מהרש"ם חלק ג כה

והנה מה שהאריך רו"מ אם גם שאר סימנים שהרופאים מעידים עליהם מועלים להחזיקו בסרוס וכמו בסימני שוטה דס"ל לכמ"פ דל"ד סימנים שהוזכרו בש"ס משום דנזכר בברייתא אחרת גם סי' דמאבד מה שנותנים לו דה"נ הא נזכרו כמה דיעות בגמ' בסימני סריס וכל א' מוסיף על חבירו כבר ראו עיניו דהרמב"ם גופי' כתב גבי סימני שוטה שכל שנמצאת דעתו משובשת באיזו דבר נחשב שוטה וגבי סימני סריס חשב רק סימנים המבוארים בש"ס וגם מסברא יש לחלק דגבי שוטה ניכר לכל שטותו וקרא כתיב וגם במקום שהסכל הולך וגו' אומר לכל סכל הוא ורף שאין זה לענין שטות גמור מ"מ הכל א' וכל רואיו יכירוהו משא"כ בסימני סריס ובאמת דלענין פצוע דכא כל שנתבטלו כלי הזרע יהי' באיזו אופן שיהי' הוי בכלל פצוע דכא אלא דע"י חולי נחלקו הרמב"ם. והרא"ש אי מיקרי ביד"ש ובפיה"מ להר"מ ליבמות כ' בעצמו דהוי בכלל פ"ד ומ"מ לענין דין סריס להוכיח עי"ז שהוא מלידה בודאי אין נ"מ מזה דכיון דגם בנמצא סימני סריס לא מחזיקין לי' שנולד כן וכמ"ש הרמ"א סי' קע"ב ס"א והביאו גם רו"מ ומכ"ש בסימנים שהם רק עפ"ד הרופאים דודאי אין לסמוך עליהם שהי' כן משעת לידה ובסימן שלא הביא שערות הרי פסק רמ"א ס"ו דחיישי' שמא הי' לו שערות ונשרו ובפרט שלא הובחן גם ד"ז ע"י ישראל אלא ע"י הרופאים ומי יודע וכו' ומצאתי בשו"ת מים חיים חאה"ע סי' ד' שהעלה דבנולד מחוסר ב' ביצים אינו חולץ ולא חולצין לאשתו שהרי כל הטעם דסריס משום דכתיב ולא ימחה שמו פרט לזה ששמו מחוי וכמ"ש רש"י יבמות ע"ט ב' ורמב"ם פ"ו מיבום והרי מחוסר ביצים אינו מוליד והביא ראיות לזה ומסיק דגם נשים וקרובים נאמנים בזה ע"ש ואני מצאתי גם בשו"ת פ"י ח"א אה"ע סי' ט"ו שצידד דאשה נאמנת בזה אך דבתשו' מ"ח סי' ה' שם העלה דדוקא אם מעידים שראו כן בעיניהם אבל שום אומדנא ל"מ בזה לפטור מחליצה וא"כ בנ"ד שהרופאים שפטו כן רק מצד אומדן דעתם לומר שנולד כן א"כ הוי בכלל ספק סריס עכ"פ וע' ישרי"ע ליבמות פ' ע"ב מה שתמה ע"ד הרמ"א ס"ו ולענ"ד גם הרמ"א מיירי רק בדליכא שאר סימני סריס אלא מה שלא הביא ב"ש ועכ"פ כיון שאין בקיאין בגלמות פשיטא שאין לסמוך על אמירת הרופאים ורו"מ הביא מדברי היש"ש יבמות סי' ל"ו שפקפק בדברי הריב"ש ובסוס"י כ"ז וסי' כ"ח פסק בעצמו להחמיר ועכ"פ בנ"ד אין שום צד להוציאו מכלל ספק סריס משעת לידה

ומה שיש לי לדון בזה דהנה בתשו' חו"י סי' רכ"א העלה לחדש דמי שנשא אשה ונתברר שאינו ראוי לבעול אשה כלל והאשה לא ידעה מזה הוי קידושי טעות ואינה מקודשת כלל והא דבמה"ע סי' מ"ד ס"ד דסריס שקידש הוי קידושין היינו בדידעה האשה מזה משא"כ בלא ידעה ע"ש באורך שסיים שדבריו הם להלכה ולא למעשה ואני מצאתי בשו"ת בש"ר סי' ש"מ דאיש שנחתך הגיד וביצים שלו וקידש אשה שא"צ גט כלל דגבי קידושין שאמל"ב כאלו גם אביי מודה דל"ה קידושין ואולי גם באין לו ג"א כלל והניח בצ"ע ע"ש (וברשב"א קידושין נ"א כתב דהיכי דבודאי אין מסל"ב גם אביי מודה אלא דהתם משום איסורא