מהרש"ם חלק ג קצא

דק"ס מהני בלא שטר וא"כ המוחזק יוכל לומר קים לי כדברי רו"מ ובפרט שנכתב השטר ונשאר ביד הבוררים י"ל דלכ"ע מהני ועסי' מ"ו סל"ה בזה וי"ל וקצרתי ובפרט בנ"ד שחזרו ופשרו הבוררים ביניהם ולא מסר מודעא לבטלו וכמ"ש רו"מ מ"מ באם שבאו מאז הכתבים ליד כ"א מהצדדים א"צ לטעמים אלו כלל

ומה ששאל בדין מה שתובע הגדול הוצאות שעשה נגד העלילה והקטן טוען שעשה להציל א"ע יען שסירב הגדול נגד ד"ת ולהציל א"ע עשה וסבר שמותר להעליל כן והנה ודאי דגם במסרב אסור להפסיד לו ע"י גוים ממק"א רק אותה תביעה שסירב עליו יוכל לתבוע בדא"ה כמ"ש בכנה"ג בשם כ"פ וכ"ה בשו"ת ד"ח ח"ב חו"מ סי' ב' ומבואר בתשו' רמ"א סוסי' י"ב דגם באירע לו אונס ממון ולא בא דין עי"ז הוי כמציל א"ע בממון חבירו וצריך לשלם לשני הוצאות דא"ה שגרם לו ובנ"ד אף שהגדול סירב מ"מ מה שהעליל ממק"א הוא שלא כדין וי"ל דהוי כמציל א"ע בממון חבירו אבל באמת יש בזה ב' דיעות בסי' שפ"ח ס"ה אם במתכוין להציל את שלו מיקרי מסור ואף דהש"ך הכריע לחייבו וע"ע בש"ג סו"פ הכונס ובפרישה חו"מ סי' צ' סט"ו אבל כבר העלה בשו"ת נאו"ד סי' נ"ב דהיכי דסירב חבירו מקודם יש לדון דפטור זה שבא להציל את שלו ע"ש באורך וה"נ בנ"ד ועוד דכיון שהי"ל כתב סירוב וטעה בדין בדבר שאפשר לטעות בו מיקרי שוגג כמ"ש הטו"ז ביו"ד סי' צ"ט ומבואר באס"ז ב"ק ה' ע"א בד"ה בשלמא וכו' בשם הרמ"ה דגם במסור בשוגג פטור ע"ש וה"נ בזה

עוד יש לדין בזה מהא דסוסי' שפ"ח ס"ז בהג"ה בשם מהרמ"ז דאדם המוכה בחבירו יכול לילך לקבול בפני עכו"ם אע"ג דגורם למכה היזק גדול אך דבזה יש לדון לפמ"ש בתשו' רמ"א סי' פ"ח דדוקא בשעת זעמו וגם דוקא בדאיכא עדים על ההכאה. ובאמת שגוף הדין של הרמ"א בהג"ה הנ"ל צ"ע דהמעיין בב"י סי' כ"ו בשם בעה"ת ימצא להיפוך וכ"ה בתשו' רשד"ם חיו"ד סוסי' ק"ט הראשון בשם בעה"ת אבל מצאתי בשו"ת מהר"ח א"ז סי' קמ"ב שהביא דברי מהר"ם מרוטינבורג שפקפק ג"כ בד"ז זולת אם נעשה תקנה ע"ז אז יש לפסוק כן והמהר"ח חזר לקיים מצד הדין פסק זה ע"ש אם בנ"ד יש לו עדים על ההכאה ועשה כן בשעת זעמו בלא"ה פטור מההוצאות. סי' קפ"ז להרב הגדול מו"ה שמואל ראטנבארג נ"י ראבד"ק ראוונא במדינת רוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד הגט שחקר על שם הבעל ונקרא לתורה ארי' ליב וחתימתו במכתבי עברית ליבש והביאו לפניו כמה קוויטליך שלו והי' רובן מלאים כזה ליבוש ומיעוטן חסר כזה ליבש וקריאתו בפ"כ על שם משפחתו היילפרין והמיעוט שקראוהו בשמו הי' הרוב מהן ליב והמיעוט קראוהו ליאן או ליעאן כי ע"י מהירת המבטא הי' קשה לעמוד על בירור אופן הקריאה ובכתב רוסיש הי' חתימתו לפעמים ליב ליעאן ולפעמים ליעאן ליב ולפעמים ליעאן וכתב בהגט ליבוש דמתקרי אריה ליב ודמתקרי ליב ודמתקרי ליאון (כפי הנזכר בשו"ע וב"ש וט"ג) ואח"כ סידר גט ב' בשם ליב לבד יען כפי אמירתם הי' שם ליב קריאת הרוב ואחר זמן רב ערער רב א' על הגיטין ועתה הוא שעה"ד גדול יען המגרש במקום רחוק ואולי לא יתרצה לגרשה שנית

