מהרש"ם חלק ג רצה

והנה יפה כיון לדינא והדבר מפורש בתשו' מהרשד"ם חא"ע סוסי' קנ"ה דהיכי דע"י עלילה שמעלילים עליו התוגרמים יום ויום רצונו לעקור לעיר אחרת והביא דברי תה"ד דאם ירד מנכסיו ורוצה לדור במק"א דכופין את אשתו ואף שהב"י חולק על התה"ד הביא בשם מורו מהר"י טאיטצך שהי' חושב דברי תה"ד כדברי הרא"ש ז"ל ובפרט שנראה דגם הריב"ש לא נחלק על התה"ד שהרי בריב"ש סי' פ"ג מבואר דאין האיש יכול לכוף את אשתו על הספק להוליכה מעיר לעיר משמע דוקא על הספק א"י להוליכה מדחי אל דחי הא אם נראה לעין שיציאתו מעיר הזאת יועיל שלא יהי' לו הצער כמו שיש לו בזה המקום פשיטא דגם הריב"ש מודה לתה"ד ועוד דגם אי פליגי יד הבעל על העליונה וכו' ע"ש ואף שראיתי בתשו' לחם רב סי' נ"ה שהעיר ג"כ בחילוק זה להשוות דברי ריב"ש עם דברי תה"ד וחזר וביטל דבריו בפני דעת הב"י שלא חילק בכך וסיים דאין כופין האשה לילך אחריו מטעם הנ"ל אלא דלענין חרגמ"ה יש להקל שישא אשה על אשתו ע"ש בכ"ז כבר נודע מ"ש הח"צ סי' קל"ח דשלא להרבות במחלוקת הוא יסוד ועיקר מיסודי התלמוד וא"כ ראוי ונכון להשוות דעת ריב"ש עם דעת תה"ד בכל האפשרי ובכנה"ג סי' ע"ה הגב"י אות י' הביא גם בשם מהריב"ל ומהר"ם גלאנטי ורש"ך ורדב"ז כהתה"ד ובפרט דגם בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ז מבואר דס"ל בפשיטות דאם העכו"ם הי' מתעוללים עליו מטעם שאביו הי"ל עסק בממון המלך דודאי יכול להוציאה ממצרים לעיר אחרת לכ"ע אבל משום פרנסה אינה טענה ואף דבעל תה"ד התיר להוציאה גם אם לא יוכל להתפרנס שם הנה מדברי הריב"ש מוכח שחולק עליו וע"ש דגם להתה"ד דוקא מעיר לעיר באותה מדינה אבל לא מארץ לארץ או מכרך לעיר ע"ש ומבואר דמשום חשש סכנה גם הריב"ש מודה וגם לשי' הלח"ר דסובר להדינא כהב"י דאין לחלק בין ספק פרנסה לודאי מ"מ י"ל דבמקום חשש סכנה גם הוא מודה לדעת רשד"ם ומהרי"ט והא דתשו' הרא"ש שהובא בסי' קנ"ד היינו נמי משום דהוי מארץ לארץ אבל באותה מדינה יכול לכופה לכ"ע בכה"ג וע"ע בכנה"ג הגה"ט סי' ע"ה אות ד' ומצאתי בתשו' אבן השהם מסימן א' עד סי' ה' אריכות דברים בזה והוא מסכים כדברינו הנ"ל

ובדבר מה שטען אבי האשה שזה ב' שנים לפעמים אין לו ג"א הנה ודאי מה שטענה ע"י אבי' אינו כלום כמ"ש רו"מ בשם רלנ"ח ושאר מחברים שהובאו בפת"ש שם ס"ק ט"ו וגם הביא מ"ש בבאה"ט ס"ק כ"ג בשם רלנ"ח דבתפסה כל הנכסים י"ל דהוי כתובעת כתובתה אלא שהרלנ"ח לא החליט ד"ז וגם אם תחזור ותטעון כן בב"ד בעצמה כבר כ' בד"מ והגהת פרישה דאינה נאמנת לשי' הריב"ש ואף דהפת"ש ס"ק ט"ו הביא בשם ס' נ"א סי' ד' שאין דבריהם נכונים בעיניו הנה מלבד די"ל דזהו דוקא היכי דמתחלה לא היתה בעיר דליכא ריעותא וכמ"ש שם בעצמו בתחלה אף גם דעכ"פ ודאי מחויבת בכה"ג לקב"ח אם האמת כדברי' וכן מצאתי בשו"ת בית אפרים חאה"ע סי' קכ"ו שפסק בפשיטות דהאשה מחייבת לקב"ח אם אינה טוענת שקר בערמה ואף דהתם מיירי כשהמעות ביד שליש הרי אדרבה כשהמעות בידה גרע טפי וכמ"ש הרלנ"ח הנ"ל – ועוד דבנ"ד דטוענת ג"כ משום דאין רצונה לילך אחרי' י"ל דאינה נאמנת בטענה זו וכמו בתובעת כתובתה דאינה נאמנת וכה"ג כ' בשו"ת יד אליהו ס' פ"א דאם הי' איזו קטט ביניהם אינה נאמנת לומר שאין לו ג"א אפי' אם רופאים עכו"ם מסל"ת מסייעים לה ומ"מ בכה"ג פסק שם דתוכל להשביע את הבעל בטענתה ואם לא ישבע צריך ליתן גט וכתובה ע"ש אך בנ"ד שטענה כן ע"י שליח ודאי דא"י להשביע את הבעל אדרבה היא מחוייבת לקב"ח שכדברי' כן הוא – וכ"ז אם היתה טוענת שאין לו ג"א כלל אבל כפי עובדא דנ"ד שאירע כן לפרקים ודאי אין מקום לכופו על הגירושין עד שיבקש תרופה ועזר מרופאים דאל"כ לא שבקית חיי לכל ברי' ועכ"פ כל זמן שלא תקב"ח על טענתה אפס מקום לדון על טענה זו כלל. סי' רפ"ח להרב הנ"ל

