מהרש"ם חלק ב פה

דסובר בנזיר (ד' נ"ו) דדנים ק"ו מהלכה וא"כ ס"ל כר"מ שם דגם באין הנזיר מגלח חייבים על בימ"ק דלא תהא זו קלה מן כדאי' במשנה הקודמת שם וכ"ה בשו"ת רח"כ סי' ט"ו לכן לשיטתו אין שו"ז על מ"מ גם כשאין נזיר מגלח עליו דכל טעמו של הרמב"ם משום שאין חייבים עליו על בימ"ק ה"נ שוחטין וזורקין עליו כמ"ש הכ"מ שם א"כ לר"ע לשי' לא הי' יכולים ליטהר גם בס"ט ברה"י ושפיר מפרש דמישאל ואלצפן היו וי"ל דמסוגיא זו למד הרמב"ם ד"ז ודו"ק היטב

ומ"ש רו"מ בשם גדול א' לתמוה לפמ"ש הרשב"א בנדה שהבאתי בתשובתי שם דבתרי גברי והאשה הוו ס"ט ברה"ר כיון דמותרת להתייחד עמהם א"כ בהא דפ"ז דאהלות מ"ד האשה שהיא מקשה לילד והוציאוה מבית לבית ראשון טמא בספק וכו' אר"י אימתי בזמן שנטלית באגפים ובמ"ק (ד' כ"ד) מבואר דבאגפים היינו בשני אנשים א"כ הוי ס"ט ברה"ר ולשי' הסוברים דגם בנשים הוי רה"ר א"כ גם בנטלית בב' נשים תיקשי הכי הנה זה כמה שנים ראיתי קו' זו במס' כלים הנדפס במדינתכם מהגאון הידוע ובהסכמת הגאבד"ק לבוב ז"ל תמה כן ומאז העירני ח"א דלק"מ דהתם מיירי שהיתה מקשה לילד בעודה לבדה בבית ואח"כ באו חברותי' והוציאוה משם א"כ אף שנעשה הבית אח"כ רה"ר מ"מ טמאה מכח הספק שנולד מקודם כדאי' רפ"ו דטהרות ושלזה רמז התוי"ט בציונו לשם ונכון הוא

ומה שחקר כת"ר לשי' הראב"ד דבנטמא בטומאה שאין הנזיר מגלח אינו חייב על בימ"ק איך הדין בנטמא בטומאה כזו וחזר ונטמא בטומאה שהנזיר מגלח אם מקרי מחולל ועומד או דכיון שמוסיף בטומאתו לא מקרי מחולל ועומד והביא בשם גדול א' שהביא ראי' מנזיר (ד' מ"ג ע"א) דפריך בבית נמי כיון דאעיל ידי' אסתאיב כי עייל כולי' טמא הוא ופי' בתוס' דהיינו משום דמחולל ועומד והא משכח"ל בדאיכא בבית רביעית דם של מת ולשי' הראב"ד פ"ג מטו"מ ה"ג אין הנזיר שגלח על מצעו ומשאו של רביעית דם אבל בטומאת אהל מגלח והכא בהכנסת ידו ליכא אלא מגע כמ"ש התוס' שם הנה הגם שהתוס' נקטו בלשון מגע אבל היא לאו דוקא שהיא מדין אהל כמבואר ברמב"ם פ"א מטו"מ ה' א' וטומאת אהל האמורה וכו' או הבא מקצתו וכו' אפי' הכניס ידו או ראשי אצבעותיו וכו' ובכ"מ רמז להא דנזיר (ד' מ"ג) ובאמת שהרדבר מבואר בחולין (דף קכ"ה ע"ב) והא קתני נוגע והא קתני מאהיל ומשני אביי דלמטה מטפח נגיעה למעלה מטפח אהל גרידא ולרבא אפי' למעלה מטפח נגיעה וה"ד אהל גרידא בהמשכה וע"ש ברש"י ומפורש דבביאה לאהל שי"ב מת לאו נגיעה מקרי וגם היכא דמקרי נגיעה היינו דמקרי נמי נגיעה אבל גם משום אוהל איכא בי' וא"כ גם ברביעית דם באהל אם הכניס ידו נטמא באהל ממש ושפיר נזיר מגלח לכן אין בראי' זו ממש

