מהרש"ם חלק ג קנט

מזה גובה וכו' ולכן גבי משרע"ה לא רצה השי"ת למחות שם משה ולמחול לישראל ורצה לגבות מהלוה עצמו וגם לא רצה לקבל הערבות וביד מלוה שלא לקבל שום ערב ובשו"ת מהר"מ אלשקר סי' ק"א העתיק בענין זה תשו' רב האי גאון וכתב שם שאין נתפס שום קנין בשכר עוה"ב כי צדקת הצדיק עליו תהי' ורשעת הרשע עליו תהי' ובכ"ז המוכר תורה ומצות עליו לקבל פורעניות והועתק בס' ד"ש עה"ת במגלת איכה ובס' ד"ג הנדפס מחדש כלל כ"ד דין י"ט ומבואר מלשונו דגם שרשעת הרשע עליו תהי' ואין בו תורת מכירה אבל מ"מ נראה פשוט דלא גרע מדין ערבות הנ"ל ומי יודע אם אולי ירצו מן השמים להפרע מן הערב וזה ענין בקשת יצחק שקיבל עליו לכפר בעד ישראל וע' סוכה מ"ה ע"ב דארשב"י יכול אני לפטונ כל העולם מן הדין וע' ירושלמי פ"ט דברכות ה"ב בשינוי קצת

וזה כמה שנים בהיותי בימי חורפי אירע לפני עובדא בשנים שנשתתפו במצות ועבירות ועשו קנין ושטר שותפות וכתבתי להגאון מהרש"ך ז"ל מבראד והשיב לי כי עובדא כזו אירע בימי ר"י בן הרא"ש שנשתתף הוא עם חבירו כן ומת חבירו קודם והר"י בן הרא"ש גילה פני המת במטתו לפני ביהכ"נ בתוך קהל ועדה שיזכור בהשותפות ופתח המת פניו כמשחק עליו כי אין ממש בקנין הזה ושהובא מעשה זו במעבר יבוק אבל המעין ימצא שהי' שם עובדא אחרת שנשבע לו חבירו לבוא אליו אחר מותו ולזה שחק עליו דכיון שמת נעשה חפשי מן המצות ומשא"כ בנ"ד. ולכן המוכר לא ישמח במכירתו אבל הוא לאות על חרטתו בלב שלם ומסייע לכפרתו אם עושה תשובה ואם אולי ירצו בשמים להקל מעונשו ולהפרע מהקונה וכולי האי ואולי והכל מדין ערבות שקיבל הקונה על עצמו כדין רצה. מזה גובה וכו' ובערב סתם נפרעון מהלוה תחלה ואולי בנ"ד הוא כערב קבלו אבל הקונה יתאבל על רוע מעשיו ומעשי חבירו ויירא ויפחד וידאג לנפשו פן יענש ממרומים מפני שנכנס ברשות ערבות בעדו ואם כי כל ישראל ערבים וכו' אבל הרי בדבר שאין בידו למחות פטורים וגם מבואר בירושלמי והובא בתוס' סוטה ל"ד ע"א ד"ה עודם בירדן וכו' דביבנה הותרה הרצועה יצתה ב"ק ואמרה אין לכם עסק בנסתרות וכ"ה בירושלמי שם פ"ז הלכה ה' בסופה ובתנחומא פ' ראה מבואר דקודם מ"ת היו אחד חוטא וכל הדור לוקה ומשעת מ"ת אינו כן וצ"ל דהיינו קודם שעברו הירדן ועכ"פ מיבנה ואינך הותרה הרצועה ואין נענשין על נסתרות והקונה הזה קיבל עליו חיוב נסתרות ויש לדון בנ"ד דכיון דהוא נכנס לדבר בתורת מקט וקנין ואין זה מועיל א"כ גם הערבות בטל אבל יש לדון בזה מדברי תשו' הרא"ש שהובא בטוח"מ סוסי' רנ"ו במ"ש אם לא תוכל לזכות מכח המתנה תזכה מתורת הפקר ע"ש וה"נ בנ"ד הרי קיבל ע"ע להתחייב בעד חבירו וכן מוכח מהריטב"א שהובא בש"ך סי' קכ"ו ס"ק ל"ח ודברי הטור שהובא שם ס"ק ע"ב דאף שנעשה בתורת קנין גם אם לא מהני בתורת קנין מהני מדין ערב זולת אם המוכר יחפוץ במעותי' בחזרה יען כי איננו מקח גמור כי אז יתבטל גם הערבות כמובן – וחיוב הערבות חל ע"י הכסף לו כמו שהעליתי בתשו' להמו"ץ ד"ק וויזניצא והבאתי ראי' מריטב"א דף ע"א ואסי, ב"מ צ"ט ודחיתי דברי הב"מ לא"ע סי' כ"ט בענין זה ואכמ"ל ועכ"פ העליתי שם דגם אחר מתן מעות חל הערבות אם קיבל שכר ומכ"ש בנ"ד שהיו גם תק"כ ובפרט כלפי שמיא שכבר כתבתי דא"צ מעשה קנין בפועל והעיקר תלוי בגמר בלבו ואולם רו"מ כתב שהי' בנ"ד מסירת מודעה שעושה רק לפנים מצד זה יש לבטל כל המעשה דאף דבמכר ל"מ מודעה בלא אונס מ"מ בנ"ד שאינו חל בתורה מקח ורק מצד שקיבל עליו הערבות שפיר י"ל דכלפי שמיא גליא שעשה רק לפנים וכעין מה שאמרו במגלה דף ו' הם לא עשו אלא לפנים ובכ"ז ראוי לעונש וקנס יען שחילל שם שמים כאלו כופר בשכר ועונש וכמתלהלה היורה זיקים ואמר הלא משחק אני וגם לשחוק כזה יכאב לב כל שומע והנלע"ד כתבתי. סי' קנ"ב להרב הה"ג וכו' מו"ה ישראל מתתי' אויערבויך שי"ל אבד"ק בוסק

