מהרש"ם חלק ב עג

משמע וא"כ הקרקע של עכו"ם וא"כ אף דהאחריות על ישראל מותר כנלע"ד פשוט

ומה שהקשה' בחד הט"ז או"ח סי' תרפ"א שהעלה להקדים הבדלה לנ"ח משום דתדיר קודם וע"ז הקשה מד' תוס' יומא (דף ל"ג ע"א) ד"ה אפ"ה מכשיר עדיף שכ' דל"א תדיר קודם רק היכא דתרווייהו שוים דומיא דתמידי' ומוספי' אבל היכא דחד הוי עבודת מותנה וחד עבודת סילוק לא א"כ ה"נ נ"ח דמי לעבודת מתנה והבדלה לעבודת סילוק כבר נשאלתי בזה מרב א' והשבתי דהתוס' כ' רק היכא דהתדיר הוי עבודת מתנה ושאינו תדיר הוי עבודת סילוק דבזה ל"ש כללא דתדיר קודם משום דמקודם צריכי' לעשות עבודת הסילוק לסלק העבודה הקודמות ואח"כ לעשות עבודת המתנה אבל כאן הוי להיפוך דהבדלה הוי עבודת סילוק לכך צריך לעשות הסילוק מקודם דהיינו ההבדלה רק דהי' מקום לומר דאפוקי שבתא. עדיף לכן הוכיח הט"ז דמעלת תדיר עדיף וז"ב לפע"ד

ומ"ש ליישב יד פיהמ"ש להרמב"ם בפסחי' (דף ל"א) בסוגיא דהאוכל תרומת חמץ. ובמחכת"ה נעלם ממנו משנה מפורשת פ"ב דביכורי' מ"ד דבתרומה אינו חייב באחריותו ובזה נדחו כל דבריו

גם מ"ש בדין היכא דפתח פתוח לרה"ר דקיי"ל דאין בו משום יחוד היכא דהדלת סתום ואינו סגור במסגרת אי דינו כפתוח והביא מש"ש ובחי' (דף נ"ה ע"ב) מוגף כנעול דמי והנה גם אני הרגשתי בראי' זו מכבר אבל יש לחלק בין הנושאיי' כמובן. ובגוף הדין מצאתי בירושלמי פ"ז דכתובות הלכה ו' בסופה דהוי בעיא דלא איפשטא בדין יחוד ממש לענין עוברת ע"ד ושוב מצאתי בב"י אה"ע סי' י"א בשם הרשב"א שהביא מהירו' בזה ובתשו' הרשב"א סי' אלף רנ"א מפורש דאין יחוד עד שיהא נעול במנעל וגם בתשו' רדב"ז ח"א סי' קכ"ח והובא בפ"ת פסק כן אבל בשו"ת רע"א סי' ק' צידד להקל ולא הביאו ד' ירו' ורשב"א וב"י סי' י"א הנ"ל וע' ביו"ד סי' קכ"א דמוכח דדוקא נעול במנעל הוי יחוד יעו"ש לענין יי"נ וא"כ ה"נ בזה וצ"ע. והנני ידידו

