מהרש"ם חלק ב סט

ורו"מ נתן מכתב להב"ד כי על פיו עשה המודעה וחתם הכתב הודאה ואף שהיא ציתת דינא מ"מ מהני המודעה וראובן סמך על דבריו ועי"ז אתה לה ההודאה ונסע לעיר אחותו וירדו שם לדין והב"ד נתנו פסק כי כתב ההודאה בתקפו והמודעה בטלה מפני שכתב שחתם בביטול כל המודעות כדרך שמבטלין בגי"נ ולישנא יתירא לאטפויי אתי שהמודעה עד סוף כל המודעות ופשרה דינה כמכר ומכ"ש בדין מסופק כנד"ד שאולי הי' בא לידי שבועות וגם י"ל דכיון דבגיטין פוסלים עידי מודעה לכן גם מ"ש כדרך שמבטלין בגי"נ הכונה כן עכת"ד

והנה רו"מ השיג ע"ז דראובן מוחזק דגוף הבית שלו ולהוציא ממון לא אמרי' לטפויי אתי כמ"ש הרדב"ז ונ"ב הובאו בפת"ש סי' מ"ב וגם לשי' כח"פ גם בכתבו דלא כאסמכתא יד בעהש"ט עה"ת גם הביא דברי באה"ט בשם הג' מ' עוזר דבכל פשר אי ידעי' באונסו א"צ מודעה וגם לפ"ד הח"ש שבפת"ש סי' ר"ה סק"ד גם בנ"ד לא הוציאה מידו שום דבר ועוד שהרי חתם רק ע"פ דברי רו"מ וגם אם טעה עכ"פ הוי הודאה בטעות ועוד האריך בזה. והנה מ"ש דהוי בטעות הלא רו"מ רק עד א' וא"א לבטל הכתב שחתם בעדים וחת"י ניכרת עפ"ד עד א' וגם מ"ש מדברי הח"ש ליתא דהתם בנתן שט"ח עדיין לא נתן כלום אבל בנ"ד שהוא שטר מחילה על מה שבידה הוי כנתן לה לידה אך לפמ"ש רו"מ שגוף הבית שלו והיא יושבת רק בשכירות והבעלים מוחזקים נגד השוכר י"ל כדברי רו"מ וגם בחיבורי לחו"מ הבאתי בשם פחד יצחק בשם הכהן דבלא בא ליד האנס לא אמרי' דאגב אונסי' גמר ומקני וגם בנה"מ כתב אי לאו דמסתפינא הו"א דבאונס א"צ למודעה ובס' תוסי"ר סי' י"ב הביא מתשו' סם חיים סי' כ"ה שפסק כדברי הג' מ' עוזר והן אמת שדעת רוב המחברים לחלק בין פשר שי"ב ספק מי יזכה ובין פשר שמוותר בבירור שכ"ה גם במבי"ט ומהרי"ט ומהרמ"ל כמ"ש בחיבורי שם וכ"ה בתשו' לחם רב סי' מ"ז וסי' קע"ט ובפרט ברשד"ם א"ע סי' כ"ה וחח"מ סי' תי"ט פסק דבכל פשרה דינו כמכר וע' תשו' ב"א החדשות (דף כ' ע"ב ודף כ"א כ"ב כ"ג) אבל בכ"ז הרי גם בביטל כל המודעות לדעת המחבר המודעה קיימת וגם בפיסול עד"מ דעת הר"ן דהמכר בטל והמהרי"ט ופמ"א פסקו כן כמ"ש בחיבורי ומצאתי בתשו' ר"מ, אלשיך סי' ל"ה וסי' ע"א פסק כן ודוקא בגיטין מהני ולא במכר א"כ מה בכך שכתב כדרך שמבטלין בגי"נ הרי גם בביטל בפירוש בדרך זה ל"מ הכא א"כ בצירוף דעת הגר"ע וסם חיים הנ"ל המוחזק יוכל לומר קים לי ובפרט אם העידו עדים כדברי רו"מ שאמר אז לראובן שיועיל המודעה פשי' דהוי הודאה בטעות. אבל גם מבלעדי כ"ז הרי בנ"ד לא ביטל בפיו המודעות ולא אמר כדרך שמבטלין בגי"נ אלא שחתם על הכתב א"כ גם אי נימא דמהני מדין הודאה הרי מבואר בב"י וב"ח דבהודה שלא מסר מודעה ל"מ כלום כיון שהי' אנוס בדבר ודוקא בהודה שלא ע"פ אונס מהני ובפרישה וב"ח פי' כן דעת רמ"ה ע"ש א"כ בנ"ד שהי' אנוס בשעת חתימתו על הכתב הודאה אין בהודאה ממש ויקוב הדין ביניהם. והנלע"ד כתבתי

