מהרש"ם חלק ג שא

דאין בזה דדבמ"צ והמערער לא בדעת ידבר ויורה כבן סורר ומורה ועלינו יערה רוח הבורא. סי' רצ"ד להרב וכו' מו"ה מרדכי קעלמאן נ"י אבד"ק טאר- נירודא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו ביעקב שהי' מחזיק ב' קרעצמיס ובהגדולה ישב בעצמו ובהקטנה ישב בנו ראובן כמה שנים ואח"כ מת יעקב ונכנס שמעון בנו בהגדולה ושכירות ב' העסקים עולים ד' מאות ר"כ וכעת מוכרחים האחים לחלוק א"ע שיהי' לכל א' עסק א' מהנ"ל בפ"ע אם רשאי ראובן להשתדל אצל השר שישכור לו עסק הקטן בעד מאה ר"כ ועי"ז יפול ממילא השאר על עסק שמעון כי ש' טוען כי הוא יתן מחצה בעד הקטנה ויחליף עם ראובן ויתן לו הגדולה בעד מחצה היינו ב' מאות ר"כ ורו"מ הביא מהא דחו"מ סי' קס"ג ס"ו בהג"ה דאסור להשתדל שיפטרנו מן המס ויכבד עי"ז על אחרים אבל לידד דבנ"ד אין המקח קצוב ומי יודע שוי' בבירור וגם כבר החזיק ראובן בעסק שלו עכ"ד והנה לא ביאר רו"מ איך היו התנהגותם עד עתה אם שלמו שניהם הראטע מכפי הפדיון והתנהגו בשותפות או ששילם כ"א מחצה ואם כבר החזיקו כל א' בשלו ג"ש אחר מות אביהם, ויהי' איך שיהי' הרי גם במס קודם שבא לעיר מותר לו להשתדל להציל א"ע אעפ"י שעי"ז יבא. על אחרים כמ"ש הנימוק"י פ"ק דב"ב והובא בסי' שפ"ח ס"ב בהג"ה בסופה ומקורו מהירושלמי פ"ג דב"ק ה"א וע' תשו' תשב"ץ ח"ג סי' מ"ו בביאור היטב וא"כ בנ"ד שהוא קודם כלות זמן השכירות דמי לקודם ביאת המלך ומותר לכל א' להשתדל טובת עצמו לעסק שלו וגם בלא"ה אינו דומה מס שהוא בחיוב על כל א' משא"כ בנ"ד אטו השר כופה לשכור העסק וברצונו תלוי וגם הרי עתה ע"י שינוי מס של הי"ש הוזלו השערים של שכירות קרעצמיס ובודאי בטלה קצבה של מקח הקדום ולכן לענ"ד רשאי ראובן להשתדל שישכירו לו עסק שלו בזול

ומה שהקשה לשי' ר"ת שבתוס' בכורות י"א דלוקח פטור מתו"מ מה"ת אלא דמ"מ מיחשב יש לו עיקר מה"ת כיון דבאינו לקוח חייב או קודם מירוח וע"ז תמה דא"כ בהא דעירובין ל"ז ע"ב משני בהא דהלוקח יין וכו' דלר"ש ל"ל ברירה בדאורייתא אבל בעירוב דרבנן אית לי' והא בתוס' שבת ל"ד בשם ר"ת גופי' דתחומין יש ג"כ סמך מה"ת – לק"מ דאף שיש לו סמך והוי חמור לגבי ע"ח מ"מ אין לו עיקר מה"ת שיהי' לפעמים מה"ת ממש דלדידן גם תחומין די"ב מיל דרבנן וכמ"ש בהג"א סופ"ק דעירובין וגדולה מזו כ' בהגמ"ר פ"א דקידושין סי' תקס"ה דגם אם תחומין די"ב מיל מה"ת מ"מ מיקרי לגבי טומאה אין לו עיקר מה"ת כדאי' בעירובין ל"ו ע"א משום דבטומאה מפורש להדיא בקרא משא"כ בתחומין ע"ש ובפרט לדידן דקיי"ל דגם י"ב מיל דרבנן אלא שיש לו סמך מה"ת ומצינו כה"ג כמ"פ בש"ס דלגבי הא נקרא כך ולגבי אחר לא מיקרי כן וכהא דחולין ק"ה דמצוה לגבי רשות מיקרי חובה ולגבי חובה מיקרי רק מצוה וע' תוס' כתובות צ"ח ע"א ד"ה דאמרי וכו' בסוה"ד דלגבי ב"ד גמור נקראו הדיוטות שלא בב"ד אף דבעלמא נקראו ב"ד ובתוס' ביצה ל"ט דלגבי חולין מיקרי הקדש בדילי מיני' ולגבי ע"ז מיקרי לא בדילי ובזבחים צ"א מילה לגבי פסח כי תדיר דמיא ועתוס' יבמות קי"ד ע"א ד"ה וקסבר לענין אם בהמה מיקרי גי"ק שכתבו כה"ג ועוד בכמ"ק עצמו מספר. סי' רצ"ה להרב הגדול מוהר"י ציינמאן נ"י אבד"ק נאווא

