מהרש"ם חלק ג ריד

האותיות ורו"מ חושש על הנקודות הדבוקות על האותיות מבחוץ שעי"ז אין האותיות מוקפות גויל הנה לענ"ד דוקא בדבוקות האותיות זל"ז שלא נשאר בין אות לאות שום נייר פנוי אינו מוקף גויל אבל בנ"ד שנשאר נייר חלק בכלות הנקודה בין הנקודה ובין האות האחר י"ל דנחשב מוקף גויל דהנקודה נעשה טפל להאות והוא בכלל האות כיון שאינו מבטל צורת האות וא"ל דהנקודה לא נכתבה לשמה י"ל דכיון שראה הסופר שהקולמוס מתזת בכל עת נקודות ואדעתא דהכי כתב ואמר בפירוש שכותב הכל לשמה וידע בבירור שיפלו התזת נקודות מפני שראה כן תחלת הכתיבה א"כ הו"ל כמכוין גם ע"ז שיהי' לשמה וכמ"ש כה"ג בפי' הרא"ש פ"ד דמכשירין מ"א דכל דבר שיודע שיבוא בודאי הוי כמכוין לכך כדקיי"ל בשבת דגם בדשא"מ אם הוא פ"ר אסור והוא משום דהוי כמתכוין ע"ש וה"נ בזה ובפרט דשמא נעשו לאחר כתיבת האות וע' בב"י או"ח סי' ל"ב ובטו"ז סקי"ד בדברי הירושלמי בזה ועכ"פ בדיעבד בודאי כשר וע' תשו' ב"ח החדשות סי' צ"ד דבכל מקום שאם לא נכתב כלל כשר גם בנכתב בקצת שינוי בטעות וניכר שהוא ט"ס כשר ובתשו' בנימין זאב סי' ק"ח דגם בנכתבו השמות בטעות קצת בדאיכא למיתלי בט"ס כשר במקום עיגון כדין שטר מוקדם דכשר לגבות מבנ"ח ע"ש ובתשו' איגרא רמ"א סי' ד' הביא מתשו' המג"ש שבתשו' גבורת אנשים סי' ח' דכל דבר שניכר מתוכו מהו אפי' שינה כשר ואף דהג"א חולק שם עלי' היינו בדאפשר למיטעי אבל היכי שהאות כתקונו ואין לו משמעות אחר וניכר שהוא רק ט"ס שהשחית קצת מכתיקונו ע"י התזת הקולמוס כהא דנ"ד לכ"ע יש להקל

ובדבר אות ר' שבתיבת נהר שיש גרד בירך וקצת מהגג ורו"מ הביא מתשו' נו"ב מהד"ק חא"ע סי' פ"ה בדין גט שע"י שליח דיש לחוש בכתב ע"ד המזדייף הנה בתשו' איגרא רמ"א הנ"ל בדין הגט שמראה אות צ' שבשם יצחק משונה ממראה שאר צד"י ותארו משחת עד אשר כמוהו לא נראה עוד והביא מהרמב"ם פ"ו דע"י שליח ל"א עידי מסירה כרתי אך דמ"מ כיון שיש עדים על השליחות והשליח ראה כשחתמו עידי הרשאה וחתימת הרב ניכרת הרי קיי"ל בחו"מ סי' מ"ו דאם ב' מהשוק מעידים על חתימת א' מהדיינים וע"א מעיד על חתימת עידי השטר מהני וא"כ כשיש עדים על השליחות א"צ ע"ח אפי' להרמב"ם והעלה שם דאות צד"י שבשמו אינו מעכב דסגי בשם אביו אלא דלהרשב"א פסול משום שאינו ניכר מתוכו וכיון דאותיות יחק בלא צד"י בנתים אינו שום שם וניכר הטעות מתוכו לכ"ע כשר ע"ש ומכ"ש בנ"ד בתיבת נהר דאינו מעכב ובפרט שנכתב מקודם על מי ואח"כ נכתב שם הנהר וניכר מתוכו שבמקום הגרד הי' אות ר' והרי גם אותיות נו"ן וה"א כתובים שם ולכן אף דבנ"ד שליח שני א"י להעיד אבל הלא שליח ראשון העיד בב"ד וראה החתימות וגם נעשה הכל לפני ב"ד וקיימו החתימות ומסתמא כבר ניכר חתימות הרב לרו"מ ע"י מכתבים בחילוף מכתבים ששלח רו"מ אליו ותשובות הרב לרו"מ א"כ אינו חשש כלל