סימן עב ב"ה ד' וירא תרנ"ט להרב הגדול וכו' מו"ה מרדכי דוד הורוויץ נ"י אבד"ק אלפין

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שזה כחצי שנה, א"י ליטהר לבעלה ויש לה ווסת קבוע אבל גם שלא בש"וו נמשך זמן רב שראתה תמיד מראות אדומות והרגישה זיבת דבר לח ובדקה מיד ומצאה כמו מי שריית בשר עד שבא ווסתה שנית ושלישית ודרשה ברופאים מומחים ואמרו שיש לה מכה במקור שמשם זב הליחה האדומה וזה איזה שבועות פסקה מלראות מראות האדומות אלא שאחר זמן ווסתה מרגשת בכל עת זיבת דבר לח ובודקת ומוצאת מראה געל וגם על עד הבדיקה מוצאת לפעמים מראה ליחה געהל ואינה מרגשת כאב כלל והאשה בוכית ומבקשת למצוא לה פתח להתירה לבעלה. ורו"מ הביא מתשו' ד"ח ח"א יו"ד סי' ל"ד וח"ב יו"ד סי' ס"ו ונראה שם בח"ב שאינו מחליט להתיר רק בימי טהרה ומה תעשה בימי ליבונה ורמז גם לשו"ת שערי צדק יו"ד סי' קל"ח

הנה בגוף ד"ז כשמרגשת זיבת דבר לח ומוצאת מראה טהור אלא שבחלוק נמצא גם טפה אודם שיש לתלות במאכולת כבר הארכתי בתשו' להרב אבד"ק בארדייאנקא ברוסיא ולהרב המו"ץ דק' סטרי והבאתי מדברי הבת עיני שצידד להקל ע"י חזקת טהרה אבל רק אחר ג"י של ספירת ז"נ דאז היא בחזקת טהרה וגם בתשו' נודע בשערים מ"ת העלה דיש לתלות ההרגשה במראה הטהור ושוב יש לתלות במאכולת ואני הבאתי ראי' מהר"ן פ"ק דחולין בסוגיא דהשוחט בסכין ונמצאת פגומה שהביא שי' הר"י דבנולד ריעותא מחיים אסור ולא מוקמי' בחזה"ת וביאר דלא תיקשי מהא דנקבה הריאה דתולין במשימוש יד הטבח או בזאב ותי' דהתם לפי שיש לפנינו דבר היתר לתלות בו להיתר ואין לפנינו דבר לתלות בו איסור וכן כל מקום שיש לתלות בו כגון שדרסו על עוף או שנלחץ להקיר לכ"ע תלינן לקולא אף שנולד ריעותא מחיים ע"ש וה"נ כיון שיש לפנינו מראה טהור לתלות בו ההרגשה של זיבת דבר לח אף שהספק בימי ליבון יש להקל וגם בעיקר הדבר שנחלקו האחרונים אם בז"י ספירה יש לה חזה"ת הנה ברשב"א נדה (דף ב' ע"ב) ד"ה התם וכו' וז"ל י"מ דשאני אשה דבחזקת טהורה היא דודאי בדוקה היא מעיקרא ואע"ג דאמרו לקמן דאשה הואל ושכיחי דמים כמי שאינה בדוקה דמי משום חומרא דטהרות קאמר הכי אבל ודאי כיון דהפסיקה בטהרתה בחזקה זו קיימא וכו' עכ"ל ושם (ד' ה' ע"א) הביא דעת הראב"ד והחולקים אי בעינן בבדיקה בחורין וסדקין או סגי בקינוח והביא בשם הרמב"ן וז"ל והרמב"ן הכריע בדבר בבדיקת ההפסקה שהוא להעלותה מטומאה לטהרה צריכה חו"ס אבל בדיקת השבעה דכבר בחזקת טהרה עומדת בבדיקת כל דהו סגי והרשב"א חולק דכיון שאתה מצריך בדיקה או בתחלה או בסוף, או בכולן לכל מר כדאית לי' ואם לא בדקה כלל היא בחזקת טומאה צריכה לבדוק כהוגן ע"ש ונראה לכאורה דפליגי בהך סברא אם בז"נ היא בחזקת טהרה אבל הנה מצאתי בחידושי הר"ן לנדה (דף ס"ח ע"ב) וז"ל כתב הרמב"ן ז"ל דדוקא בשנים לנדתה הוא דהויא בחזקת טהרה אבל בראשון לא הוי הפסק טהרה אא"כ ידה בין עיני' כל ביהש"מ אבל הרשב"א ז"ל כתב דכיון דאשכחן לרבנן דברייתא דא"ל לר"י אפי' בראשון ורבי נמי הדר בי' הכי נקטינן יכו' ע"ש ונראה להדיא דהא דס"ל להרמב"ן דוקא בשנים בא רק לאפוקי ביהש"מ של ראשון שתפסיק בטהרה ברורה והרשב"א מיקל טפי וזה סותר למ"ש הרשב"א (דף ה') הנ"ל אבל גם לשי' הרשב"א (דף ה') הנ"ל הרי טעמו רק דכיון דבדיקה מעכבת ה"ז בחזקת טומאה כל זמן שלא בדקה כראוי לכל מר כדאית לי' א"כ הרי לשי' רוב הפוסקים סגי בדיקת יום ראשון וגם לדידן דמחמירין דמעכב בדיקת א' וז' זהו רק מדרבנן כמ"ש הסד"ט סי' קצ"ו סקכ"ה א"כ עכ"פ אחר בדיקת יום א' הויא מדאורייתא בקזה"ת גם להרשב"א ובפרט לשי' הרמב"ן אחר הפסק טהרה כבר הויא בחזה"ת וכן לשי' הרשב"א שהובא בר"ן הנ"ל ולכן יש להקל באשה שמוחזקת בזיבת דבר לח אחר שבדקה ג"פ אחר הפסק טהרה ונמצאו טהורות אף שמצאה אח"כ על כתונתה במקום שיש טפת דם שיש לתלות במאכולת במקום עיגון. וגם בתשו' ד"ח ח"ב כתב רק דעכ"פ שלא בש"וו בודאי יש להקל כי שם לא הוצרך לזה לענין ז"נ אבל סמך גם שם עמ"ש בתשובה אחרת להקל לגמרי גם לענין ז"נ ובפרט בנ"ד שהעידו הרופאים שיש לה מכה וכבר כתבתי בתשו' להרב אבד"ק סוואליווע באונגרין [ע"ל ח"א סי' כ"ד] דבזה"ז שהרופאים מביטים במראה לתוך הרחם לכ"ע נאמנים דלא מרעי אומנותם במלתא דעל"ג כמ"ש גם בשו"ת שם ארי' כן והפוסקים מיירי רק היכי שאומרים ע"פ השערתם והבאתי ראיות לזה ולכן באם שבנ"ד בדקו במראה השפיגעל הרי יש צירוף כמה פוסקים להקל ע"י המכה שברחם ואף דהש"ך סי' קפ"ז מחמיר לענין ז"נ כבר כתבו בתשו' פ"י סי' א' ותשו' שער אפרים סי' ע"ו ושב יעקב סי' מ' וכתר כהונה סי' מ"ו והבית מאיר סי' קפ"ז דגם לענין ז"נ יש להקל ובנ"ד שמוצאת מראות טהורות אלא שיש לחוש בחלוק שי"ב כמה טפות של מאכולת גם להש"ך יש להקל

ובדבר מראה געהל כבר כתבו האחרונים דאין להחמיר לאחרים וע' בשו"ת ב"ש ח"ב סוס"י ט' ובפרט במקום עיגון שא"י ליטהר לבעלה ועוד דבשל"ה עצמו כתב דבדאיכא צדדים ואומדנות שאינו דם נדה יש להקל והרי בנ"ד העידו הרופאים שיש לה מכה ועכ"פ איכא אומדנא להקל גם לדעת רש"ל ושל"ה וע' ברש"י שבת (דף ע"ז ע"א) ד"ה א"נ התם וכו' ואי יהיב בי' טפי דם הדומה לו כדם ירוק הוא וטהור משמע ג"כ להקל ועכ"פ כל הראשונים שהובאו בב"י מתירים ואיך נחמיר על אשה שא"י ליטהר ומצאתי גם בספר האשכול הל' נדה ל"ט שהובא בשם השאלתות פ' אחרי שפסק ג"כ להתיר בירוק געל וגם האשכול פסק כן ולכן אין להחמיר בנ"ד כלל והנלע"ד כתבתי: