מהרש"ם חלק ג רב

ואנו באים לחייבו רק ע"י שהחזיר משכון על פיו א"כ ודאי הדבר ברור דכל זמן שלא זכה המלוה בהמשכון לא הוי כהחזירו על פיו א"כ הרי מבואר בר"ן פ' שבוה"ד ובנימוק"י פ"ק דב"מ בביאור שי' ר"י הלוי דמשכון שלא בש"ה לא מיקרי הילך דהמעות אין קונות לו דכבר הי' מלוה ובשלמא ע"י גביית ב"ד גזיה"כ הוא דקני לי' מדר"י והוי כאלו הגבוהו לו ב"ד ואם מת אינו נעשה מטלטלין אצל בניו מה"ט אבל כשנתן לו המשכון בעצמו אפי' ע"י משיכה לא קנה כיון דהוי רק למשכון ע"ש א"כ בנ"ד שנעשה רק ע"י שכתב השליח הערכי החפיצים א"כ לא מיבעי' אי נימא דתפיסה ע"י ערכאות גם דיעבד ל"מ וע' בתומים ונה"מ סי' א' וסי' ד' שהשאירו ד"ז בספק אבל בתשו' רשד"ם חח"מ סי' קמ"ה מבואר דגם דיעבד ל"מ וע"ע תשו' נו"ב מ"ת חו"מ סי' ל' וביותר הדבר מבואר בשו"ת פני יצחק הספרדי חח"מ סי' כ"ב באורך והביא מכמה שו"ת בזה ומסיק לדינא דגם בדיעבד ל"מ תפיסה בערכאות אך דבנ"ד אם הי' מותר לו לעשות הגביי' כמש"ל י"ל דמהני התפיסה בדיעבד אבל עכ"פ היינו בתפס בזכיי' כדין אבל בנ"ד לכ"ע לא זה כלל בהמשכנות דודאי לכ"ע לא דמי לגביי' בב"ד דשא"ה דגזיה"כ הוא שיהי' כאלו הגבוהו ב"ד משא"כ הכא ולא עדיף מאלו נתן לוה בעצמו המשכנות והרי לשי' כמ"פ דמשכון שלא בשעת הלואתו לא מיקרי הילך הרי גם במשיכה לא קנה והמוחזק יכול לומר קים לי ובפרט דבנ"ד לא עשה משיכה כלל ורק מה שכתב הערכי למשכון ובכתיבה זו לכ"ע אין להמלוה בו זכיי' כלל מדינא ובפרט שנעשה ע"י עכו"ם וענה"מ סוסי' קפ"ח אך בזה י"ל עפי"ד נו"ב חו"מ סי' ל"ז דגבי שרי המלך עדיף דהוי כבע"כ עביד ויש לחלק וקצרתי דבלא"ה אין כאן שום זכיי' כלל מדינא ואף דמבואר בהג"ה סי' ק"ד ס"ב דמה שגבה בדד"מ מיקרי גביי' ולשי' סמ"ע גם בלוה ישראל מה שגבת כה כבר חלקו עלי' התומים ונה"מ שם ובמק"א הארכתי בזה מדברי מהרי"ט בשניות חו"מ סי' ו' וקצוה"ח רסי' רמ"ח והבאתי מדברי סמ"ע סוסי' רל"ו וסמ"ע סוסי' שס"ט וכתבתי שדברי רמ"א סי' רל"ו הם נגד דברי תשו' ב"ח סי' כ"ו שרמז התומים וגם לפמ"ש בספר בית אברהם לחו"מ לקיים דברי סמ"ע היינו בנעשה הפענדונג בדא"ה בהסכמת ורצון שניהם וסברו וקבלו עליהם דד"מ משא"כ בנ"ד וכיון שהמלוה לא זכה כלל בהמשכון ממילא לא חל הערבות כלל ובפרט שנמשך זמן רב כזה וע' בב"י סי' קכ"ח מחודש ג' בשם בעה"ת בדין לא הלוה אלא לאחר זמן ושתק כמה שנים ולכן יפה דן רו"מ דהערב פטור והמערערים והמפקפקים לא בדעת ידברו והדין דין אמת לאמתתה של תורה. סי' קצ"ו להרב המאה"ג מו"צ ישראל איסר אייזענבערג נ"י מו"צ דק' באקאווסק

