מהרש"ם חלק ג קנח

מקום להתיר כיון שנראה גרירות וכתובות שיש לחוש לשלכ"ס

אבל לחוש למפרע קודם הזמן שנתברר עליו שמכר תפילין רק גם, במשך השנים כבר האריך בתשו' רח"כ שם והעלה דאין לחוש למפרע ע"ש טעמו באורך וגם בתשו' פרמ"ר שם העלה כך לענין הס"ת שכתב ואח"כ נתברר עליו עליו שהוא מין דמ"מ אין לחוש למפרע על הזמן שלא נתברר וע' תשו' ב"י יו"ד סי' ב' דחז"כ של האדם הוא מיום יצירתו וצאתו מרחם עמו וגם רוב מצוין מומחין הם ולכן אין להחזיקו לרשע למפרע. סי' ק"נ עי' מפתחות להרב הגאון מו"ה שלום הכהן לילענפעלד ז"ל אבד"ק פאדדייץ

מכתבו הגיעני ובדבר מה ששאל בעסק המי דבש שקורין מעד שעושין קודם פסח מדבש של חבית והנה בזה"ז ליכא חשש קמח המוזכר בפוסקים כי אין מערבין קמח כלל אבל מצוי היום כלים עם חשוקי ברזל שמשתמשין בהם י"ש ואריג והדבש נימוס ושייך בו כבוש וא"כ צריך ס' נגד כל החביות עכת"ד והנה חקרתי אצל הבקיאים והגידו כי הדבש הנקרא ברייא לוקחין בחבית נקיים מכל אבל הדבש העב וקרוש לוקחין בחבית ישנים ורובם הם מיין ומיעוטן מי"ש וארוג וא"כ י"ל דכל דפריש מרובא פריש דגם בדשיל"מ כ"פ מקילין בזה וקודם זמן איסורן הוי כפירש קודם שנודע התערובות וכמ"ש כה"ג הה"מ פ"ב משבת ופמ"ג סי' תל"ט ס"ק ג' ג"כ כה"ג וכ"ה בשו"ת פ"י חא"ח סי' ח' דלגבי יבש ביבש י"ל בחמץ כל דפריש מרובא פריש וגם מערבין יין בדבש ערך ה' או ו' פעמים כמוהו ויותר, ובכל חבית יש ששה פעמים כנגד החבית וכדמוכח בש"ס דב"מ מ' וא"כ יש ערך ל"ו פעמים כמוהו וכבר צידד בשו"ת פ"י חא"ח סי' ח' דאפשר דהי"ש בטל במים גם בעשר או עשרים פעמים כמוהו שעי"ז מתבטל כל טעם הי"ש ובפרט דגם בהי"ש מבורר בכתבי הגה"ק מבוטשאטש דליכא רק חלק א' משלשים מחמץ ובשו"ת שו"מ מ"ה חי"ד סי' י"ב הביא בשם שומר ציון דהוי אחד מכ"ד והוא כתב דהוי רק חלק אחד מט"ז וא"כ כיון שנתבאר למעלה דמן החביות נשאר בהמעד רק חלק א' מל"ו א"כ ליכא מן החמץ רק לכל היותר חלק א' מן תקע"ו חלקים וא"כ אין חשש כלל וגם משום דבר המעמיד ליכא כמ"ש בשו"ת פנ"י שם ובפרט בהי"ש של פסח חקרתי והגידו לי שנעשה מן דבש ברייא הנ"ל והוא נלקח בחביות מוכנים לכך וליכא חשש כלל. וגם הגידו לי שכל דבר חריף הוא נט"ל בדבש וא"כ בלא"ה יש להקל במעד בצירוף הסוברים דנוט"ל מותר בפסח אבל הראוני במג"א סי' תנ"א ס"ק מ' דמשמע דשכר וי"ש אינו נט"ל במי דבש ע"ש ותבין. סי' קנ"א עי' מפתחות לח"א מק' רידניק וגם למופלג א' מפמארין ר' מענדל שווארץ נ"י