אמל"ב) והיינו גם בידעה האשה מזה וד"ז הוא נגד הפוסקים אבל בלא ידעה מזה י"ל כן ובתשו' אמונת שמואל סי' ל"ד האריך ג"כ בזה והעלה כדברי החו"י והביא כן בשם הב"ח סי' קע"ג ולחם אבורים ושכ"ה דעת רי"ו בשם תו"ס והרא"ש ושכ"ה דעת הטור ודלא כהרמב"ם דס"ל כדעת נימוק"י בשם ר"ת בדין איילונית דגם בלא הכיר צריכה גט מדרבנן ע"ש ואני מצאתי בא"ז הגדול ה"ל יבום סי' תקצ"ז וסי' תקצ"ח דמוכח שדין סרוס ואיילונית שוים והן אמת שמצאתי בתשו' שב"י ח"א סי' ק"א האריך לדחות דברי החו"י והעלה דגם בלא הכירה בו צריכה. גט אבל כבר בא אחריו בשו"ת עין יצחק אה"ע סי' כ"ד שהעלה דבכה"ג ליכא אלא קידושין דרבנן ואם יש עוד צד להתיר יש להתירה בלא גט ע"ש וא"כ גם בנד"ד יש מקום לסמוך על אמירת הרופאים כמ"ש בתשו' ח"ס יו"ד סי' קע"ה בשם רדב"ז דבצירוף רגל"ד יש לסמוך על הרופאים ובנ"ד אם יבדקוה וימצאו כי עודנה בתולה לא גרע עכ"פ מרגל"ד ואף דמבואר בתשו' תשב"ץ ח"א סי' א' בעובדא שטענה האשה ישען על ביתו והביא בשם קונטרוס א' שצידד דאפי' קידושין דרבנן ליכא דמספר כתובה נלמד שכך כתב לה ואיעול כותיכי כארח כל ארעא וה"ז כמקדש בתנאי זה ולא קיים דאפי' גיטא לא בעיא והשיב התשב"ץ וז"ל וג"ז אינו מספיק להתיר אשה זו דשמא אחר קידושין נולד בו ענין זה ובעת קידושין ראוי הי' לכך ועוד שאם היום אינו ראוי לכך אפשר שיהי' ראוי לאח"ז ויתרפא מאותו חולי ותשות כח וכבר ראינו מי שאירע לו כך ושב לאיתנו ועוד בפ' ארוסה מקנין ע"י שחוף ואע"ג דכתיב ושכב איש אותה והאי אינו ראוי לכך משמע דלא מימעוט כלל מאיש אפי' היכי דאיכא שכיבה בהדיא כהא דכתיב ושכב איש אותה כ"ש דלא מימעט מהיכי דלא כתיבה שכיבא בהדיא כגון קידושין דלא כתיב אלא כי יקח איש ועוד דלא גרע זה מטומטם ואמרי' פ' הערל דצריך לגרש מספק שמא איש וכו' הא אם הי' ודאי איש כגון שביציו מבחוץ מגרש בגט ודאי אע"ג שאינו ראוי לביאה כלל וכ"ת דהתם מיירי בהכירה בו מנא לך ועוד ה"נ כיון שבשעת הקידושין לא הטעה אותה בזה מאן לימא לך דלא ידעה בהכי והוי כמו שהכירה בו מסתמא ועוד זקן שקידש יוכיח וא"ת שגם קידושיו בטלין אתה מפקיע כמה נשים מבעליהן וכו' ועוד דספר כתובה. לא נכתב אלא אחר הקידושין וכבר נתקדשה בלא תנאי זה ועוד שאין מה שכתוב בכתובה תנאי מפורש שיתבטלו הקידושין אלא שהוא מחייב א"ע וכו' אלא שאם א"י לסבול הוא טענה להצריכו לגרש אבל להפקיע קידושין לא אמרה אדם מעולם וכו' עכ"ל והנה מ"ש דשמא אחר קידושין נולד החולשה או דשמא יתרפא צדקו דבריו וכן מ"ש לענין חיוב הכתובה אבל מה שנראה מדבריו דגם אם ידוע שהי' כן קודם קידושין ולא יתרפא דינא הכי אפי' בלא הכירה בו דומיא דטומטום כבר הבאתי בשם כמ"פ להיפוך וכפי הנראה גם התשב"ץ כ"כ רק לסניף לשאר טעמים ומ"ש התשב"ץ דמאן לימא שלא ידעה כ' בס' תק"ע מהרב מאדעס סי' כ"ג בשם משרת משה פ"ג מגירושין הט"ז שהעלה דהאשה נאמנת לומר דלא ידעה ע"ש טעמו וגם מ"ש התשב"ץ דמשום שיש לו רפואה ל"ה קידושי טעות לפמש"ל בשם