ומה ששאל אם מותר לבטל לכתחלה דבר שי"ב חשש סכנה בסמ"ך והביא דברי מש"ז סי' ק"ב סוס"ק י"ב וסי' ק"ט שפ"ד ס"ק י"ג ובפת"ש סי' קט"ז ס"ק ג' מיקל אם יש לסמוך ע"ז למעשה הנה גם בחמ"ד הל' תערובות סי' ט"ז כתב בפשי' דבזה ל"ש דין אין מבטלין לכתחלה וע"ש עוד ה' תערובות הנכפל סי' ט' שכתב דהוי כעושה דבר מר למתוק וראיתי בס' מקמ"ח ליו"ד סי' קט"ז שעמד ג"כ על חקירה זו והביא ראי' מהא דחולין צ"ז ע"א כילכת באלפס הוי ואר"י ליטעמי' קפילא ופירש"י שהיו שקץ דגים קטנים באלפס של בשר וא"כ איכא חשש סכנה והו"ל לצוות לבטל לכתחלה ע"י הוספה ובע"כ דאסור והנה בגוף הדבר דמהני ס' לגבי חשש סכנה כבר העירו הפר"ח ביו"ד שם ובמש"ז או"ח סי' תקי"ג ס"ק ב' והביאו ראי' מש"ס הנ"ל וע' בשו"ת ספר יהושע בפו"כ סי' קס"ז שהעיר ג"כ בזה והביא שם דברי רמב"ם שבסי' פ"ג דכלכית הוא דג טהור ובעכצ"ל דכל החשש הוא רק מצד סכנה ומוכח דמהני ס' אבל מ"מ י"ל דהתם אמר דליטעמי' קפילא לענין לידע אם צריך להוסיף דאם לא ירגיש טעם א"צ להוסיף כלל ובגוף הדין שנחלקו אי מהני ביטול בס' בדבר סכנה הנה במק"א הבאתי מדברי מהרי"ל בליקוטיו ה' או"ה בדין סממית שנמצא בציר של דגים קרושים שהתיר הדגים ושם דף מ"ה ע"ב מבואר דסממית היינו שפינא ומוכח דמהני ס' וע' במג"א סי' שט"ז ס"ק כ"ג ורש"י תהלים ק"מ ושו"ת ב"ש חיו"ד סי' פ"ו וע' שב"י ח"ג סי' ע' ובתשו' חוה"ש סי' ס"ז וח"ס יו"ד סי' ק"א עוד בענין זה דפשט המנהג להקל ע"י ס' ובכ"ז הבו דלא לוסיף להקל גם לבטל לכתחלה נגד דעת כמה אחרונים המחמירים בזה גם בדיעבד וכמ"ש הט"ז והסכים עמו הבל"י וע' בשו"ת שו"מ מהדורא ד' ח"א סי' כ"ח באמצע התשו' שהביא ראי' מרש"י ב"ק קט"ו שכ' בהא דאסור להשקות בהמה מים מגולים שמא יאכלנה והא בודאי יש ס' בבהמה נגד המים הנבלעים בבהמה ובע"כ דל"מ ס' בסכנה ואח"ז דחה די"ל דמ"מ לכתחלה אסור לבטל ולכן לא ישקנה לכתחלה וע"ש מ"ש עוד לצדד להקל לבטל סכנה לכתחלה ולפמ"ש