בדבר מה שאירע בקהלתכם ביום ט"ו לאדר שמכר א' לחבירו העבירות שלו ונתן המוכר לקונה שלשים ר"כ ועשה תק"כ ורו"מ הביא דברי רמב"ן עה"ת פ' תשא בפסוק מי אשר חטא לי אמחנו מספרי שכ' דמשרע"ה רצה שימחו שמו מספר החיים תמורתם והש"י השיב מי אשר חטא לי אמחנו מספרי ומשבת פ"ט ע"ב שאמר יצחק פלגא עלי ומסוטה כ"א גבי הלל ושבנא וזה"ק פ' לך גבי ר"י בן פזי ורמ"א יו"ד סי' רמ"ו וגם כתב דהוי דבר שאין בו ממש ואינו במכירה. והנה בגוף הקנין שהיה בכסף הנה הקונה צריך שיתן למקנה אבל בנ"ד היו להיפוך ובמד"ר מגלת אסתר בפסוק ויסר המלך את טבעתו מעל ידו וכו' מנהגו של עולם דרכו של לוקח ליתן ערבון ברם הכא המוכר נתן ערבון וכו' וע' בתוס' ב"ב נ"א ע"א ד"ה אעפ"י וכו' שתמהו בהא דכתב לו על השטר אעפ"י שאין בו שו"פ דמאי רבותא דגם בשו"פ אינו קונה בתורת כסף שהרי המוכר נותן שטר ולא לוקח ואין קרקע נקנה אגב כסף ע"ש ובתוס' קדושין ט' ע"א ד"ה אעפ"י תירוץ קושיא זו וע' באס"ז ב"ב שם בשם תוספי הרא"ש ולכ"ע אין בזה קנין כסף מה שהמוכר נותן ללוקח. אך י"ל דהקנין בתק"כ שהוא קנין סטומתא וא"כ אין בזה מקום לבטל משום דהוי דבר שאין בו ממש דמבואר בתשו' הרא"ש כלל י"ג דסטומתא מהני גם בדשלב"ל וכדומה ועמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' ר"א מכמ"ק בזה בזה ובפרט דדוקא בדיני אדם בעינן מעשה שיעיד על מחשבתו ולכן צריך שיעשה מעשה גמור וגם בזה מצאתי בש"ס דב"ב דף פ"ח הכא ביר"ש עסקינן וכו' ומבואר ברשב"ם דבגמר בלבו לבד קנה ומכ"ש בדבר שהוא רק כלפי שמיא אשר כל תעלומות לפניו גלוים א"צ תורת קנין כלל וע' בשו"ת טטו"ד מהד"ק סי' ע"ר שהוכיח דבכל הקנינים העיקר תלוי בגמר דעתו בלב והמעשה בא רק להעיד על המחשבה ואם כי בחיבורי סי' קצ"ד הבאתי ראי' מרמב"ם פ"ה ממכירה הי"ג וכ"מ פי"א ממכירה ה"ז ותשו' נו"ב מהד"ק חח"מ סי' כ"ח להיפוך מ"מ לגבי ד"ש ודאי דמהני בגמר בלבו וכהא דב"ב ע"ח הנ"ל וי"ל דקנין סטומתא אינו בדבר דלא שכיח כלל ואין בזה משום מנהג הסוחרים כמובן

ובעיקר הדבר אי מהני קבלת האיש להענש בגלל חבירו הנה כל הערבות שקבלו ישראל בערבות מואב להיות ערבים זל"ז הוא רק בברית ואלה שקבלו עליהם בעצמם ובמד"ר שה"ש בפסוק משכני אחריך נרוצה אר"מ כשעמדו ישראל על סיני א"ל הקב"ה הביאו לי ערבים טובים וכו' נביאינו ערבים לנו וכו' הרי בנינו עורבים אותנו וכו' ובודאי הקב"ה שומר תורתו וכמ"ש במד"ר פ' משפטים בפסוק מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו וכו' דהקב"ה כל משפטי התורה ואם הערב משלם נפטר הלוה ובסוכה דף כ' אר"ל הריני כפרת ר"ח ובניו וכו' ופירש"י כהא דהבן אומר אחר אביו הריני כפרת משכבו הרי דגם באיש זר מהני אם מקבל ע"ע יסורים לכפר על חבירו ובמשנה פ"ב דנגעים אר"י גבי בהרת עזה וכו' אר"י בנ"י אני כפרתן וכו' וע' בפי' הר"מ שהוא מאמר יאמר אותו האוהב וכו' ואם לא יועיל למה אמר כן ולמה הציב אותו רבינו הקדוש במשנתינו ובע"כ דמועיל שפיר. אלא דודאי תלוי ברצון הש"י אם ירצה לגבות מן הערב דגם בדיני אדם אם רצה