מהרש"ם חלק ג קצח

אשר נעשה ועשו שאלה אלא שהשו"ב הטעה אותם והיו עומד הדבר להוודע דחברך חברך אית לי' בדבר חידוש כזה ומיקרי נודע הספק וכמ"ש כה"ג בתוס' זבחים כ"ג ע"א בד"ה טומאת התהום דזיבה וכו' ולדידי א"ש דכיון דראה בצפרא מיד היו ספק אולי יראה עוד בו ביום והוי כנודע הספק קודם שחיטה וכו' ע"ש ומכ"ש בנ"ד שהי' חסר רק ידיעת הדין וכשיוודע יתגלה למפרע והוי כנודע הספק. א"ה משה נכד המחבר שליט"א לפענ"ד יש להעיר בנ"ד מהא דאיבעי' לר"י בש"ס דשבועות ט' ע"ב בחטא שסופו ליודע פירש"י כגון שראוהו אחרים שנטמא ונכנס למקדש וסופו להודיעו אי חשיב כידיעה או דילמא כיון דהשתא אכתי חטא שאינו מכיר בו וע"ש בתוס' וע' גו"ד סי' נ"ז סקי"ג מ"ש מהש"ס תמורה כ"ב ע"ב אבידה ממנו ולא מרועה ל"ה אבידה וכו' ממנו ומרועה וא' בסוף העולם מכיר בה מאי תיקו י"ל סמוכין לסברת הס' בינ"א שער הקבוע ד"ב ע"ש ודו"ק היינו טעמא דממנו ולא מרועה הוי דבר הראוי להגלות משא"כ כשא' בסוף העולם מכיר בה יוכל להיות שלא יתגלה לעולם זה הוא בע"ז בש"ס וע' בתשו' טטו"ד מה"ק סי' קנ"י שכ' דכל שנודע דא' בסוף העולם ספק האיסור נחשב נודע ע"ש וכה"ג ע' סוטה מ"ז ע"ב הא נודע מי הכהו וכו' ע"ש י"ל וצ"ע של"ה בכ"ז. ולכן אם הוא הפ"מ כפי מצב ערך האיש יוכל להתיר גם החמשה אווזות הנשארים. סי' ק"צ לה"ה החריף מו"ה בערל וויינבערג נ"י מק' וויעליטשקא

מכתבו הגיעני ומה שפלפל ליישב דברי רמב"ם שהובאו בשו"ע ח"מ סי' ל"ד ס"ו דגנב וגזלן שהחזירו המעות פסולים עד שיעשו תשובה שנתקשה בהם הטור וכל הבאים אחריו ורו"מ הביא מב"ק ס' דרריש חבול ישוב רשע דאעפ"כ נקרא רשע כבר הביא מזה בהגהת א"ב ואני מצאתי בתשו' מהרי"ט בשניות חח"מ סי' צ' שהביא מזה יע"ש עוד בזה ומ"ש רו"מ לחלק בין החזיר אותו דבר שגזל ובין שילם ממון אחר אם כי הוא נכון מסברא אבל באמת אחר המחילה מרבותינו נעלם מכולם דברי רמב"ם פ"א מתשובה ה"א בסופה דיליף לדין זה מקרא דכל חטאת האדם ובהגהת כ"מ ותי"א הביאו מילקוט פ' נשא בשם ספרי זוטא דמפורש כן ובילקוט שם מפורש דכל חטאת האדם היינו בעבירות שבין אדם לחבירו על הגניבות ועל הגזילות וכו' דצריך להתוודות ולעשות תשובה עליהם ע"ש ותבין וזהו טעמו של רבינו הרמב"ם כאן ובחנם נתקשו בדבריו וחרדו כל החרדה ולפ"ז אין לחלק בין החזיר גוף הגזילה או שילם ובכל גווני צריך שיעשה תשובה ויותר אין פנאי להאריך. סי' קצ"א להרב המופלג מוהר"א נ"י מפאטק בהרב ר"מ דומו"צ דק' טראנפאל