ומ"ש במה שהבאתי בתשו' שם מדברי הר"ש רפ"ד דטהרות דלר"ע כל ס"ט ברה"ר מזין עליו וע"ז הביא מהמל"מ פי"ט מאה"ט שתמה ע"ז דהא שלא לצורך המים מטמאים המוזה ידעתי בני ידעתי הזה אבל כבר כתבתי בגליון שם דאף שכדברי המל"מ כתבו התוסי"ש יומא (ד' ב') אבל בפי"ב דפרה מ"ד ופי' הרא"ש שם מבואר דגם בס"ט ברה"ר מזין לחומרא וכיון דקצת ספיקא איכא מי שמחמיר ומזה אינו טמא דג"ז בכלל לצורך וגם המל"מ בעצמו סיים די"ל דבכה"ג מקרי לאורך וע"פ במהריט"א פ"ה דבכורות (לדף ל"ג) ובדפי הספר (דף ס"ט ע"ד) מ"ש בזה וצ"ל דהא דפריך ביומא (ד' י"ד) דמאחר שמזין עליו נטמא צ"ל משום דהתם לא אתחזיק שום טומאה ומזין עליו משום הלסול לבד אבל בנולד ס"ט אפי' ברה"ר דטהור מ"מ אם מזין עליו מקרי לצורך וממילא אינו נטמא בכך וע' מנחות (דף נ"ב ע"א) דפרשי מספק הזאת וכו' אבל לא מטעם טומאה וא"כ אין לדחות דברי הר"ש, ולדילן בלא"ה ליתא דלא קיי"ל כר"ע אלא כרבנן דדוקא הנושא מ"ח טמא ולא המוזה אך דגם בנ"ד דקיימינן לר"ע ניחא

זו"ז א"ש במה שראה בתשו' מהרי"א הלוי מובא בשמו בענין כלי זהב וכסף שקבועים בהם אבנים טובות אם הם בכלל זהב וכסף. ידע רו"מ כי הגאון המחבר ז"ל לא ראה גוף תשובתי רק מה שהביא לו השואל סניף מדברי ואני בתשובתי הבאתי מהתוס' נזיר (ד' נ"ד) ותשו' רשב"א שהביא רו"מ וגם הבאתי מהרשב"א ב"ב (ד' כ') שכתב ג"כ כן וגם מתשו' הרשב"א הנ"ל שהובא בבדה"ב ליו"ד סוס"י רכ"ח וגם הבאתי מדברי אבן עזרא ובעה"ט פ' תצוה שהוכיחו מדלא נקט בקרא ציץ דלא מקרי בגד וכ"ה במנ"ע על הרמב"ם פ"ז מנזירות ודברי תוס' הנ"ל צע"ג שהוכיחו דהוי בכלל בגדים והרי אדרבא בקרא לא נקט ציץ וראייתי הנ"ל הי' רק מדנחשב אפוד וחשן בכלל בגדי זהב בש"ס דיומא ורמב"ם פ"ח מכהמ"ק וגם הבאתי ממלכים י' דקרי לכסא שלמה שן מצופה זהב ובילקוט וכלבו סי' קי"ט בשם מדרש קרי לי' כסא זהב ומבואר שם שהי' קבועים בו אבנים טובות ומרגליות יקרים מאוד ובמגלה ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת וגו' ובתרגום שהי' קבועים א"ט ומרגליות ואפ"ה נקרא על שם גוף הבגד ולכן אין ראי' כלל מהציץ נגד דברי ומאז ראיתי התשו' הנדפסת ותמהתי על הג' המחבר שלא הבין ראייתי וגם שלא ראה ד' תוס' וש"פ שהבאתי ועוד בכמה דברים שבתשו' הנ"ל הארכתי הרבה ואין עת להעתיק וגם פלפתי שם בדברי תוס' שבת (דף נ"ז ע"ב) בשם ערוך בהא דאיסטמא וביארתי שדברי התוס' צע"ג דהמעיין בערוך ימצא דהתם טעמא לפי שאינו ארוג ולא שתי וערב לכן אין בו כלאים א"כ אדרבא מוכח להיפוך דהבגד עיקר וגם תמהתי ע"ד הערוך דכיון שכתב שהבגד צבוע הרי בגדים צבועים א"ב דין נגעים וגם הבאתי מדברי הא"ז הל' כלאים סי' ר"ש שהעתיק ג"כ דין אסטמא ודברי ערוך שהוא תכשיט של צבעונים ובתחלה כ' הטעם שאין הבגד עיקר אלא א"ט ומרגליות אך בערוך ביאר הטעם מפני שאינו ארוג והאריך בזה ע"ש וגם הבאתי מהא דשבת (דף נ"ט ע"ב) כלילא וכו' דבאריקתא פליגי רו"ש איזו עיקר וע"ש ברש"י דהיינו רצועה של בגד ובו זהב וא"ט וקיי"ל דהבגד עיקר וע"ש ברש"י ד"ה קמרא וגם הבאתי שם מהא דפי"ז דכלים כל תכשיטי נשים טמאים וכו' קטליות נזמים וטבעות וכו' ובפי' הר"מ דבכלל קטליות הם גרעיני אודם פטדה וברקת שירכיבו בחוט של זהב ויעשו ממנו כבלים ושם פי"א מ"ב כל כלי מתכות שיש לו שם בפ"ע טמא וכו' ורמב"ם פ"ט מכלים ה"א וה"ג וגם בפי' הרא"ש על המשנה שם בשם ספרי דהכל תלוי בשמותיהן שקורין אותם בנ"א ובזה ישבתי סתירת דברי רמב"ם ואכמ"ל אבל רמזתי לרו"מ כי לא כן כאשר חשב עלי שנעלם ממני ד' תוס' ורשב"א ות"ל באתי שם במשפט על כל נעלם בתשובה ארוכה על כמה בוגען בפלפול גדול בכל פרטי השאלה שם

