מהרש"ם חלק ג יח

הרי עכ"פ נפיק מחז"כ ע"י איסור הנאה ושוב ליתחייב משום דאחשבי' וצ"ל דנ"מ דמשום הנאה חייב בפרוטה דווקא ומשום אכילה בכזית אע"ג דליכא משום הנאה כמ"ש בשו"ת רע"א סי' ק"ץ ובתוד"ר למהרוט"א אות ח' סי' קל"ז – אבל אכתי הרי גם בח"ש איכא איסור תורה ויצא עי"ז מחז"כ וצ"ל דהתם בחולין הרי אזיל לר"ל דסובר ח"ש מותר מה"ת ולש"ס דילן גם באיסה"נ ס"ל כן דלא כירושלמי פ"ו דתרומות ומדרבנן לדאורייתא לא נפיק מחז"כ כמ"ש בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ב' דלא כתומים בסי' ל"ד בשם הפ"מ, אבל לדידן דח"ש אסור מה"ת שוב חייב משום דאחשבי' וגם בשתייה חייב: אבל בחלב דמותר בהנאה הוצרך רמב"ם לדרשא דנפש ודו"ק היטב – ז"ז מ"ש ליישב קושייתי בהא דפסחים פ"ט ליתי פסח וניתני וכו' דהול"ל דסובר כהלל דכורך פסח מצה ומרור ולפמ"ש הר"ן רפ"ב דשבת במב"מ אין מצות מבטלות זא"ז והיכי דמצותן בכך מיקרי מב"מ משא"כ בשלמים ומרור עכ"פ לא שרי לכתחלה ובש"ס שם הרי ס"ל דמשום מצוה דלכתחלה אין להתנות ורו"מ תמה דהא ביבש ביבש מב"מ בטיל כמ"ש הר"ן בעצמו בחידושיו לגיטין בסוגיא דהשא"נ ובע"כ דאשיגרא דלישנא הוא בר"ן יפה כתב אבל מ"מ תיקשי קושייתי לשי' התוס' זבחים ע"ה ב' ד"ה בכור דדווקא במת"כ שייך למשחה א"כ בפסח ל"ש למשחה דלא כרשב"ם הנ"ל א"כ בכורך ביחד פסח ומרור אם פסח הוא יצא אבל אם הוא שלמים לא יצא משום דבעינן למשחה. ומ"ש עמ"ש לו בתשובתי בענין נט"י לפחות מכביצה בטיבול במשקה עיי' בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ע"ו וימצא כי צדקו דברי. ב"ה ד' בחקותי ל"ט למב"י תר"ס. סי' י' להרב המופלג מו"ה אברהם שלמה הארן נ"י שו"ב בעיר קאנסטאנטינאפל ארץ ישמעאל

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות כי בעירכם גם הגוים תגרים רובם יתנו להשו"ב לשחוט העופות והגוי ממרט הנוצות וביני וביני יקראו תגרים גוים אחרים לחנותיהם לשחוט וכשזה ממרט חוזר השו"ב לחנות הראשון ומכיר סימן שחיטתו ונותן חותמו על העופות וכן חוזר חלילה מחנות לחנות ואח"ז שולח התגר העופות ע"י משרתו דרך מעבר לרבים למכור ליהודים וחכמי העיר דקושטא ערערו עליו שכל העופות צריך שיהי' עליהם ב' חותמות ורו"מ כתב דאף דסימן דשחיטה לא נחשב לסימן כמ"ש ביו"ד סימן קי"ח מ"מ בין שחיטת האשכנזים ובין שחיטת הספרדיים יש הפרש גדול שהספרדיים מסבבים עם הסכין בהוקף ועי"ז העור של צוואר מפורעת מאוד מסביב אבל שחיטת האשכנזים שמטמינים הסימנים למעלה ודוחקים העור של צוואר למטה ואינו שוחט מן הצדדים רק למעלה והחתך של שחיטה קטן מאוד כמו עדשה קטנה והספרדיים אין בידם לשחוט בשום אופן שחיטה כזאת, וכן הגוים השוחטים בעצמם מלומדים לחתוך כל עור הצוואר ברוחב מסביב ואם לאו לא יוכלו לשחוט הסימנים ואם יתערב עוף משחיטת רו"מ גם בין אלף עופות יכיר אותו בט"ע כהרף עין וגם הנשים מכירות היטב להבדיל בין שחיטת אשכנזי לספרדי ובפרט שהוא בלתי אפשרי לחתום בב"ח כי הגוי לא יניח בשום אופן ללכלך העוף הרבה בהחותמות. ובין שחיטה למריטה שהשו"ב יוצא לחנות אחר הרי הוה כנכנס ויוצא ומה שהתגר שולח העוף ע"י משרתו הרי מבואר בפר"ח סי' קי"ח ס"ק כ"ה דגם במעבר לרבים גוים שרי דמתיירא שמא יתגלה הדבר עכת"ד ועוד האריך בזה ויבואר להלן

