מהרש"ם חלק ג רכו

מוכח דשבת ויו"ט שוים הם דבכולהו אסמכו רבנן אקראי להזכירם על היין וסיים וז"ל, ואע"ג דמדכר בקידוש צריך לאדכורי בתפלה ובהמ"ז מ"ט זכור וזכרת תרין קראי כתיבי ואותן מועדות ילפי משבת מה שבת בתפלה ועל הכוס אף ביו"ט בתפלה ועל הכוס עכ"ל ומצאתי בתשו' מהרי"ל סי' ל"ג שהביא בשם מהר"ש שהי' מורה לאכול בער"ה ביום ומהר"א מווינא כתב יש שאין אוכלין ביום כדי שלא יוסיפו מחול על הקודש בהאי יו"ט משום דיומא דדינא הוא וכמדומה שכן הורה מהר"ם ועל טעם זה תמהתי דהא כבר קדשוהו בתפלה ושמא על הכוס עיקר דהוא מדאורייתא עכ"ל הרי דס"ל דהוי מה"ת וחמור מתפלה וס"ל דל"ה אסמכתא אלא מה"ת ממש ואולי ס"ל כהסוברים דגם בשבת הוי מה"ת על הכוס וע' במט"א סוסי' תקפ"א מ"ש בזה ועמג"א סי' תקצ"ז ס"ק ג' בשם תשו' מהר"ם דמבואר דס"ל דקידוש יו"ט דאורייתא אפי' של שחרית (ובזה יש לפקפק במ"ש הב"י סי' רפ"ט ראי' ממהר"ם דלא כהראב"ד לענין טעימה קודם קידוש של שחרית ולפמ"ש מהר"ם לשיטתי' משא"כ לדידן דהוי רק מדרבנן כמ"ש המג"א שם) ומזה נראה דס"ל דקרא לאו אסמכתא בעצמא נינהו ולכן יפה כ' המג"א רסי' רע"א דבקידוש יו"ט יש לו דין שבת וגם המקילים בקידוש שחרית היינו משום דאין לו אסמכתא בקרא משא"כ קידוש ליל יו"ט דאסמכינהו אקראי דחמור משאר מילי דרבנן כמ"ש התוס' בעירובין ל"א ע"ב ד"ה כאן ותי' גיטין ו' ע"ב ד"ה עירבתם ע"ש ועלח"מ פי"ב מעכו"ם הלכה י"ב דלחד גי' ברמב"ם קידוש שבת ויו"ט דאורייתא ונשים חייבות בו ע"ש

וגם מ"ש רו"מ עפי"ד הר"ן פ"ג דסוכה ופ"ק דשבת דבדרבנן אם התחיל בהיתר אינו פוסק כבר הביא בעצמו מש"ס דפסחים דף ק' וק"ב דמוכח דגם ביו"ט פורס מפה ומקדש וגם יעוין בט"ז סי' הרנ"ב ס"ק ד' דלא קיי"ל כהר"ן ועוד שהרי גם בדאורייתא אם התחיל קודם ח"ש אינו פוסק לשי' הר"ן ואפ"ה לקידוש פוסק וה"נ בקידוש דרבנן ולכן איני רואה שום יסוד להקל בנ"ד וגם מפשטות לשון תשו' הרא"ש נראה דגם בהתחיל פוסק ופורס מפה ומקדש וגם אסור לשתות מים והגם דיש לדחוק דמ"ש גם אסור לשתות מים הוא דין בפ"ע מ"מ צ"ע להקל בלא ראי' ובפרט שאינו שעה"ד שהרי יוכל לקדש מיד כנלע"ד, סי' רכ"ז להרב הה"ג וכו' מ מוהר"ש הכהן ז"ל אבד"ק פאד- הייץ

