מהרש"ם חלק ב צג

נדבה משום לכם ולא לגבוה אלא דאינו לוקה א"כ כיון דעכ"פ איכא עשה דלכם ולא לגבוה הוי רק דחוי' ומיושב קושי' הפ"י דהכא דאידחי איסור דנטילת נשמה משום מתוך אידחי נמי איסור דמפרק אע"ג דליכא בי' מתוך דהואיל ואידחי ובזה מיושב קו' התוס' ביצה (דף י"ט ע"א) למ"ל לב"ה גבי עולת ראיי' קרא דלד' תיפוק לי' דשרי משום מתוך והיינו משום דגבי עולת ראיי' שזמנה ביו"ט ליכא משום לכם ולא לגבוה וע"ש במהרש"א וישויע"ק סי' תצ"ה בכוונתם וע"ש בפ"י ומים עמוקים בזה ולפמ"ש ניחא דאדרבא כיון דליכא בזה משום לכם ולא לגבוה א"כ אי אמרי' מתוך הוי היתר גמור ולא דחוי' ול"ש לומר הואיל ואשתרי ושוב הוי סד"א דאסור משום מפרק דליכא בי' משום מתוך כקו' הפ"י לכן אצטריך קרא דלד' להתיר וא"ש ודו"ק. ונחזור לענינינו והנה בדין דבר המועיל דיעבד ואסור לכתחלה אי מקרי ראוי יש להעיר מהא דכתבו התוס' בפסחים (דף ה' ע"ב) ד"ה לא וכו' דכיון דדיעבד כשר אם שחט הפסח קודם לתמיד מקרי זמן שחיטה וע"ש (דף י"א) גבי מקום שאי אתה מביא וכו' וע"ש בתוס' (דף ק"ח ע"א) ד"ה נימא ותוס' שבת (דף ע"ב ע"א) דאע"ג מביאין קדשים לביה"פ מ"מ כיון דאם עבר והתנה מה שעשה עשוי לא חשיבא הידיעה גורם הכפרה וברא"ש פ"ד דכתובות סי' ג' דכיון דהקידושין תופסין בדיעבד ולא מחמת זיקתן אסורין להנשא אף דלכתחלה אסורים קרינן בי' לכשתנשאי לאחר וע' כה"ג בא"ע סי' י"ז סל"ה וט"ז סקמ"ט מדברי רשב"א וב"י ובתוס' מנחות (דף מ"ח ע"ב) ד"ה כבשי וכו' דלחם לא מקרי מתיר כיון דבדיעבד אם הביא קודם לשתה"ל כשר ובתוס' זבחים (דף ס"ט ע"א) ד"ה ואין דנים וכו' דכיון דאם עלה לא ירד הכשרו קרינן בי' ועוד בכמ"ק ולכן דברי הב"ח והט"ז יש להם מקום וכדאי הם לסמוך עליהם ובשו"ת שנ"ח השיג מדברי רשב"ם ב"ב (דף קנ"ו ע"ב) בהא דמתנת שכ"מ דלר"י בשבת אמרו אע"ג דליכא למימר מגו דיכול להקנות ולכתוב ק"ו בחול דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת ע"ש ומוכח דבשבת א"ר לבילה אבל י"ל דעכ"פ איכא ק"ו בחול דלנגד שבת הוי טפי ראוי לבילה ועוד דהתם הקנין נעשה בעדים והאחרים לא יעשו דבר איסור בשבילו ואינו בידו משא"כ היכי דיכול לעשותו בעצמו הוי בידו וראוי לבילה

ולענין המחיקה אם יעשו ע"י קטן כדעת הב"א הנה בשו"ת ד"ח חיו"ד סי' קי"ט חולק עליו והעלה שאין בזה שום צירוף ומלבד זה צריך זהירות ואומנות שלא יגע ח"ו בקצה האות של השם וכבר נתבאר למעלה דבנ"ד אין שום חשש למחוק הדבק שבאמצע בין ב' האותיות ואין בו שום קדושה. לכן מוטב שיעשהו הסופר בעצמו והנלע"ד כתבתי

סימן קז

להרב הה"ג וכו' מו"ה שמואל בראך נ"י אבד"ק נור מאדא. בארץ הגר

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר א' אשר באמצע החורף כדי להבריח מס החדש שנעשה על י"ש הטמין חבית אקוויט בחפירה עמוקה יותר מג"ט בחצר של עכו"ם והחזיר העפר למקומה ועליו נתנו קש והתנה עם העכו"ם שאם יוודע ההעלמה להשרים יקבל על עצמו הזיוף והוא יחזור לו ההיזק ובהגיע הפסח מכר החמץ שבביתו ושכח מן החבית הנ"ל ולא הזכיר מזה כלל בהשט"מ ולא בדיבור ובחהמ"פ נזכר מזה ולא שאל עד אחה"פ ורו"מ האריך למעניתו להתיר החמץ שעעה"פ כיון שהוא הפ"מ לערך מאה ר"כ הנה מה שתמהו על התשב"ץ שהתיר בביטל ואונס נגד הרמב"ם כבר רמז התשב"ץ בקיצור דכיון דמהני ביטול גם לחמץ ידוע לכן יש להקל והיינו דהרמב"ם לשיטתו דפסק דלח"י לא מהני ביטול וכן העלה בשו"ת משיבת נפש סי' י"א ושו"ת ב"ש אחרון חא"ח סי' ח' ובכ"ז בנ"ד שנזכר תוך הפסח אין להקל כמ"ש כת"ר בעצמו ואף שמהתשב"ץ מוכז גם בכה"ג להקל מ"מ קשה לסמוך עליו נגד כל הפוסקים אבל עיקר ההיתר כמ"ש רו"מ דכיון שהי"ש הי' טמון בחפירה בעומק במה חדשים קו"פ ולא אדעתא דפסח אלא שממילא נמשך הדבר עד אחה"פ דמי להא דסוס"י תל"ח דחמץ בבור א"צ להעלותו אלא מבטלו בלבו ודיו ואף דמבואר שם דאסור להטמינו בידים בזה חידש רו"מ דדוקא במטמינו לצורך שלא יצטרך לבערו משא"כ בנ"ד והביא מדברי יד אפרים סי' תל"ו בט"ז סק"ד שכתב כעין זה ולכן העלה רו"מ דבנ"ד שביטל ואמר כל חמירא ומבואר בפמ"ג א"א סי' תמ"ח סק"ח ותשו' כתר כהונה סי' ח' דאם החמץ ברשות אחר דליכא חששא דחצרו קונה לו אין לחוש להערמה עכת"ד

והנה מ"ש שהחמץ ברשות גוי יש לפקפק דבנ"ד מסתמא משלם להנכרי בעד החפירה והוי כשכירות רשות שהשכיר לו החפירה ההוא לצורך החבית י"ש שלו א"כ הוי ברשות ישראל ושייך ג"כ לומר דחצרו קונה לו. אך דמ"מ מדין הטמנה הגם דמבואר בתורי"ד לפסחים מהדורא תליתאה (דף ו') דגם במטמין חמץ ברשות עכו"ם בבור או ברה"ר עובר דברשותי' קאי וד"ז נעלם במחכת"ה מהשאג"א סי' פ"ו מ"מ בנ"ד שהטמינו כמה חדשים מקודם אם הי' בדעתו גם אולי יפנהו ויקחהו משם קודם יו"ט יש להקל בהפ"מ בצירוף כל הסניפים את הי"ש למכור לעכו"ם ונראה דיש לבטלו ברוב וגם לקנסו באיזה קנס לעניים והנלע"ד כתבתי

סימן קח ב"ה א' נשא עיו"ט תרנ"ט להרב המאה"ג וכו' מו"ה יצחק שאול קראזע נ"י אבד"ק קאוולע ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד ששכר פאסעסיע מאדון ערל בע"פ בלא שטר כי בנימוסי המלכות אסור לישראל לשכור עסק כזה וענוש יענש ועתה בצוואת שכ"מ נתן לבנותיו חלק מזה ויש שם גם בהמותיו וסוסים ועגלות ושאר דברים ומעות שהניח להעסק ורו"מ הביא מהא דסי' רנ"ג ס"כ בהג"ה דחוב בע"פ לא סמ"ד וא"י להקנות בצוואת שכ"מ

הנה לענ"ד אינו כן דהא מבואר בתשו' מהר"י ברונא סי' ר"ט דדוקא הלוואה אבל פקדון שביד עכו"ם אפי' בע"פ יכול להקנות בצוואת שכ"מ והאריך להוכיח כן וא"כ ה"נ מה שהוא דרך מקח דמי לפקדון כמ"ש היש"ש וש"ך חו"מ סי' שמ"ח דאף דהפקע"ה מותר מ"מ מה שהוא דרך מקח אסור להפקיע ע"ש וה"נ בנ"ד ובפרט מה שהניח לשם בהמות וסוסים וכדומה וכן מעות בודאי נחשב לפקדון ומהני שפיר המתנה גם יש לדון לפמ"ש בתשו' עבוה"ג סי' י"א דגבי בנים דדעתו קרובה לכ"ע מהני א"כ ה"נ לבנותיו ועמ"ש בחיבורי סי' רי"א אבל בזה י"ל דלגבי בנים אין מועיל קירוב הדעת לבנותיו ועכ"פ מטעם א' הדין ברור כמ"ש

ומ"ש רו"מ מתשו' מהר"ח א"ז סי' קי"א שפסק דאם הקנה במתנת שכ"מ מה שלקח המלך מהני אין מזה ראי' די"ל דהוא סובר שם דגם הלואה יוכל להקנות גם בשל עכו"ם שהרי לא חילק כלל וע' תשו' מהרי"ט בשניות חהו"מ סי' נ"ב וסי' צ"ה דגם מהר"ם לא פסק כן רק בהקפת חנות ולא בהלוואה ממש וגם בזה הוא נגד רוב הפוסקים ע"ש באורך. והנלע"ד כתבתי

סימן קט ב"ה ה' פ' שלח תרנ"ט להרב המאה"ג וכו' מו"ה יהודא גרשון פיקהאהלץ נ"י אבד"ק ליסיעץ

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שמת בעלה בלא בנים ונשארה זקוקה ליבם שמתו אצלו ד' נשים וגם יש לו כמה יתומים קטנים וקשה לפניו למצוא אשה שתנשא לו ע"י שמוחזק לקטלן ובפרט שדעת החמ"ח סי' ט' דגם בשתי נשים ראוי לחוש שלא ישא עוד ובפרט שמטופל בכמה ילדים קטנים והיבם בר אוריין ויר"ש ולאשר יודע שישב בלא אשה כמה שנים ויהי' בהרהור חטא כמעט כל ימיו ואין מי שישגיח על יתומין והיבמה הנ"ל שהורגלה כמה שנים עם ילדיו הקטנים וכרוכים לה וגם אין לה פרי בטנה וכבר פסק לה סדר נשים ולא יהי' לה עוד רצונם לקיים מצות יבום ובאו לפני מעכת"ה ורו"מ האריך והביא מדברי השב"י ח"ג סי' קל"ה דבמתכוין