מהרש"ם חלק ג קכא

ולא נשתתף עמו לעולם בזה אבל דוקא השותף הקדום יוכל לומר דאדעתא דהכי לא נשתתף אבל הלוקח אי"ל גא"א דמה מכר ראשון לשני ולדוגמא בעלמא הביא מהא דמת א' מהשותפים וכו' דאל"כ הרי יסתרו דבריו למ"ש בעצמו לעיל. אבל הנה בסוף התשובה סיים הפרמ"א להוכיח מש"ס דב"ק י"ג ע"א דפריך למאן דאית לי' דינא דגא"א מהא דח"ע וחב"ח דאמרו ב"ש לב"ה לישא שפחה אינו יכול וכו' לא נברא העולם אלא לפו"ר וכו' כופין את רבו ועושה אותו ב"ח וכו' וחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש ומוכח דבלא טעמא דפו"ר לא כייפינן לי' ולא מצי העבד לומר אקוץ בדמים ואתן לך בחלקח ומשני שא"ה דאגוד איכא גוד ליכא וקשה לשי' ר"י הלוי מה פריך והא י"ל דמיירי בב' לוקחים עבד ושחררו אחד מהם וכיון דמעיקרא הי' לקוחות ליכא דינא דגא"א ומזה הוכיח דיורש הבא מלוקח י"ל גא"א וה"נ העבד הוי מקבל מתנה וכיורש דמי לכן פריך שפיר ודחה בזה דברי הראנ"ח סי' ט"ז שפסק להיפוך וגם רו"מ הביא מזה אבל דחה ראייתו דשא"ה דלא עלתה ע"ד שותפו שזה יעבור בעשה דלעולם תעבודו וישחרר עבדו והאריך בזה בדברי הרשב"א בפ"ק דשבת דבח"ע וחב"ח ליכא עשה דמשחרר עבד אבל אכתי לא הונח דהול"ל דמיירי ששחרר בכסף שנתן לו העבד ולצורך מצות השלמה לעשרה לתפלה דליכא איסור א"כ הוי העבד לוקח וגם אי נימא דגם במכר לוקח לאחר יוכל לומר גא"א היינו משום דשותף השני יוכל לומר גא"א לכן גם הלוקח י"ל כן שלא תלקה מדה"ד והרי הכא השותף השני א"ל גא"א דאין דמים לב"ח כדמשני הש"ס א"כ ל"ש סברת הרשב"א ושפיר י"ל דגם העבד שהוא ג"כ לוקח בדמים אי"ל גא"א לשי' ר"י הלוי ואף דהש"ס לפי הס"ד לא ידע מזה היינו דהוי סד"א דגם בגוונא דגוד ליכא י"ל אגוד אבל בגוונא דהעבד הוא לוקח וליכא טענת גא"א כלל לשי' ר"י הלוי אלא דנימא דכיון דהשותף י"ל גא"א כן ה"נ העבד הלוקח הרי בנ"ד אין ביד השותף לומר גא"א א"כ גם העבד אי"ל כן אבל י"ל דלהס"ד כמו דהוי ס"ל דגם בדליכא גוד יוכל לומר אגוד ה"נ יוכל השותף לומר גוד אף שאי"ל אגוד א"כ לק"מ אבל מ"ש רו"מ מדברי הרשב"א דבח"ע וחב"ח ליכא איסור שחרור יעוין בתשו' ח"ס א"ע ח"ב סי' קנ"א שהעלה לחלק בין עבד לשפחה וע"ע בתשו' עט"ח חא"ע סי' ל"א ותשו' ר"מ שיק יו"ד סוסי' קס"ז מה ששמע מהח"ס בזה וכ"ה בחידושי ח"ס לשבת ד' וע"ע בתשו' כ"ס יו"ד סי' קכ"ה ובתשו' להרב דק' פאלטשען כתבתי ליישב הא דגיטין ל"ח ע"ד פלפול דהתם לאביי לשיטתו דס"ל קדה"ג פקעה בכדי כדאיתא בנדרים כ"ט ה"נ בעובד יום א' והוא עפמ"ש בקצוה"ח דטעמו של הרשב"א משום דגם ביום עבודתו ליכא קנין הגוף דאל"כ כיון דחל שעה אחת לא פקע יע"ש היטב וא"כ לאביי לשיטתו ל"ש ד"ז ודו"ק כי קצרתי