והנה ר"ד הרב המערער שהי"ל להשמיט שם ליבש לגמרי יען כי רוב חתימותיו במכתבי רוסיא בלשונם וחותם א"ע ליעאן והם רוב נגד חתימתו בכתבי עברי וגם בכתב משיט"א חותם לפעמים ליעאן ולפעמים ליב ליעאן ובצירוף שם הקריאה שבפי הרוב ליעאן הוי שם ליבוש מיעוטא דמיעוטא וכמאן דליתא דמי (וכמ"ש הנו"ב מ"ק סי' פ"ח בשם פילץ ובבר"א חא"ע סי' קי"ד אות ט' ופמ"א סי' י"ח ונאו"ד סי' ז' ואף דהוי בתרי ענייני אדרבה בזה כ"ע מודו והביא מהמרדכי חולין פ' הזרוע סי' תשל"ז דדוקא בתרי עניני הוי מיעוד"מ אבל מתוס' בכורות כ' ע"ב ורא"ש יבמות ופ"א דחולין דגם בחד ענין הוי מיעוד"מ ובתשו' איתן האזרחי סי' כ"ח לענין שם המגורשת דשם העריסה וגם רובא קרו לה ציזא ומיעוט טשיזא ורצה הגאון מהרא"כ ליתן ב' גיטין ובנו רצה לכתוב ציזא דמתקריא טשיזא והג' מהר"י מפרממישלא הסכים דסגי בגט א' ציזא דמתקרי טשיזא וס"ל דאין לחלק בענין הפורתא דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ואיזו גבול אשר תתנו לו שיהי' נקרא מיעוד"מ וי"ל דבנ"ד דהוי מתרי עניני לכ"ע הוי מיעוד"מ והביא דברי הרמב"ן ורשב"א פ' השולח דשם שחותם בו שם גמור הוא ודעת מכמ"א ד"ש סי' י"ד דדוקא כשנקרא עכ"פ בשם זה בפי המועט ולמהרי"ק ומהרי"ו שהובאו בהגהת מל"מ פ"ג מגירושין דגם בלא נקרא בו כלל צריך לכתבו ושכ"ה בלח"ר סי' ל' מ"מ בנ"ד שאין כל חתימתו בכך הו"ל להשמיטו לגמרי ולפמ"ש הב"י סי' קכ"ח בשם מהרי"ק גבי מי בארות דאם רק מיעוד"מ מסתפקין מהן יש לפסול הגט דהוי כמזויף מתוכו להפוסלין בשינה שם הנהר וה"נ בנ"ד)

והנה מה שהאריך רו"מ בדין אם עא"נ לפסול הגט אחר שנתגרשה בו והביא דברי התו"ג בחידושים אות י"ח דהב"ש בשם מהרא"י מיירי קודם הנתינה דאינו דבר שבערוה משא"כ אחר נתינת הגט אין ע"א נאמן ושכ"ה בתשו' ב"א סי' צ"ה ונודב"ש סי' נ"ז הנה בשו"ת נח"א סי' י"ד הביא בשם מכמ"א דבנידון תה"ד הוא אפשר לברר ובמלתא דעל"ג עא"נ וזהו כמ"ש בפת"ש סוס"ק כ"ד בשם רב א' והמעיין בפסקי מהרי"א סי' קל"ח ימצא דהמעשה הי' אחר נתינת הגט ואעפ"כ כתב דעדות דנדו מועיל ובע"כ מטעם הנ"ל ובזה מיושב דלא תיקשי מתשו' הר"ן שבב"י סי' קל"ד שהביא רו"מ וכבר הביא מתשו' הר"ן הנ"ל בתשו' רא"כ סוסי' ס"ג ולהנ"ל לק"מ

ומ"ש רו"מ מדברי חא"ש סי' כ"א מהא דה"מ שהאמינה תורה ה"ז כשנים הנה בשו"ת תפ"צ חא"ע סי' צ' דחה טעם זה ע"ש היטב טעמו

ומה שהעלה הרב המערער לחלק בענין מיעוד"מ בין תרי עניני או חד עניני ידעתי מאז