מהרש"ם חלק ג לד

בהרה"ג מוהרי"א נ"י ראבד"ק זגיערש בפולין גדול

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שהי"ל פיתויי דברים עם בתולה א' ושכר עגלה של בע"ג יהודי ולקח עמו עוד איש אחד שהוא בן אחי אבי הבתולה וגם הבתולה ובדרך לקח א' מטבע כסף מהבע"ג וקידש הבתולה ברצונה וכבר הי' לה עמו גם מקודם אותות אהבה שהלכה עמו תמיד כדרך הריקים והבע"ג נלקח לצבא וא"א לגבות עדותו ונשאר רק ע"א הקרוב אך ששניהם מודים בהקדושין ונסתפק אם צריך להמתין עד שיבוא עד הכשר דלשי' כמ"כ חוששין גם בקידושי ע"א והביא בשם אביו הרה"ג נ"י שצידד להקל עפמ"ש הטו"ז ביו"ד סי' צ"א דכל שבדיעבד מותר אין לחוש לכתחילה ומותר לשחוט ע"ס שיבדקנו א"כ ה"נ כיון דבדיעבד אם נשאת אין חוששין דסמכינן ע"ד הסוברים דקדושי ע"א ל"מ ובפרט לפמ"ש השעה"מ פ"ט מה' אישות הלכה ל"א להוכיח מהתוס' כתובות כ"ג ע"א ד"ה תרווייהו וכו' דגם למ"ד חוששין הוא רק מדרבנן ולכתחלה לא תנשא עכ"ד והנה מ"ש מדברי שעה"מ יעוין באס"ז כתובות בשם הרא"ה שהתוס' קאי למ"ד חוששין וכשהאשה שותקת ע"ש. אך בגוף הדבר הגם שבחבורי דע"ת סי' ב' ס"ק ב' הבאתי מכמה ראשונים דס"ל כהטו"ז וגם יש להביא ראי' מש"ס ערוך תענית י"ז ב' שתויי יין דמחלי עבודה גזרו בהו רבנן פרועי ראש דלא מחלי עבודה ל"ג בהו מ"מ בנ"ד אינו דבר ברור אם הוא רק מדרבנן להחמירים ואף שגם בתשו' נו"ב מה"ת סי' ע"ה ס"ל כן אבל בשו"ת אמרי א"ש חא"ע סי' ל"ו דחה ראיות הנו"ב והעלה דלהמחמירים איכא איסור תורה ע"ש ואני מצאתי בתשו' תשב"ץ ח"א סי' ק"ל שכתב דמסתברא דר"פ חוששין מדרבנן קאמר ולכן פסקינן מדרבנן להקל כמ"ד אין חוששין ואת"ל דחוששין מדאוריית' קאמר מ"מ רק מספיקא הוא ולכן לא שבקינן דעת מ"ד אין חוששין כיון דהוא פשיטא לי' להקל וחולק מה"ט על הסמ"ג עיי"ש א"כ נראה מזה דלהסמ"ג דמחמיר ס"ל דלר"פ היא מדאורייתא כדעת הא"א הנ"ל ובפרט לפמ"ש בתשו' מהר"ח א"ז סי' כ"ו דהיכי דשדיך תחלה לכ"ע חוששין לקידושי ע"א א"כ י"ל ה"נ בנ"ד וגם בלא"ה אין דברי רו"מ נכונים דבנ"ד הרי הבתולה מודית שנתקדשה א"כ למ"ד חוששין לקדושי ע"א שויא אנפשה חד"א ומה לנו לחקור על העד ולהמתין על ביאתו הרי היא נאמנת על עצמה ואף דאי נימא דהוי רק מדרבנן י"ל דבדרבנן ל"א שאחד"א אבל כבר העליתי בחיבורי דע"ת סי' א' ס"ק ס"ח בכמה ראיות דגם בדרבנן אמרינן שאחד"א עיי"ש היטב ולא נשאר אלא טעמא דאיכא ע"א קרוב ובנמצא קא"פ י"ל דל"ה גם קדושי ע"א ונודע דרבים מחמירים דל"ש בזה דין עשב"מ בטלה כולה ובתשו' בש"ר סי' ל"ז הובא תשו' ר"י מטראני ג"כ להחמיר בזה אבל בריטב"א קדושין מ"ג בשם מורו מבואר דאדרבה בקדושין דכל קיים המעשה תלוי בעדים מפסלי בראיי' לבד וכן מצאתי בתשו' ר"י ן' הרא"ש סי' פ"א שהסכים לבטל כל העדות בקדושין ע"י קא"פ וכתב דגם להסובר דבעלמא בהגדה בב"ד תליא אפשר שיודה בקדושין דהראיי' עיקר ואז הוא כשאר עדות בב"ד ע"ש באורך ומצאתי במל"מ פ"ד מאישות ה"ו דבהוזמנו ב' עדים לקדושין וא' מהם קא"פ גם לשי' הסמ"ג דחייש למקדש בע"א מודה דאין חשש כלל אבל מתשו' הריב"ש שהביא שם מוכח להיפוך והן אמת דמ"ש המל"מ שם עמ"ש הריב"ש לבעל העדות כשהוזם אחד דנשאר רק ע"א ותמה דכל העדות בטל יש לפקפק עפמ"ש התוס' במכות ו' דבהזמה דלפי עדות המזימין לא הי' שם אותו עד כלל בראיי' יש להקל גם י"ל דהריב"ש דסובר דאין לחוש לקדושי ע"א לא הוצרך לפסול משום דנמצא קא"פ אבל מ"מ מודה דגם ע"א ליכא

