מהרש"ם חלק ב עז

ליבה ואין כאן חומר שהחמרת עלי' בסופה מ"מ הא מיקלקלא טובא בכל הדרכים הכתובים במשנה ודיוקא שפיר וכו' עכ"ל ושו"ר בתשו' מוהרא"ח סי' פ"ט שכתב ג"כ דהרשב"א הביא ראי' מבה"ג דגם עד מפ"מ נאמן והוא הוסיף דגם הרא"ש שתמה ע"ד הרי"ף י"ל שלא מלאו לבו להחמיר למעשה אלא שבא להקשות ועמ"ש בחיבורי גי"ד סי' ל"א בדע"ת סק"א שהבאתי מדברי הרא"ש עצמו בסנהדרין פז"ב סי' י"ג שכתב ונראה דהלכה כר"נ דלא נחלק ר"ש בהדיא אלא כמתמי' על דבריו והבאתי שם עוד מכמ"ק ראיות לזה ומצאתי בתשו' הר"ן סי' מ"ז דגם עכו"ם מסל"ת נאמן ביבמה וכ"ה בתשו' מהרמ"ל סי' ק"ל

אך לכאורה יש לדון דהא בעיקר בעיית ר"ש אם עא"נ ביבמה טעמו דבעי אי טעמא דע"א באשה משום מלתא דעל"ג וה"נ על"ג או משום דדייקא ומינסבא והכא זמנין דסגיא ליבם ופשיט דנאמן ובע"כ דטעמא משום דהוה מלתא דעל"ג והכא שאינו מעיד שהכיר את שמו אלא שע"י שנמצא אצלו הפאס הכיר כי הוא איש זה וד"ז אינו מלתא דעל"ג דגם אי נימא דלא חיישי' בזה לשאלה מ"מ בכ"פ יוכל העד להתנצל בשקרו אם יתברר שהר' ליב מי שיאמר שמסתמא השאיל לאחר את הפאס או שנגנב ונאבד מידו וזה תנאו אגב י"ל דבכה"ג לכ"ע אין ע"א נאמן. אולם נראה דליתא סרא דעכ"פ ד"ז נתברר ע"י העד שמת שם איש שהי' בידו הפאס הזה שהרי שלח. גם מאדטען שיין מהגעמיינדע וד"ז הוא מלתא העל"ג שהרי הפאס נשאר שם אצל הגעמיינדע וגם אחי האשה האתו ואגב או טמא דלא חיישי' בזה לשאלה וגנבה ואבדה כפי שנתברר להלן א"כ העד נאמן בזה ועוד שכבר נשאל בתשו' תפארת צבי הא"מ בפק"ע סי' י"ז מהרב מנחה חדשה דגבי עד מפ"ע הרי ל"ש טעמא דמלתא דעל"ג שהרי יוכל להתנצל שהעד הראשון כיחש ואמאי נאמן ביבמה ותי' דבאמת כבר העיר מהר"י מינץ דבזה"ז שאין מייבמין ל"ש טעמא דסניא ליבם כלל ואמאי לא יהא נאמן משום טעמא דדייקא ומינסבא והצ"צ סי' פ"ח השיג משום דמדינא דאורייתא תרי אין עא"נ אלא משום תק"ע אפקעינהו חז"ל לקידושין והכא דליכא טעמא דעל"ג לא אפקעינהו וממילא אוקמוה אדאורייתא וא"כ לדידן דקיי"ל עא"נ ביבמה ואפקעינהו גם בזמן הש"ס מטעמא דדייקא שוב גם בעד מפ"ע יש להקל בזה"ז דאיכא נמי טעמא דדייקא ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד י"ל כן. וע"ש סוס"י כ"א עוד בזה

