מהרש"ם חלק ג קצט

בזה הי' נראה כדברי רו"מ דשייך לכל א' שליש

אך דיש לדין בזה דכיון דאיגל"מ דאין המקום ראוי להתפלל בו לא חלה המתנה באופן חלוקת ריבוי האנשים כלל וכדאיתא כה"ג בערכין דף ל"ד ע"א בהא דפריך בבתי ע"ח דלוים איך משכח"ל ומשני כגון שנפלו להן בירושה הן ומגרשיהן ופריך והא למיסתרינהו קיימי ובתוס' שם הקשו דהא אשר לו חומה אעפ"י שאין עכשיו ותי' דכיון דמתחלה אין ראיות שתהא להן חומה לא חלה קדושת חומה מעיקרא עליהן ודמי כאלו לא היתה להן חומה מעולם ע"ש ומכ"ש בנ"ד דכל מתנה וקנין בטעות אינו חל די"ל כן וכה"ג כ' הט"ז ביו"ד סי' רכ"ח ס"ק נ"ד להקשות ע"ד הרשב"א בהא דקהל שהחרימו לפרוע חובותיהם ולבנין ביהכ"נ שפסק הרשב"א דמחצה לזה ולזה ויליף לה מהא דלאהרן ולבניו והט"ז פקפק דפרעון חוב כולו משמע וכיון דלא הספיק הוי כל הנדר בטעות וסיים דעכ"פ אם יאמרו הקהל שנתכוונו לכך נאמנים ע"ש וע"ש בס' ד"ש מ"ש מהירושלמי פ"א דיומא ועוד כמ"ק וה"נ י"ל בנ"ד אבל נראה שאין לו דמיון דבשלמא התם ס"ל להט"ז דלשון פרעון משמע כל החוב והוי נדר בטעות אבל הכא הרי גם אם מתחלה חילקה מעות והי' לנו הוכחה שמתכוונת לחלק לפי ריבוי האנשים הי' הדין כן וא"כ כיון שהאשה לא ידעה אם אין המקום ראוי להתפלל בו הרי נתכוונה לפי ריבוי האנשים ואיזו טעות יש כאן

ועוד נראה דאם לא ידעה מתחלה חילוקי דעותיהם גם בהסכימה מתחלה לקנות בעד מעות ביתה קלויז אחרת להתפלל שם ביחד הרי גם שם יזכו לפי ערך ריבוי האנשים ואכתי המתנה לפי ריבוי האנשים זולת אם ידעה מתחלה ענין החלוקה אז יתכנו דברי רו"מ ולזה העירני חתני הרב הגדול מו"ה יעקב לנדא נ"י וצדקו דבריו שוב נזכרתי ממקרא פ' תבוא ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ופירש"י ללוי מע"ר והוא נוטל נגד כולם ובע"כ דהכל לפי הענין

ומ"ש רו"מ מדברי הראב"ד ומגדול עוז פ"א מזכיי' שהראב"ד חילק בין אמר לראובן ושמעון וללוי בלמ"ד דיש ללוי מחצה ובין אמר לראובן ושמעון ולוי דיש לכ"א שליש והמג"מ תמה מע"ז דף י' נראה פשוט דכוונת ראב"ד דגבי ב' חלוקות כמו לראובן ושמעון אין לחלק בין אמר בלמ"ד או בלא למ"ד דכיון שהזכיר שניהם לזה מחצה ולזה מחצה וכן באמר לראובן ובני שמעון דהא ליכא הוכחה מדלא אמר בלמ"ד דהלמ"ד הראשונה סובבת הולכת על כל הפרטים ובתחלה הי' מוכרח לומר בלמ"ד דאל"כ לא יובן כוונת דבריו כלל אבל באמר לראובן ושמעון בלא למ"ד ואח"ז שינה בלשונו ואמר וללוי מדשני בלישני' מכפי הקודם בזה יש הוכחה דלחלק יצא שיהי' זה שקול נגד שנים הקודמים ויעוין בספרי לח"מ בשו"ת שבסוסי' רל"ז שהבאתי מכמ"ק בש"ס כה"ג בלשון תורה וחכמים אבל גם בלשון ב"א מצינו כן בתשו' ריב"ש סוסי' רנ"ז והובא בקיצור בב"י חו"מ בסי' שי"ב מחודש ג' לענין באי כחו דאפי' אי תימא דבסתמא לא אימעוט מ"מ מדהוזכר בשטר ולא בשיור ש"מ דשייר רק לעצמו ובב"י לא נזכר סיום זה וע"ע בתשו' כנ"י והובא בפת"ש סי' רנ"ג ס"ק ד' כעין זה סי' קצ"ב להרב הה"ג וכו' מו"ה אלטר יחיאל נעבענצאהל נ"י דומ"צ דק' ווישניצא וכעת' בסטאניסלוי ומשנהו הרב ר' מאיר נ"י