ומ"ש רו"מ בשם תשו' מהרי"ו דבהזמין עדים פסולין לקדושין אף שהי' שם בהמון רבים של כשירים לכ"ע נפסיל העדות והביא ראיי' ממ"ש הרא"ש דבהזמין כשרים אף שעמדו שם גם פסולים וכוונו להעיד ובאו לב"ד לא נתבטלה עדות הכשרים ותלוי בהזמנות הכשרים וה"נ להיפוך בהזמין הפסולים ומזה צידד להקל גם בנ"ד והביא כן בשם הגאון מו"ה חיים ברלין אבד"ק נעליסוועטגראד שהסכים כן הוא תמוה דזה דווקא אם הי' מזמין רק הפסולים אז גם בדאיכא כשרים שלא הוזמנו אין עדותן כלום אבל בנ"ד אולי הוזמין גם את הבע"ג שהוא עד כשר ועיין תשו' חו"י סי' י"ט שרמז הפת"ש ס"ק י"א דמבואר דלשי' תוס' והרא"ש גם בהזמין הפסול עם הכשר הקדושין כשרים וזהו כמ"ש

אך בזה י"ל דאם אין האשה יודעת מזה אם הוזמן גם הבע"ג לכך ל"ש בזה משום שאחד"א ושוב י"ל דא"צ להמתין על העד כשר כמש"ל ולכן אם יבורר שהבתולה אינה יודעת אם הוזמן הבע"ג לעד וכשלקח מאתו המטבע לא שמעה שא"ל שיתן לו לשם קידושין ושיהי' עד אז יש להתירה אבל אם כה תאמר שהוזמן לעד קשה להקל – ודעת האומרים שלא לקדש במטבע אין לצרף כלל וגם הוא רק לענין לכתחלה כנודע – ומ"ש רו"מ בשם תשו' משיב דבר חא"ע סי' ל"א שצידד ג"כ דבהזמין הפסולים לכ"ע בטל העדות קשה להקל מסברא נגד דעת החו"י שהבאתי ומ"ש רו"מ בהא דכריתות י"ד יש אוכל וכו' שאכל כוליא בחלבה וכו' והא כיון דאיכא ב' זתים א' היתר וא' איסר וקיי"ל דביד"א א"א לצמצם ואפשר שזית של היתר יותר גדול ובטל ברוב כבר כתבו בצי"ר על הירושלמי פ"ד דיבמות ה"ב ושו"ת טטו"ד מה"ק סי' ק"ס דלפמ"ש התוס' בעירובין ד' וחולין כ"ח בשם ר"ש דבדאיכא ב' צדדים להחמיר הוי כאיסור וודאי א"כ לק"מ דה"נ דלמא האיסור יותר גדול ודלמא שניהם שוים

ומה שתמה ע"ד רש"ל בח"ש גיטין ע"ט במ"ש ע"ד רש"י שניהם כהנים לאו דווקא אלא הראשון כהן והשני נזיר והוא תמוה דנזיר הא אסור לטמא גם לאשתי כבר העיר בזה הט"ג ועיין ביוס"ד ליו"ד סי' ש"ס מ"ש ליישבו

ואגב אכתוב בהא דאמרו עדים בצד אסתן ותיאסר וכו' (עתוס' קידושין י"ב ע"א) ראיתי בתשו' חוט השני סי' נ"א שהעלה דאם פרט את העד בשמו יש להחמיר עד שיבוא העד ודווקא באמרו סתם שיש עדים אין להמתין ע"ש ואני מצאתי בתשו' הריב"ש סי' קכ"ג דמפורש דגם במייחד עדי' שאומר בפני פלוני ופלוני קדשתיך כל שאינן כאן אפילו אומר במקום קרוב הם אין חוששין לדבריו אלא דהתם היינו כשהאשה מכחישתו אבל אם היא מודית