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בגט אשר קודם החתימה של העדים ראו היטב הגט והם מופלגי תורה ויכולים לקרותו בסקירה אחת אבו בכ"ז לא קראוהו מלה במלה ע"י שכחה רק שעיינו בו בהעברה בעלמא וחתמו ותיכף אחר חתימתם טרם שנתנו הגט מידם נזכרו וקראוהו היטב ואח"כ ניתן הגט ועתה עלה בלב רו"מ לחוש כיון דצריך שיקראוהו כדי שידעו על מה הם חותמים א"כ בנ"ד אולי אף שאמרו שחותמים לשם המגרש הגורשת בכ"ז הרי לא קראוהו היטב אך די"ל דהא קיי"ל דע"מ כרתי עכת"ד אם כי מדברי הב"ש סי' ק"ל ס"ק כ"ט נראה כן אבל הרי כבר השיג עליו מב"מ ושאר אחרונים בזה ואני מצאתי בתשו' מהרי"ט צהלון סי' צ' שתמה מזה על מה שמקילין בח"ת בחתימה העדים (צ"ל דר"ל במקום שא"צ לכתוב וכשר בטעות) הרי כיון דצוה לחתום צריך שיחתמו כראוי ואל"כ הוי שינוי מדעת הבעל ומה מהני ע"מ ותי' דגם חקיקה וחק תוכות הוי בכלל לשון חתימה וכמ"ש ונחתם בטבעת המלך והתם הי' ח"ת אך דמ"מ קשה בהבחיקו ב' שטין אמאי כשר לרמב"ם בדאיכא ע"מ הרי מ"מ הוי שינוי בשליחות והניח בצ"ע ויש ליישב ע"ש אך בנ"ד י"ל דנהי דהעדים צריכים לידע כל מ"ש בשטר בדקדוק היטב כדאי' בכתובות ק"ט ע"א העורר על השדה והיה חתום בעד דקיי"ל כחכמים דאיבד את זכותו דאין עדים חותמין על השטר אא"כ קראוהו ומבואר שם דגם בעשאה סימן לאחר איבד את זכותו וכ"ה בחו"מ סי' קמ"ז פעי' ב' והא דכתבו התוס' בכתובות כ"ד ע"ב ד"ה אמנה וכו' דדוקא בהוחזקו' ב' יב"ש מדקדקיל על הכל היינו בדבר שאינו נוגע לגוף השטר מ"מ אין בו חשש שינוי בשליחות דמ"מ גוף החתימה רק הי' כהוגן וכיון דבדיעבד אפי' קראוהו לאחר נתינה כשר מכ"ש בנ"ד שקראוהו קודם נתינה טרם הוציאוהו מידם וגם קודם טתימה ראו עכ"פ שהוא הגט שכתבו הסופר לשם המגרש והמגורשת ובפרט שהיו בפני הרב ומסתמא הרב קראו לדקדק באותיות הגט כנהוג לכן גם לכתחלה אין שום חשש ובפרט אחר שכבר נתנו הגט וע' בחמ"ח סי' קכ"ו