, ובעיקר ראיית הפרמ"א יש לפקפק דכל סברת ר"י הלוי הוא דבשותפין אדעתא דהכי נכנסו שלא להתחלק לעולם והוא רק משום אומדנא וגם אם א' מהם אומר שרצונו להתחלק ולא נכנס אדעתא דהכי להשתתף לעולם מ"מ אם אין השני רוצה בכך לא יוכל לכופו והתינח לפי האמת דא"י לומר רק גוד ואגיד ואין להוסיף כח לא' מלשני אבל להס"ד דגם בדליכא גוד יוכל לומר אגוד ולא תליא בהשני כלל א"כ גם דבשותפין במקח רשות לא' מהן להתחלק אף שהשני טען שלא יכנס אדעתא דהכי לשותפות

ועוד נ"ל לפמש"ל בשם קצוה"ח סי' קי"א דבח"ע וחב"ח גם ביום שהוא עבד פקע קה"ג כיון שנשתחרר יום א' אינו חוזר ומשתעבד אלא דיש לאדון עלי' שיעבוד בעלמא ע"ש א"כ י"ל דהרי הלוי לא אמר כן אלא היכי דהשותפות קיים כמו תחלת שותפותם אז אי"ל גא"א אבל הכא כיון דשחררו א' מהם ונעשה העבד ב"ח יום אחד הרי גם ביום שהוא עובד פקע קה"ג שהי' לאדון עלי' ונשאר לו רק שיעבוד בעלמא ולא כמו שהי' זכותו בשעה שיכנס בו לשותפות עם חבירו א"כ גם לשי' ר"י הלוי יכול לומר גא"א

סוף דבר כי לענ"ד צדקו דברי הראנ"ח דגם יורשי הלוקחים אי"ל גא"א וכן אם מכר אחד מהשותפים חלקו לאחר אין הקונה י"ל גא"א לשי' ר"י הלוי וסייעתו. סי' ק"ה לחתני הרב המאה"ג חו"פ מו"ה שלום ראבינשטיין נ"י אבד"ק לאנטשין

מכתבו הגיעני וע"ד מה שנשאל מאחד שיש לו בת יחידה ולה בנים ובנות ורצונו ליסע לאה"ק והניח ביד הה"צ מוויזניצא ביכלעך על ששה אלף ר"כ שהעסקא ישלחו לו כל ימי חיי' לשם ואחר מותו ינתן הכל לחתנו ובתו רק חמשה מאות ר"כ יקחו מזה עבור עניי אה"ק ועתה חוזר בו ורוצה לשנות שיהי' הכל לחחנו ובתו ובהשלישות שנתן לו הה"צ כתוב שאין בידו לשנות זולת אם יהי' לו מכתב מן המצוה הנ"ל שרוצה איזו שינוי

הנה בכל מצוה מח"מ הדין פשוט דבעמד חוזר אפילו במתנת בריא בלא קנין ואם הי' קנוי יש מחלוקת ראשונים עיין בב"י חו"מ סי' ר"נ מחודש ט"ו וד"מ סקי"ט וסוסי' רנ"ז ובכה"ג דנ"ד ודאי יוכל לחזור מהצוואה שצוה לחתנו ובתו והיכי שצוה ליתן כל נכסי' מבואר שם ס"ג בהג"ה דגם בהקדש חוזר וה"נ בנ"ד הצוואה לכל נכסי' ועיי' ב"א יו"ד סי' נ"ה באורך ומצאתי במרדכי ב"ב פרק מי שמת סי' תרכ"ד תשו' הר"מ כמעט מפורש ד"ז אלא דהתם לא נמסר ליד גבאי אבל לענ"ד אין חילוק כיון דהצואה לאחר מותו ועי' במרדכי שם סי' תרכ"ט וסי' תר"ל וסי' תרל"א ותמצא כמ"ש וגם מבואר בתשו' רמ"א סי' מ"ח דהיכי דכלל להדיוט וצדקה כיון דחוזר מהדיוט חוזר גם מהצדקה אבל בד"ז יש סתירות בתשו' רמ"פ ומל"מ ואכמ"ל אבל בנ"ד א"צ לכ"ז אחרי שבכתב שלישות נאמר שאין ביד השליש לשנות רק אם יהי' לו מכתב מהאיש הנ"ל שרוצה איזו שינוי א"כ הוי כהתנה בפירוש שיהי' ביד האיש לשנות ואף די"ל דהשליש כתב כן כן מדעת מ"מ הרי כל זמן שלא נמסר לשליש בוודאי בידו לשנות וגם מ"ש לצדקה אין בו לשון נדר שלא קיבל על עצמו כלום אלא שאמר שאחר מותו יקחו וכ"ה להדיא במרדכי