סימן עז

בדבר הדו"ד בראובן שקנה אצל ש' מאה ק' חטים ובאופן שיהי' מוכן על זמן פ' ושמעון הי' מחזיק שדות הרבה שקורין (פאסעסיר) והמכירה נעשה גם בחיוב המועיל ובהגיע זמן נתינת התבואה לא הי' לש' עוד תבואה שלו גדושה כפי המכירה ורצה ליתן להקונה חטים שהי' לו ממה שקנה לאחדים אצל ערלים והקונה טען שקנה אצלו תבואה מה שיהי' משדותיו ולא מה שקנה לאחדים שיש בהם כמה מיני חטים מעורבים כנודע וכיון שאין לו משלו יחזיר לו הדראן והגס שלא התנה בפירוש ע"ז אבל מסתמא כן הוא כיון שידוע לכל שהוא מחזיק שדות והמוכר טוען דכיון שלא התנה ע"ז רשות בידו ליתן לו חטים הללו ונראה שיש ללמוד ד"ז מהש"ס דב"מ (דף ע"ב ע"ב) דגרסי' התם אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער כו' היו לקוטות מד' ולכל אדם מג' אין פוסקין עד שיצא השער ללוקט ולמוכר אר"נ פוסקין לקוטות כשער הלקוטות (ופירש"י דלקוטות היינו דסתם תבואות לקוטות אינם יפה שלוקטין בכמה שדות ומערבין שבלי שיפון עם שבלי חטין) א"ל רבא לר"נ מ"ש לוקט דאי לית לי' יזיף מלקיט חברי' בעה"ב, נמי יזיף מלקיט א"ל בעה"ב זילא בי' מלתא למיזף מלקיט ואב"א מאן דיהיב זוזא לבעה"ב אפירי שפירי יהיב ובתוס' שם ד"ה יזיף כ' וז"ל אי לאו משום דמצי יזיף אע"ג דמצי למיזבן אין חשיב שער לפסוק עליו עכ"ל. ומבואר דלפי לשון א' אע"ג דקנה מבעה"ב שיש לו תבואה משלו מ"מ מצי למיזבן ולמיזף מלקוטות וליתן ללוקח ולפי לישנא דאב"א מאן דיהיב זוזי לבעה"ב אפירי שפירי יהב ואינו יכול למיזבן או למיזף פרי מלקוטות. וא"כ הך דינא תליא בהנך ב' לישני והוי סד"ד וכבר נודע מחלוקת הראשוני' בב' לישני בש"ס איך קיי"ל להלכה והמוחזק יכול לומר קים לי. ואמנם היכא דלא הי"ל למוכר באותה שעה שמכר לו שום תבואה קנוי' מאחרים אזי בודאי חל הקנין רק על מה שיש לי משלו אבל מ"מ נראה דכיון שנעשה גם בחיוב המועיל וא"כ גם אם לא יהי' לו משלו יחויב לקנות מאמרים ובאם שנעשה בחיוב משני הצדדים באוה"מ לדתה"ק בכל גווני יוכל ליתן לו התבואה שקנה מאחרים אבל היכא דנעשה רק במכירה בלא חיוב אזי אם הי"ל התבואה שקנה כבר בשעה שמכר לזה יוכל ליתן לו זו התבואה ואי לא לא דלא חל הקנין רק על מה שהי"ל באותה שעה. כנלפע"ד