ע"ד שאלתו בעסק התקנה שעשה בעירו זה איזו שבועות בצירוף נבחרי העיר שלא ימכרו בשר כשר במקום אשר ימכרו בשר טריפה ולאשר עתה נתפרדו הקצבים משותפותם וצועקים לאמור כי א"א להם שישכור כל א' ב' חניות כי יש ביניהם עניים ומהם לא זבחו איזה שבועות עי"ז ויבקשו להתיר להם בחנות א' ע"י חילוק מחיצה וכלים מיוחדים לבשר כשר לבד ולבשר טריפה לבד והנה מעכ"ת עמד על לשון החהנה שבמקום שמוכרין כשר לא ימכרו טריפה ולשון מקום פירושו על העץ שקוצבין עלי' ולא קאי על הסנות וראי' מהרא"ש פ"א דברכות בהא דהקובע מקום לתפלתו דלא קאי על ביהכ"נ אלא על מקום שבביהכ"נ עכ"ד ויש לפקפק בזה דהתם ודאי דקאי על ביהכ"נ וצריך שיהי' לו ביהכ"נ מיוחד אלא דס"ל להרא"ש דלא סגי בביהכ"נ לבד אלא דגם בביהכ"נ צריך שייחד לו מקום וע"ז הביא ראי' מלשון הירושלמי צריך לייחד לו מקום בביהכ"נ וכו' דמוכח דבביהכ"נ צריך לייחד מקום ומלשון הש"ס דילן דנקט הקובע מקום לא הוי שמעינן לה א"כ אדרבה מוכח להיפוך דסתם מקום היינו החדר אלא דמדנקט הירושלמי מקום בביהכ"נ איכא הוכחה דבביהכ"נ עצמו קאמר משא"כ בסתם לשון מקום וע' בטוא"ח סי' ת"מ ייחד לו מקום והיינו כל הבית במקום שירצה ולא בייחד קרן זויות כמ"ש בב"י שם ובש"ס נקט ייחד לו בית ועכצ"ל דבית ומקום חדא נינהו ובמהרי"ק שורש קס"ז באמצע התשו' האריך לבאר לשון הרמב"ם פ"ט מה"א בדין סבלונות שפתח בלשון מקום וסיים בלשון עיר והוכיח דלשון מקום כולל יותר מעיר ור"ל הרבה עיירות והביא מקרא ולא תשא למקום בעבור וכו' שהי' מבקש לישא לכל ה' כרכים כמ"ש הרמב"ן וכ"ה בלשון הש"ס סופ"ק דע"ז ולכן בכונה גדולה כ"כ הרמב"ם ע"ש באורך ואם כי הכל לפי הענין מ"מ עכ"פ אין להוכיח מלשון זה למעט בית בפ"ע בדליכא הוכחה דאדרבה לשון מקום כולל יותר ואי הוה נקט לשון בית היינו רק שיהי' לו דין חדר בפ"ע כמ"ש מהרי"ל הובא במג"א סי' רל"ט סק"י בהא דהישן בבית יחידי דבית היינו חדר וכ"ה במג"א סי' ע"ט סק"ו וסי' תל"ח סק"א ובודאי אם מחלק מחיצה בנתים מקרי רשות בפ"ע והיא משנה ערוכה פי"ג דנגעים מי"ב במצורע שנכנס לביהכ"נ עושין לו מחיצה גבוה י"ט ורחב ד"א בפני הטומאה וע"ש בח"ש בזה ועמ"ש בדע"ת סי' נ"ז סקל"ב וס"ק ל"ה בדין אין מגיע לתקרה מכמ"ק בזה אבל כיון דנקט בלשון התקנה מקום י"ל דכולל יותר וכמ"ש מהרי"ק הנ"ל [א"ה מ"י בענין ל' מקום יש להעיר ממשנה ג' פ"י דפרה)

ואולם באמת כבר העלה בתשו' הרמב"ן שבב"י יו"ד סי' רי"ח (ורמז אלי' הרמ"א סוסי' הנ"ל דבתקנות הציבור שהחרימו שלא ידור פ' במ"פ ושכר שם חנות והביא מכמ"ק דלשון דירה סובל כמה פירושים ולפיכך הכל לפי הענין ורואים מאיזו טעם החרימו כן ודנים כן ע"ש היטב וגדולה מזו מבואר בתשו' רשד"ם חו"מ סוסי' קנ"ג בשם רד"ך דבתקנות אזלינן בתר אומדן דעת המתקנים אפי' להוציא או להוסיף בלשון התקנה ויע"ש סי' רכ"ח באורך קצת בזה ומצאתי בתשו' צ"צ סי' ל"ז שהביא ג"כ דברי רד"ך הנ"ל והעיד שראה תשו' בכת"י מהב"י ז"ל שהסכים עמו בזה וע"ש סי' מ"ד עוד בזה ואף דבתשו' ראנ"ח ח"א סי' קכ"ד כ' בפשיטות דאין להוסיף עפ"י אומדנא כבר כ' בתשו' רע"א מ"ת סוסי' פ"ז דגם להראנ"ח י"ל דוקא להוסיף אבל לפחות ולומר שד"ז לא הי' בכלל התקנה גם הוא מודה דדנים ע"פ אומדנא ושניהם לא הביאו מכל הנ"ל ועוד י"ל דאם התקנה נעשית עפ"י ב"ד בודאי אזלינן בתר טעמא ולא בתר לישנא וראי' מהנימוק"י פ"י דיבמות בהא דהורוה ב"ד להנשא והלכה וזינתה דלר"י פטורה דאמרה אתו