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה א' שהי"ל חלק בבית חומה ונתנה חלקה בבית הנ"ל על קלויז ואמרה בלשונה שנותנת זאת לחסידי ס"ג וחסידי טשארטקוב וחסידי הוסיאטין והנה המקום הלז אינו ראוי להתפלל בו ע"כ הי' בהכרח למכרו וכן הסכימה האשה ובעד המעות יקנו להם במק"א קלויז ועתה לא יוכלו החסידים לבוא לעמק השוה וכל חבורה רצונם להתפלל בפ"ע ועתה נסתפקו איך יתחלקו עם המעות יען כי החבורות אינן שוות במספר אנשים ויש חבורה שיש בה יותר אנשים ורו"מ הביא מהא דחו"מ סי' רמ"ז ס"ה והוא מהש"ס דב"ב קמ"ג ובב"י בשם הר"ן דלא מפני חשיבות פרט הפרטים אלא כדי שיתחלקו כפי חילוקי וא"כ ה"ה בנ"ד שכל פרט הם רבים

ולענד"נ דיש חילוק בדבר דאם במתנתה הי' בדעת האשה שיתפללו שמה בבית הזה ונעשה איזו קנין שזכו כבר החסידים במתנתה שלא תוכל לחזור בה הרי ידוע כי אם יתפללו שמה יזכו כפי ערך ריבוי האנשים בהמקומות ושימוש הבית כי אינו דומה ריבוי הנכנסין ומתפללים למיעוטן וכל א' זוכה בישיבתו ושימושו ובכה"ג אומדן דעתה שודאי נתכוונה ליתן לפי ערך ריבוי האנשים ומבואר בש"ס דב"ב שם בהא דפריך ר"ז מהאומר הרי עלי מנחה מאה עשרון בשני כלים וכו' ואי ס"ד פלגא ופלגא אפי' לכתחלה נמי ומשני התם אנן סהדי דהאי גברא מעיקרא לקרבן גדול איכוין וכו' וע"ש בתוס' ד"ה אם הביא וכו' ומוכח דאי איכא אומדן דעתא לא אזלינן בתר פירושא דלישנא דמחצה ומחצה משמע וא"כ ה"נ בנ"ד. ונ"ל עוד ראי' מש"ס דמנחות מ"ה ע"ב דפליגי ר"ע ורשב"ג אם הלחם מעכב הכבשים או הכבשים מעכבין ומפרש הש"ס ללישנא דאיבע"א דבקרא גופי' קא מיפלגי קדש יהי' לד' לכהן ר"ע סבר איזו דבר שכולן לכהן הוי אומר זה לחם והוי' מעכב וש"מ דלחם מעכב וב"נ מי כתיב קדש יה' לכהן קדש יהי' לד' לכהן כתיב איזו דבר שמקצתו לד' ומקצתו לכהן הוי אומר אלו כבשים ור"ע מי כתיב קדש יהי' לד' ולכהן לד' לכהן כתיב וכו' קנאו השם ונתנו לכהן ע"ש וקשה הרי ר"ע עצמו דריש דמחצה לאהרן ומחצה לבניו א"כ לא הוי מצי למיכתב לד' ולכהן דהוי משמע מחצה לזה ומחצה לזה והרי רק אימורין למזבח וכל הבשר לכהנים ובע"כ דהתם דלגבוה לא חזי רק האימורין ממילא גם הלשון לאו דוקא ושפיר הול"ל לד' ולכהן דממילא משתמע דלאו דוקא מחצה ומחצה וכה"ג מצינו בפסחים קי"ח ע"ב הני למאן לך ולחברך ולחברותך והתם א"א לפרש דהיינו שוה בשוה שיהי' לו נגד כל החבירים ובע"כ דהכל לפי הענין וה"נ בנ"ד שידוע שהמתפללין נהנין ומשתמשין כפי ערך ריבוי האנשים גם לשון המתנה ודעתה הי' לכך

ואולם בחיבורי ליו"ד הנדפס כעת בסי' מ"ג בפלפולי שם בדין שיור הטחול שחדשו האחרונים דגבי שירי מנחות נחשב חשיבות האיכות שהוא הקומץ כמחצה ובהגהת י"ש חידש ד"ז מדנפשי' ואני מצאתיו בכתבי הגאון בעל ב"א שהי' בידי וכתבתי שם ראי' לזה מהש"ס הנ"ל דמה"ט נחשבו האימורין למחצה ושפיר הומ"ל לד' ולכהן ודייק ר"ע שפיר וא"כ אין מזה ראי' לנד"ד אבל כבר הבאתי דמהש"ס דב"ב מוכח ג"כ כן אבל אם מתחלה ידעה שאין המקום ראוי להתפלל בו אלא למכרו