סימן עח

ע"ד השאלה שלקח תינוק קדרה מלאה כמה חתיכות של שומן חי שלא נמלח והעמיד סמוך להאש וחטפוהו תיכף משם והי' עדיין השומן צונן וגם הכלי הי' צונן רק שלמעלה הי' קצת מהשומן מהותך. והנה בדין שומן הניתך עצמו אף דמבואר ברמ"א סי' ס"ט סי"ח דשאר חתיכות שלמעלה הוי ככ"מ ובפרט דלשי' קצת אחרוני' שרי בצלי' גם בכשא"מ וע' זל"א הספרדי חיו"ד אות מ' הל' מליחה סי' ע"ה בשם כמה מחברי' להתיר בנצלה בתנור אם אין גומות עכ"פ בתנור וע' בחו"ד סי' ע"ו ובהגהת מהרש"ק על הפמ"ג שם ועכ"פ בנ"ד דהוי למעלה ככלי מנוקב פשי' דשרי רק דמ"מ א"א להתיר דשמא לא נצלה כחצי צלייתו וא"כ במליחה א"א להתיר כיון שפירש ממל"מ ע"י אש כמ"ש הרשב"א הובא בחו"ד סי' ע"ו ושומן א"א בצלי' אבל השומן שלמטה נראה דכ"ק יש לאסור ולא יותר דתתאה גבר ואף שהקדרה עומד אצל האש ולשי' הר"ן ל"ש בכה"ג דין תתאה גבר כמ"ש הפמ"ג במש"ז רס"י צ"א סק"ה מלבד דלשי' תה"ד וב"י גם בכה"ג שרי דאמרי' ת"ג אף גם לשי' הר"ן הרי הקדרה מפסקת בין האש ובין השומן והשומן הצונן הוי כל חתיכה בפ"ע ואינו מחובר עם הקדרה כתבשיל לח כמובן ובפרט שעינינו רואות שלא שלט בו שום חום האש דאל"כ הי' ניתך קצת כדרך שומן שניתך ונימס, אפי' ע"י מעט חום וע' חולין (דף ח') לא לסחוף כו' דדאיב תרבא כו' ובתוס' ד"ה לא כו' קודם שנצטננו כו' דמוכח דגם בחום מיעוט נימס חלב ושומן וע' בתה"ד סי' קע"ו שכ' להדיא דחלב ושומן במעט חמימות הוא ניתך גבי טפה שנטף מנר של חלב וע' בד"מ סוס"י צ"ב ובחמ"ד הל' תערובות סוס"י ל"ה וגם החוש מעיד ע"ז ובכה"ג גם הר"ן מודה וגדולה מזו מבואר ביד אפרים סי' ע"ו להתיר בכה"ג אפי' בהחם למטה ובפרט אם שניהם זא"ז עכ"פ אם יש קצת הפסד ובנ"ד דהצונן למטה בכל גווני שרי מה שלמטה מכ"ק ובפרט שיש ספק שמא גם למעלה לא הי' יס"ב רק שנימס ע"י חום מעט כנודע. ומכ"ש לגבי שאר חתיכות שלמטה דודאי ליכא חשש כלל דגם אם נבלע בחתיכה הנוגעת בשומן הנימס אין בלוע יוצא מחל"ח בלא רוטב ובפרט שהם צונני' ממש ולכן גם באין בחתיכות ס' נגד השומן הנימס הדבר פשוט להתיר והמעיין ביד אפרים שם ימצא כי הדברים פשוטים ולא הוצרכתי לכתבו רק יען שראיתי בשו"ת ב"ש שנדפס מחדש סי' קמ"א שהחמיר לאסור כל השומן אם אין ס' ונעלם ממנו כל הנ"ל ולכן כתבתי

סימן עט ב"ה ב' וישלח י"ד כסליו תרנ"ט ברעזן להשו"ב המופלג מו"ה מנחם מענדיל נ"י מסלאטווינא הסמוך לסיגעט

מכתבו הגיעני וע"ד אשר שאל ששכיח בשיפולי אומא יש מקום אטום והבשר נתקשה מאוד מאוד ואחר דחוקה הרבה נראה שנתלבן שם העור קצת והביא בשם ספר מנחת יוסף סי' ל"ח ענף א' בשם צ"צ החדש דבשר שנתקשה דין מוגלא יש לו אבל הג' מבריסק פסק דיש לו דין אטום

הנה הספר הנ"ל אינו ת"י ואני שמעתי ולא אבין איך נימא דבשר קשה דין ליחה יש לו הלא אדרבא כל טבע אטום שיהי' הבשר קשה וע' ברא"פ סי' ל"ו ס"ק קצ"ב דאין לסמוך על תי' א' שבפרי תואר דהיבשות גורם האיטום ודמי למוגלא ע"ש (וע"ש ברא"פ ס"ק קמ"ט שכ' בפשי' דאם הוקשה כאבן אדרבא הוה על הוה באה לשם אלא דהתם בנשתנה מראיתו מבשר הריאה) ועמ"ש בדע"ת סי' ל"ו סקנ"ז וסוס"ק ס' בזה. ולכן אין מקום להקל זולת אם רואין שהקישוי של הבשר מעורב בליחה כמו שמזדמן לפעמים אז יש לתלות שהליחה מעכב הרוח כמ"ש התב"ש בשם בל"י שמצאו ליחה בסמפונות והכשירו גם בצמקה ואף שהתב"ש חולק כבר בא אחריו הרא"פ ותי' דבריהם וגבי אטום בודאי מהני כנודע וע' ברא"פ ס"ק קנ"א ודע"ת ס"ק נ"ו מ"ש בזה. ומה שהעור מתלבן קצת אין בידינו להמציא מה שלא נזכר בש"ס, ופוסקים לכן אין להקל בזה

אבל מ"ש רו"מ דגם אם, בפנים נאטם, הבשר ולא סמוך לעור טרפה אינו נראה כלל שהרי לדעת כמ"פ טרפות