והנה בגוף הדבר אם השחיטה הוי סימן הנה במרדכי פ"א דחולין סי' תקצ"ד כתב וז"ל כתב רש"י בתשובה ע"ד העופות שהובאו שחוטין ביד גוי בלא סימן ובא מעשה לפני רבותי והיתורום אין לי ראי' להתיר וכו' ואחרי שידענו שיש הרבה אומות וערביים שוחטין ואין שחיטת ישראל ניכרית בין שחיטתן לא חלקו בין ארמאי לארמאי ואם סמכו על חיתוכא דגוי מידע ידוע בטוח אני שלא תבוא תקלה ע"י בהמתו כ"ש ע"י עצמן מכאן ואילך אל ינהגו כן עכ"ל הרי מפורש שכל טעמו של רש"י מפני שאין שחיטת ישראל ניכרת בין שחיטתן אבל היכי שיש הבדל והיכר בין שחיטת הישראל לשחיטתן גם רש"י מודה לדעת רבותיו להתיר כיון דטעמו קא טעים דהוא משום דאין השחיטה ניכרת וכה"ג מצינו בש"ס דנזיר מ"ב ע"א ר"י אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער איבעי' להו מפני שהיא משרת תנן או דלמא מפני המשרת תנן למאי נ"מ כגון דאיכא אדמה דלא משרה אי אמרת מפני שהיא משרת היכי דידעינן דלא מתרא שפיר אבל אי מפני המשרת תנן כלל כלל לא משום גזירה עיי"ש הרי היכי דנקט טעמא דווקא בדשייך הך טעמא אסור וע"ע כה"ג ברא"ש יבמות פ"ח ובק"נ אות י"ג בהא דניקב פסול מפני שהוא שותת דאם רואין שאינו שותת כשר וע"ע כה"ג בש"ס דחולין רפג"ה ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף ובעי ר"י היכי דיש לו כף מהו וקיי"ל דביש כף נוהג דין גה"נ בעוף וא"כ ה"נ בזה ובפרט דקיי"ל אפושי פלוגתא לא מפשינן וכיון שרבותיו של רש"י התירו ראוי להשוות דעת רש"י לדעתם בכה"ג ובפרט בדאיכא חותם אחד גמור עכ"פ ראוי לצרף סימן דשחיטה בכה"ג לסי' דחותם כמ"ש רו"מ ראי' מדין מפתח וחותם שבסי' קי"ח ס"ד דאף דמפתח לבד לא נחשב לסימן אחד מ"מ מצטרף עם החותם שיחשב כשני סימנים

ועוד שהרי מבואר בפר"ח סקי"ח דתנורים של גוים שמטמינים בהם החמין בש"ק דלכ"ע סגי בחותם אחד דהגוים בעלי התנורים לא מרעי נפשייהו בשביל הנאה מועטת ומסתפי דלמא יתברר זיופו ודמי להא דסי' קי"ד ס"ד דבאומן לא מרעי נפשי' וגם במפתח לבד יש להקל גם להסוברים דמפתח לא הוי גם סי' אחד עיי"ש ואף דבמג"א סי' כ' סק"א פקפק דווקא שיש בו קפידא גם לעכו"ם יש להאמינו משא"כ בדבר הנוגע רק לישראל ותדע דא"כ יהא מותר לקנות בשר מהגר גוי כשאומר שהוא כשר וגם בתשו' ח"צ סוסי' ל"ט השיג מטעם זה ע"ד הפר"ח ובמש"ז או"ח סוסי' רנ"ג הביא מהש"ך י"ד סי' ש"ב דהכל תלוי אם הוא דבר שיוכלו לעמוד עליו ולברר זיופו אז מקפיד האומן גם באינו מפסיד כל אומנותו ע"ש ובתשו' נו"ב