ע"ד שאלתו באיש א' שנשא אשה וישב עמה כשלשים שנה וזה כ"ה שנים שילדה לו בן ויען כי האיש מפורסים בעיר לסריס וגם אשתו היתה דיימא מעלמא הוחזק הבן לממזר ועתה בא האיש לפני מעכ"ת לבקש להתיר את בנו לבא בקהל ומכחיש את הקול באמרו שיודע בנפשו שיורה כחץ וגם היא אומרת כן וגם מנה לו ירחי ויומי ואיתרמי לה לידתה בזמן הראוי כפי חשבון טבילתה ובדק רו"מ אותו וראה שניקב הגיד למטה מהעטרה ובראש הגיד סתום לגמרי והביא רו"מ מתשו' הרא"ש שבב"י אה"ע סי' ה' שמסופק בנסתם נקב השתן וניקב הגיד למטה אם יכול להוליד וגם כיון שהעיר רובה עכו"ם יש ספק שמא בא עלי' עכו"ם דאין הולד ממזר וא"כ איכא ס"ס להכשיר הולד עכת"ד ובאמת שבתשו' הרא"ש מיירי דהנקב היא סמוך לכיס ודרך שם מטיל מים וגם אין לו כ"א ביצה אחת וכתב הרא"ש דאיכא לספוקי אם הוא מוליד אם לאו דאם הגיד חלול ועובר הזרע ע"פ האמה וחוזר לנקב ויוצא אז אינו יורה כחץ אבל אם מהנקב והלאה אין הגיד חלול אפשר שהוא יורה כחץ דרך אותו הנקב ואע"פ שאינו מזריע בעומק הרחם אפשר שמתחמם וראוי להזריע מידי דהוי אברזא דחביתא דאיתא בגמרא וכו' עכ"ל ובתשו' ח"ס חא"ע סי' י"ד העלה דבנידון הרא"ש הי' כן מיום לידתו אבל בנסתם אח"כ מסתמא נסתם כל החלל שלהלאה מן הנקב ואין לחוש שמא נשאר חלול להלאה מן הנקב שהוא חשש רחוק ואינו מצוי וגם החשש שמא אינו יורה כחץ אין לחוש אלא כשהנקב סמוך לכיס כבנידון הרא"ש דאז לא הי' די באורך הקנה שמן הכיס עד מקום הנקב לדחוק הטפות של זרע לזרקה בכח אבל אם הנקב סמוך להעטרה מקום שיד המוהלים ממשמש שם בלי ספק שיורה כחץ וגם בודאי דומה בכה"ג לברזא דחביתא וגם היש"ש שכתב דדמיון רחוק הוא לדמותו לברזא ולשי' בנעשה ביד"א פסול היינו ג"כ בניקב סמוך לכיס משא"כ היכי דהנקב סמוך למקום העטרה ובפרט לשי' הרא"ש שהוא באפשרות שיתחמם אם יוליד בנים לא נסתפק בהם כלל ע"ש וא"כ כפי שכתב רו"מ שבנ"ד הנקב למטה מהעטרה הגם שלא נתבאר בדבריו אם הנקב בתחתית הגיד במקום שכנגדו בצד מעלה היא בשר העטרה או שכולו למעלה קצת מהעטרה לצד הגוף מ"מ עכ"פ נראה מדבריו שהוא סמוך למקום העטרה א"כ יש צד גדול להכשיר הולד ע"פ ד' הח"ס הנ"ל

והנה בפת"ש סק"ה הביא מתשו' שב יעקב דגם באומר שהרגיש שיורה כחץ ומנה ירחי ויומא אין