מהרש"ם חלק ג קיח

בהחלב נולד ההיתר שהוא חלק המתהווה מאברים שנטרפת בהם ולאו לאברים עומדת בתוך התערבות א"כ שוב גם זוז"ג אסור וא"כ שוב הוי סד"א דהחלב אסורה משום אמ"ה ממש מפני חלקה אברים שאינה נטרפת בחסרונם ולאברים עומדת והוי יוצא מאיסור לאו אלא דהי' מקום להתיר משום זוז"ג ולזה כתב הנו"ב דבחיי' איכא עשה דשא"ז ולכן ההיתר שהוא חלק הבא מאברים שהבהמה נטרפת בהם בא עי"ת וגם זוז"ג אסור וע' כה"ג בתוס' חולין ק"כ ע"א ד"ה מה להנך וכו' דנבילה לא הו"ל שעה"כ מפני שבחיי' איכא איסור דשא"ז לכן גם הלאו הוא בכלל לא הו"ל שעה"כ ע"ש וה"נ בנ"ד ולכן אצטריך קרא להתיר חלב וא"כ מיושב קו' הרא"ש דיאסר מי חלב כיון דל"ה בכלל חלב ולפמ"ש ניחא דאחר שכבר התירה תורה החלב הי' הכל מותר א"כ אחר שיעשה מי חלב שוב ליכא איסור דאמ"ה דהוי זוז"ג דהכא הרי כבר הוי הכל מותר וכשנעשה מ"ח הרי חלק האיסור שהוא הבא מאברים שאין הבהמה נטרפת בהם בא בתערובות והוי זוז"ג ומותר ודו"ק כי חריף הוא

אך לפי"ז יש להבין דעת הרא"מ האוסר מי חלב אבל י"ל דס"ל דכבר הבאתי מהתוס' חולין דהיכי דנשתנה ל"ה בכלל הו"ל שעה"כ א"כ הכא בחלב שנעשה מי חלב הוי שינוי גמור ואין לנו לחשוב ההיתר שהי"ל בעודו חלב וא"כ בהוייתו למי חלב באו האיסור וההיתר שניהם עי"ת וגם זוז"ג אסור

ולפי"ז מיושב קו' הרב מריגליץ הנ"ל דהו"ל להוכיח ממתני' דהנודר מחלב מותר בקום דאמ"ה מותר בהנאה ולפמ"ש א"ש דהא ברש"י ע"ז מ"ו ע"ב ד"ה או אין שינוי וכו' מבואר דגבי איה"נ ל"מ שינוי דמ"מ הנאה מיקרי ע"ש וא"כ לגבי איה"נ שפיר מהני חזה"ת שהו"ל בעודו חלב אף שנשתנה שהרי אם היו אז אסור בהנאה היו אסור גם אחר שנשתנה וא"כ שוב חלק האיסור בא עי"ת ומותר משום דהוי זוז"ג א"כ ליכא בי' איסור אמ"ה כלל ולכא למשמע מינה דאמ"ה מותר משום דהוי זוז"ג וא"ש ודו"ק היטב ומה שהקשה בפתיחה לד"ת סק"ח דהוי ס"ד דחלב אסור משום עשה והקשה דא"כ מנ"ל מבב"ח דחלב שרי דלמא אתי למלקות – הנה לא מלבי כתבתי והלא רמזתי לתשו' נו"ב הנ"ל שהבאתי לעיל והוא במ"ת יו"ד סי' ל"ו שכ"כ ושם ביאר דלק"מ ע"ש

ומ"ש עמ"ש הב"ט דטעמא דר"ש דכ"ש למלקות משום דח"ש אסור מה"ת ויצא מחזקת כשרות ושוב אחשבי' לאיסורא ותמה דהא חשוד לקל א"ח לחמור עיין בתומים סי' ל"ד ס"ק י"א בשם תשו' פ"מ וכן בפנ"י גיטין י"ז דבעבר באותו דבר עצמו דרבנן יצא מחז"ק גם לשל תורה וע' בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ב' באורך בזה