סימן צה לכבוד הרב וכו' מו"ה מנחם מאניס אבד"ק סאקאלאב הסמוך לסטריא

מכתבו הגיעני ובדבר מה ששאל בדין שהביא עכו"ם א' ביו"ט ב' של סוכות שחל בע"ש לשוק דגים בסתם למכור ולא לאיש מיוחד ופגע בו איש א' ולקח ממנו הדגים אם יש להתירם עכ"פ לאכלם בשבת שאחריו והביא דברי מג"א סי' תקט"ו סקי"ב שכ' דגם למאן דמתיר ספק מוכן ביו"ט ב' היינו במצודות פרוסות מעיו"ט ויש ספק אימתי ניצודו אבל בעכו"ם שהביא דורון או למכור דרכו להביא מן המשובח אבל הפר"ח סי' תצ"ז כ' להדיא דבצודה ביו"ט ב' מותר בספק ניצוד היום ורו"מ כ' דגם המג"א י"ל דמיירי במביא למכור ליודעו ומכירו בזה ס"ל שדרכו להביא מן המשובח אבל בנ"ד שהביא למכור בסתם י"ל דמודה להפר"ח ואף דהפמ"ג סי' תצ"ז מסופק גם בצידה להחמיר מ"מ עכ"פ יש לסמוך על הפר"ח ולהתיר לאכלם בשבת עכ"ד: א

והנה מה שהבין בדעת פמ"ג סי' תצ"ז סק"ד שדעתו לחלוק על פר"ח ומסופק בצידה לענ"ד כונת פמ"ג אינו לחלוק ע"ד פר"ח שהרי העתיק ד' פר"ח דמחובר דרך לתלוש דבר יום ביומו ול"ה ס"ס וע"ז כ' וה"ה צידת דגים י"ל כה"ג ומדוע לא כ"כ דרך פלוגתא ועכ"פ הו"ל להביא סיום ד' פר"ח שמיקל בזה אבל נראה דכונתו לחלק דגם הפר"ח אילו מיקל רק בשאר צידה של חיות ועופות שאין מתקלקלין מיום א' לחבירו ואין בו שום הפרש מיום א' לחבירו בזה י"ל דדרך לצוד על כמה ימים אבל בצידת דגים שידוע כי חשיבתן הוא יותר ביום ראשון קרוב לצידתן הן לעצמו הן למכירה וא"כ שכיח טפי שיביאם למכירה ביום צידתן דקפצי זביני טפי ול"ה ספק כיון דשכיח טפי לאיסור וע' בט"ז סי' תקט"ו סק"ה דמשמע מדבריו דבכל צידה משובח יותר מה שלוקט ביומו אבל כיון דהחוש מעיד לחלק בזה י"ל דהתם הא לדינא אין נ"מ אם משובח יותר רק כיון דעכ"פ אין גרעון בזה ול"ש לומר דלהשביח מקחו מכוין שפיר נאמן בדרבנן במסל"ת בכל גווני והא דנקט דמשובח יותר הוא רק בדנים וכדומה כמובן כנלע"ד פשוט כונת הפמ"ג. והא דהוצרך הפר"ח לומר