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שקצר חטים שמורים ערך ג' קארן ולא דש אותם והניחם בשפעכליר בעליי' על הקנים המונחים על הקורות והיו שם העומרים של תבואה אחרת מונחים על החטים שמורים ובאמצע החורף דש החטים שמורים ומירחם והניחם לתוך שקים ולא הי' ניכר שום נקב בשקים והמוכר מכר החטים לכמה אנשים ורבים כבר אפו המצות ולבסוף כשנשאר רק רבע א' מצאו צואת עכברים הרבה וגם הלוקחים מקודם חפשו בחטים הנשארים מעט מעט בידם מצאו ג"כ כן ורו"מ הביא מהשו"ע סי' תס"ו וב"ח וח"י דצואת בהמה אינו מחמיץ אבל צריך לרקד משום בל תשקצו אך דיש לחוש שמא השתינו העכברים והביא מהא דסי' תס"ז ס"ד וס"ו דלא מחזקינן איסורא

והנה בגוף דין מ"ר דעכברים כבר הביא בח"י ס"ק י"ד בשם המרדכי דגם בהשתיני על חטים אין חוששין לחימוץ עד שיראה החימוץ לפנינו אבל בשם אגודה הביא דס"ל דמחמיצין אבל בא"ר שם סק"י כתב דמשמע ממהרי"ל וב"י דכל מ"ר של בהמה וכלב ועכברים מחמיץ ובמ"צ כתב אף דעכברים שהשהינו על החטים פליגי אם מחמיץ אם נראה ביקוע מ"מ בקמח ודאי מחמיצין ובאגודה כתב עכברים שהשתינו על החטים ונתייבשו מותרין אם אינם ניכרים ובטלים ברוב ואף דמ"ר בהמה אינן מכשירים כמ"ש הרמב"ם פ"י מטו"א מ"מ מחמיצין וסיים דיש להחמיר בכל מ"ר וצואה לחה ע"ש אבל מבואר דכ"ז דוקא אם נראה ביקוע או שנודע שהשתינו אבל בלא נודע הוי ס"ס שמא לא השתינו כלל ושמא לא נתחמצו החטים ע"י מעט השתן ואת"ל נתחמצו שמא הי' פחות משיעור ס' וע' בדרישה סי' תס"ו וא"ר סק"ה בדין אינו יודע ממה נתלחלח דע"י ס"ס כה"ג מותר לאכול גם בפסח וגם הרמ"א מודה ע"ש

והנה בשו"ת כ"ס חא"ח סי' פ"ח נשאל בדין חטים שנשכו מהם עכברים וגם הי' בהם צואת עכברים אם מותר ליקח מהם למצות שמורה והשיב להתיר ואף דהב"ח כתב דצריך לרקד ולהוציא הצואה משום דמאיס כאן לא מאיס כ"כ אך למי שמאוס בעיניו יחמיר שלא יקחם למצות מצוה משום הקריבהו לפחתיך ע"ש ולא עלה בלבו לחוש שמא השתינו העכברים והיינו מטעמא דכתיבנא ובענין חשש מיאוס הנ"ל עמ"ש בחיבורי דע"ת ליו"ד סי' ט"ו ס"ק ד'

ולכן יוכל להתיר המצות שכבר אפו ובכ"ז נראה דהחטים הנשארים ביד המוכר לא יקחו מהם למצות שמורה ובזה יצורף ג"כ היתר דכל מה דפריש מרובא פריש כיון שלקחו קודם שנודע האיסור ולכן אותן שכבר לקחו מהם ופירש מן הקבוע יוכל להתירם ויאכלו ענוים וישבעו סי' קצ"ז הרב המאה"ג הו"ה מרדכי כהן נ"י אבד"ק קאזין הסמוך לראדוול ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בס"ת שכתב סופר א' שנמצאו תיבות ביה שמו שאינם בראש העמוד ורו"מ הביא דברי הרמ"א וש"ך ס' רע"ג ודברי הנו"ב סי' ע"ז ובשער אפרים פסק שאין להוציא אחרת אם נמצא בשבת ומ"מ צריך לתקן וגם כתב שצריך לחפש ולהגיה כל הס"ת כיון שטעה הסופר בדבר פשוט שכל הסופרים יודעים ונזהרים