ועתה הנני ממלא רצונו להשיב גם לבנו החתן החריף ני' שהקשה בהא דב"ק ס"ו קרבנו ולא הגזול ופריך אביי לרבה דאמר יאוש קונה היכי דמי אי בלא יאוש פשיטא אלא ש"מ לאחר יאוש ולא קני והקשה לשי' החמ"ח בא"ע רסי' כ"ח דבלא ידע הגזלן אם נתייאש הנגזל אף שנתברר אח"כ שנתייאש לא קני בהייאוש דהוי יאוש שלא מדעת א"כ דלמא לעולם יאוש קונה והתם מיירי בכה"ג שלא ידע הגזלן אם נתייאש נגזל וקמ"ל דקרבנו ולא תגזול – ולכאורה עלה בלבי דכבר תמהו כולם ע"ד החמ"ח דכיון דהנגזל נתייאש מה לנו אם הגזלן לא ידע וע' בתשו' נו"ב מ"ת ובאב"מ ונ"ל עפמ"ש בב"ב קמ"ב ע"א בהא דגר שמת ובזבזו נכסיו ושמעו שיש לו בן וכו' החזירו ואח"כ שמעו וכו' החזוק בשניי' ובראשונה לא קנה וכו' ומשני אביי ירושה הבאה מאליו שאני דשא"ה דרפוי מרפיאן בידי' מעיקרא וברשב"ם שם מבואר דכל קניי' שהזוכה מסופק בשעת זכיי' אינו כלום וכ"ה בירושלמי פ"ד דיבמות ה"א בסופה ובשי"ק שם וענה"מ דיני תפיסה ס"ט י"ט וסי' קצ"ד ס"ק ב' ובספרו נחי"ע לב"מ כ"א באורך בזה א"כ לפמ"ש במק"ח סי' תמ"ח דגם אם ייאוש קונה מ"מ בעונן דאתי ליד זוכה וכבר כתבו התוס' בע"ז ז' דגם בשינוי בעינן כוונה לקנות א"כ כשלא ידע גזלן או המוצא אם הנגזל נתייאש הוי קנין מרופה ולא קני ודמי לייאוש שלמ"ד וזהו טעמו של החמ"ח א"כ התינח לדידן דקיי"ל כרבא דקנין מרופה ל"ק אבל בב"ק שם איי פריך לשיטתו דלא ס"ל בב"ב שם כטעמי' דרבא ולשי' גם קנין מרופה קנה א"כ גם בייאוש בכה"ג קנה ופריך שפיר

אולם נכדי הרב מו"ה משה ני' העירני דאכתי תקשי בהא דפריך ר"י לר"ל לקמן ס"ח ב' מהא דגנב והקדיש וכו' טעמא דהקדיש וכו' והא י"ל דמיירי בכה"ג אבל גוף קושייתו לק"מ דהא כל קו' הש"ס דלפני יאוש פשיטא היינו כמ"ש התוס' דכל ההקדש לא חל אבל אם לאחר יאוש כיון דאיכא נמי שינוי השם או ש"ר חל ההקדש אלא דלא יצא משום מהב"ע כמ"ש התוס' א"כ אי נימא דמיירי בייאוש שלמ"ד דאינו יאוש כלל א"כ שום גם ההקדש לא חל וא"כ פשיטא ותדע דהא בלא"ה תקשי דלמא מיירי ביאוש שלמ"ד גמור שלא ידע נגזל מזה כלל ובעכצ"ל כמ"ש סי' ק"ו להרב המאה"ג מו"ה אפרים אויערבאך נ"י אבד"ק הארחוב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד ששכר מעכו"ם בית חרושת פאבריק הנקראת גיסערניע להתיך טשאהן על עשיית מאשינען ורעדליך וכל מיני כלי מתכות ויען שהמשכיר העכו"ם היו יוצק ומתיך בתחלה מיני צלמים ודמותי אדם אשר מקימים העכו"ם על קבריהם וצובעים אותו וכותבים עלי' שם הנקבר וקודם הצביעה לא נחשב לכלום התנה העכו"ם המשכיר עם השוכר היהודי שהצביעה והריוח מזה שייך לו לבדו והוא לא ישלם להפאבריק רק דמי משקל הטשאהן והשוכר ישראל עשה שט"מ עם עכו"ם אחר כפי הנוסח שבשו"ת כ"ח כדי שיהי' יכולים לעבוד בימי שויו"ט ושם כתוב שהתחייב א"ע הישראל להלות מעות להעכו"ם השוכר וקונה שלו לצורך העסק ושכל העסק משועבד להישראל באפותקי מפורש ואין רשות להערל הקונה לוקח שום דבר מהעסק בלא הסכמת הישראל כדי שיהי' לו ממה לגבות חובו והעכו"ם המשכיר הראשון הוא הבעל מלאכה בהעסק ועתה נסתפק אם מחוייב הישראל למחות שלא יעשו הצלמים עכת"ד השאלה.