וכן בדבר הנקודות פת"ח שתחת תיבת בן ונקודות צר"י שתחת תיבת בת כיין שניכר מתוכו שנעשה ע"י התזת הקולמוס אין חשש. ומ"ש ע"ד התו"ג ס"ק ט' שתיבת למהך הוא טופס כ"ה גם בג"פ ס"ק נ"א ופ"ת סקכ"א והדבר פשוט שהרי גם בתיבת להתנסבא מבואר בתשו' הרמב"ן סי' קמ"ה ותשו' הרשב"א ח"א סי' אלף קס"ג דאינו מעכב ואף דאנן קיי"ל כהר"ן דמעכב ועפר"ח סי' קכ"ה ותשו' פ"י ח"ב סי' פ"א באורך בזה מ"מ תיבת למהך לכ"ע אינו מעכב

ומ"ש שיש דל"ת מתיבת בדלא אניסנא שיש בתוכו ג"כ נקודה דקה סמוך לגג הנה בתשו' גבעת פנחס סי' ל"ג מבואר דגם בנקודה סמוך לגג חושש לשינוי צורת בית לה"א אלא שכתב דבתיבות שאין בהם השתנות אין חשש אבל בנ"ד הגם שמ"ש רו"מ דתיבת בהלא יש לפרש כמו הלא והרי אניסנא ותיבת ברעות נפשי י"ל כמו רעות רוח כמ"ש בלבוש אינו נ"ל כלל דאות ב' שבראשו אין לו שייכות לתיבה לפי פי' זה אבל י"ל דר"ל לשון בהלה אבל נראה דגם בזה ניכר שהוא ט"ס שהרי כתב מקודם וצביתי דר"ל רציתי א"כ מוכח שאין הכונה שעושה בבהלה ואונס ועוד דאם נתכוין שעשה בבהלה חסר בי"ת השימוש וגם צ"ל בה"א לבסוף וכן מה שיש ב' נקודות בהרי"ש של והרי יש הוכחה שהוא ט"ס שאם הוא ה"א א"צ להיות אלא נקודה א' וכן מה שיש כמה נקודות בהדל"ת של תיבת אדם אין חשש מה"ט וגם הוא רק בטופס כמ"ש המה"ג ופת"ש סקמ"ד והביאו רו"מ

ובדבר הנו"ן של מנאי שיש כמה קוים דקים שניתזו מהקולמוס ונוגעים בהנו"ן מצד פנים ומבחוץ וסמוך למטה יש טיפת דיו שנפל על ירך הנון כזה וחשש רו"מ אוני נדמית לאות גימל אף שתינוק קורא נו"ן והביא משו"ת שבספר גבורות אנשים שבסופו סי' ח' באות נו"ן של תיבת בשנת שהי' קו קטן בתחתיתו דל"מ קריאת תינוק אלא דמשום דהוי בטופס היקל שם וסמך על דיעה ב' שבסי' קכ"ו סכ"ב דאם לא כתבו הבעל ואינו מערער כשר משא"כ הכא דבחסר תיבת מנאי הוי ספק מגורשת כמ"ש הב"י וג"פ והובאו בפת"ש סי' קכ"ו ס"ק מ"ג וגם יש לחוש מפני הטיפה שנפלה סמוך לתחתיתו שמא נפלה בעוד האות לח והוי כלא נכתב מקצת מהאות והביא מדברי תו"ג ופת"ש בסה"ג ס"ק פ"ז עכ"ד ולענ"ד אין בזה חשש גימל כיון שיש הרבה קוין ונקודה עבה וניכר שנעשה מהתזת הקולמוס וכמש"ל ובדבר טיפת הדיו הנה בשו"ת ב"ש חאו"ח סי' ה' האריך בזה והביא מתשו' מים חיים וחסל"א וגם הוא הסכים עמהם דהיכי דכתב העליון אינו מתקן מפני שהוא של"ש והתחתון הוא לשמה אין כתב העליון מבטל כתב התחתון והביא מהנו"ב או"ח סי' א' ואה"ע סי' פ"ה וזהו דלא כהפת"ש וביאר שם דר"י ורבנן לשיטתיי' אזלי דר"י לא אזיל אלא בתר מב"מ בעצם ורבנן אזלי בתר שמא דאיסור והיתר ע"ש ודברי הפת"ש אינם נכונים כמו שהרגיש בעצמו שלפי דבריו דברי ר"י ורבנן הם היפוך דעתם בפלוגתא דמב"מ ומ"ש שיש לחלק לא חילק ולא בילק ידענא ובפרט לפמש"ל דגם ההתזות מיקרי' לשמה ומעשי ידי אדם כיון שידע מתחילת הכתיבה שהקולמוס מתזת והו"ל כנתכוין לכך

ומ"ש עוד שהשליח שמו של המשפחה מעש ושמו העצם משה בן שרגא וכתב לו רו"מ שיכתוב גם שם המשפחה וכתב בהרשאה משה בן שרגא