ובעיקר הדבר שהעידה האשה שהי' בו סימנים של שרטוטין שהעיר רו"מ מהא דסימנים דרבנן ולא סמכי' עלייהו בדאורייתא הנה בתשו' נו"ב מ"ת א"ע סי' ס"ו הביא בשם השואל שהוכיח מהרמב"ם פ"ז מנחלות שלא החמירו בסימנים אלא באיסור א"א שהוא איסור כרת א"כ באיסור יבמה לשוק שהוא רק בלאו אין להחמיר בזה והנו"ב כתב שהדבר צריך תלמוד שהרי רבא סובר ביבמות (דף קי"ט) מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת והרמב"ם שם כתב רק דלענין ממון לא החמירו וע' תשו' אמרי אש או"ח סי' מ"ז באמצע התשו' והנה מ"ש הנו"ב מהא דיבמות (דף קי"ט) יש לפקפק דהא מבואר ברש"י שם דדווקא בדבר שהוא ספק גמור אין לחלק בכך אבל במה שגזרו משום גזירה והרחקה שפיר מצינו לחלק בין איסור לאו לכרת ועמ"ש בחיבורי גי"ד בפתיחה להל' טרפות אות ז' באורך בזה ושם הבאתי מתה"ד סי' ר"נ בזה וכעת ראיתי שיש לתמוה ע"ד תה"ד שבסי' רכ"ג הביא בשם הגאונים להתיר במומר יבם דאף במומר שקידש קידושיו קידושין היינו באיסור כרת ולא באיסור לאו והוא תמה מהא דמ"ל איסור לאו וכו' וזה סותר קצת למ"ש בעצמו בסי' ר"נ וראיתי בשו"ת נחלת אבות להג' בעל שע"מ סי' י"ז שחידש מדעתו לחלק בענין סימנים בין איסור לאו לכרת ע"ש ואף דבמשאל"ס החמירו גם באיסור יבמה לשוק כמבואר בתשו' מהרמ"ל סי' ק"ל וע' בשו"ת בי"ל חא"ע סי' כ"ג שהביא ראי' מהש"ס ותוס' דב"מ (דף כ') בהא דמצא אגרות וכו' היכי פשוט מר איסורא מממונא א"ל שטרי חליצה ומיאונין תנן ובתוס' שם כתבו דומיא להא דפשאל"ס שהחמירו לחוש למיעוטא ע"ש היטב. ותבין אבל אין לדמות גזירות חז"ל זל"ז ובפרט בנ"ד דכל החשש על עדות כש"ץ מכח הא. דחיישי' לשאלה ולשי' הרדב"ז ח"ב סי' תשציח כל חשש שאלה הוא רק מדרבנן ואף שמהתוס' יבמות (דף ק"כ ע"ב) ד"ה כלי' מבואר דהוי מה"ת וע' ברא"ש פ"א דב"מ סי' נ' בזה מ"מ לצרף דעת רדב"ז א"כ שוב מהני סימנים דרבנן ובפרט דיש אאף דעת הסוברים דסד"א ועוד דבנ"ד שאין דרך להשאיל הפאס א"כ גם לדעת הב"י בתשו' דמחמיר גם במה שאין דרך להשאיל כבר כתבתי בתשו' א' דהוי רק חשש דרבנן ופלפלתי, הרבה בזה א"כ שוב יש להקל ע"י הסימן דשרטיטין וגם כבר הביא רו"מ דברי בעל ספ"י שבסוף האב"מ להתיר בכה"ג ובשם הח"ס סי' ס"ו דפאס עדיף טפי גם יש לצרף סי' דהמפתח שלו כמ"ש בתשו' ב"ח סי' פ"ח אף שלא הי' בידו התיבה מסתמא הניחה באיזו מק"א סגורה וגם שאר צדדי קולא שהביא רו"מ דהוי כשאלה דיחיד וגם מפני שהסימן דשרטוטין הם בג' מקומות ודעת הסוברים דבצירוף סי"א אין לחוש לשאלה כדאי הם לסמוך עליהם ובפרט באיסור יבמה לשוק שהוא רק בלאו י"ל דלכ"ע יש להקל בכה"ג לכן הנני מסכים עם מעכ"ת להתיר את האשה רחל מכבלי העיגון והנלע"ד כתבתי

סימן פג ב"ה א' מקץ תרנ"ט ברעזן להרב הגדול וכו' מו"ה משה אייכנשטיין נ"י אבד"ק זידיטשוב ולהרב וכ' מו"ה אלי' סג"ל נ"י מו"ץ דשם

מכתבם הגיעני וע"ד הדו"ד בשמעון שקיבל את ראובן לשותף במסחר שהי"ל עם לוי באופן שיניח ראובן סך אלף וחמשה מאות ר"כ מזומן ומה שיניח יותר יקח עסקא ויהי' לו בהעסק שליש בריוח וכל זמן שלא יחזור לו מעותיו לא יוכל לסלקו מהשותפות ונהגו כן בהשותפות כמה שנים ונתן לו חשבון וריוח ובשנת תרנ"ג אמר שמעון לראובן שאינו רוצה שיהי' שותף עוד וראובן השיב שכל זמן שאינו מסלק מעותיו לא יוכל לסלקו מהשותפות וקיבל מעות לאחדים ובדעתו שמקבל ע"ח ריוח ועסקא ושמעון טוען שנתן לו על הקרן וגם רוצה להשביע את ראובן ע"ח מעות שקבל לאחדים והגם שמאמין לו שלא העלים במזיד מ"מ אולי בשגגה ושכחה הי' איזו טעות עכת"ד

הנה מה שהאריך רו"מ בדברי השב"י שהובא בפת"ש סי' קע"ו סקכ"ד וכתב דגם השב"י לא כ"כ רק אם עכ"פ עשה חלוקה אבל בנ"ד הרי לא עשה חלוקה גם בינו לבינו בודאי צדקו דבריו אבל לענ"ד אין נד"ד נוגע כלל בדינים הללו דדוקא בנשתתפו לזמן בלא תנאי ס"ל לקצת פוסקי' דיוכל לחלוק גם תו"ז ובזה האריך בתשו' לחם רב סי' ק' ודחה דברי הב"י במ"ש שהתוס' והרא"ש ס"ל כדעת ר' ישעי' דכל א' יכול לכוף חבירו לחלוק תו"ז והוא העלה דהתוס' והרא"ש מודים דגבי שותפים א"י לחזור והוכיח מדברי המרדכי דס"ל ג"כ כהרמב"ם ועכ"פ לא נפיק מידי ספיקא והמוחזק יוכל לומר קים לי שא"י לחזור ונסתפק שם דכיון שיש לשותף על חבירו שיעבוד הגוף ושיעבוד נכסים וכיון דיכול לסלק מעצמו שיעבוד הגוף מטעמא דפועל יכול לחזור מטעם קים לי אם יוכל לסלק גם שיעבוד נכסי וסיים דמסתברא דא"י לסלק שעבוד נכסים ע"ש היטב אבל בנ"ד שהי' מדובר מפורש ביניהם בתחלת השותפות שלא יוכל לסלקו כל זמן שלא יסלק לו מעותיו וכל תנאי שבממון קיים ומה שהתנו בתחלת השותפות א"צ קנין כמ"ש בסי' ע"א לענין נאמנות וע' בט"ז סי' כ"ב א"כ פשיטא שא"י לסלקו כל זמן שלא החזיר לו מעותו וכיוצא בזה כתבתי בחיבורי סי' קע"ו סט"ו לענין טענת גא"א בשותפין ובהגהות שבסוף ספרי דע"ת בשו"ת סי' י"ח לסי' קע"ו הנ"ל הבאתי ראי' מתשו' הרשב"א שבב"י סי' קע"א סל"ג ע"ש ולכן לענ"ד בנ"ד הדבר פשוט שאין בידו לחלק עד שיסלק כל מעותיו ולכן אין בטענת שמעון ממש

ובדבר מה שברצון שמעון להשביע את ראובן מ"ש רו"מ שכבר מחל לו כיון שלפי דעתו כבר חלק א"ע מהשותפות לענ"ד ליתא דכיון שעדיין נשאר בידו מעותיו של ראובן ליכא הוכחה שמחל לו מדלא תבעו שהרי ידע שראובן מוכרח לתבוע מעותיו מידו ועוד דכיון שלא נגמרו עדיין כל החשבונות שביניהם דמי למ"ש בס' צ"ג ס"ח ועוד דשמא ידע בנפשו שא"י לסלקו אלא שטען בערמה כן אבל כיון שאמר שמאמינו שלא עשה שום העלמה אלא שחושש לשכחה ושוגג אין בידו להשביעו כי על מה ישבע ויפה רמז ת"מ לדברי השב"י ח"א סי' קס"ג. והנלע"ד כתבתי: