש"ל. סי' ש"נ שוי"ר לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ובקי משנתו זך ונקי כש"ת מו"ה יחיאל מיכל נ"י אבד"ק דינ- איוב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שנסע לאמעריקא ואחר ב' שנים סיפר לו א' איך כי איש קל יו"נ לבית אשתו ומרננים ע"ז ושלח לה הבעל מכתב, איך באשוועהר דיך אז ער זאל ניט איבער- טרעטען דאן שוועל אין דיא זאלסט מיט איהם ניכט האנדלען ובאם וכו' עכ"ל. ואחר ששב לביתו ודר עמה נסע לעיר אחרת אדעתא ללון שם וע"י סיבה חזר לביתו ובא בשעה י"א בלילה וראה הנר דולק והווילון לפני החלון והביט לבית וראה את הנחשד ושמע שמדברים בחשאי ועמד אצל החלון ערך רבע שעה ולא שמע ולא ראה מאומה ופתאום יצא הנחשד מביתו דרך פתח אחורנית כי הפתח הקדום הי' סגור והוא נכנס ג"כ דרך פתח שיצא הנחשד והאשה היתה מבוהלת מאוד ואמרה כי הנחשד בא לשם והיא דברי' עמו הי' רק שיצא משם ולא