מכתבם הגיעני ובדבר העגונה מ' פערל בת ר' דוד מקהלתכם שנשאת זה כמה שנים לאיש א' ושמו מרדכי דוד ווייס וקודם נישואין הי' ריש דוכנא בקראקא והי' מלומד בלשונות וכינה שמו מארקוס ווייס וכן נקרא בפ"כ וכינה שם אשתו פעפא וכתב לה אגרות כן וכשנה ומחצה אחר נישואין נולד להם ילד א' ואח"כ נסע לעיר לאדז בפולין רוסיא וישב שם ללמד נערי ב"י ובשנת תר"מ קודם ר"ה נסע משום ולא נודע מקומו ואח"ז נודע ע"י ר' נטע מקראקא ששמע מקרובי' שהכירו היטב שראהו בעיר דאנציג ואח"ז נודע כי בסוף הקיץ תרמ"א מת בשפיטאהל בדאנציג ונסע ר"ד לשם ולקח עמו פאטאגראף והכירו שם כולם כי זהו שמת וגבו שם גב"ע והעיד ר"א שדר בחדר א' עם מארקוס ווייס כמה חדשים ושמע ממנו שיש לו אשה במדינת עסטרייך עם ילד א' ואמר לו כי שם חותנו פאגעלהוט וסיפר לו כי מעיר לאדז בא לדאנציג עוד העיד הבתולה רבקה שהכירה את מארקוס ווייס שלמד עם אחי' מקרא וסיפר לה שנשא אשה סמוך לקראקא ויש לו עמה ילד א' ושם חותנו פאגעלהוט עוד העיד ר"פ שסיפר לו מארקוס כל מאורעותי' וכי שם אשתו פעפטשטא והגיד כי הוא מעיר קראקא ובפנקס הקהל נכתב כי הר' מרדכי הנקרא מארקוס ווייס מווישניצא במדינת עסטרייך מת בש"ק יום כ"ה אב תרמ"א והנה רו"מ הביאו השיטות שיש בענין זה וכפי שבנ"ד שכיח שיירות אבל לא נתחזק להיות עוד א' בשם זה והנה עדות ר"א הי' רק על שמו ושם כינוי משפחתו וכן בשם חותנו וגם לא אמר שם מירי ובודאי אין להקל וכן עדות הבתולה אינו מועיל ועדות ר"פ הגם שאמר שם אשתו אבל הרי אמר שהוא מקרקא ואולי אמר כן לפי שהוא עיר גדולה ובמדינה אחרת אין מכירים שם עיר קטנה וגם הם לא העידו עליו שמת ומ"ש בפנקס הקהל אבל יש הכחשה מהעדים שאמר א' שהוא מקראקא גם שם ווישניצא נמצא עוד בבאקווינא ושמה ווזניצא ואולי נכתב שלא כהוגן ונסתפקו אם יש לצרף עדות ר' נטע מפי קרובו שראהו בדאנציג א"כ י"ל דדמי לעובדא דריש גלותא והביא מתשו' הרא"ש בהא דמכלוף בן ממליל ועוד האריכו בזה למעניתם

והנה מ"ש רו"מ מדברי הרמ"א ס' י"ז סעי' י"ח דאם יש אומדנות המוכיחות א"צ שיזכיר שם עירו ולכאורה קשה איך נסמוך על אומדנא באיסור א"א כיון דגם סימנים ל"מ זולת במובהקים ביותר ונראה דהנה התוס' בב"מ כ' ע"ב הקשו בהא דפריך וכי מדמית איסורא לממונא הרי בממון אה"ב אחה"ר ותי' בחי' ב' דחששא דב' יוסב"ש הוא רק מדרבנן מחשש לעז ולכן בממון ל"ש לעז ע"ש

והנה הפ"י בב"מ כ"ז העלה דגם אם סיד"ר עכ"פ ליכא לעז ב"א דכל העולם יסמכו על סימנים ע"ש וא"כ י"ל דזהו טעמו של רמ"א דבדאיכא אומדנות