מהרש"ם חלק ב סה

אה"ע רס"י קל"ב ותשו' נו"ב מ"ת א"ע סי' ק' בענין שמיט ואכיל ובמשפט שלום סי' ר"ט ס"ד ובמח"א הל' זכי' סי' כ"ו ותשו' ב"ש חו"מ סוס"י מ"ט מ"ש בזה ואולי מיירי רו"מ שתפס קודם שנודע לו שהלוקח חוזר בו ובזה י"ל כדבריו ואף דתליא בפלוגתת סמ"ע וש"ך והוי סד"ד כמ"ש הנו"ב שם מ"מ המוחזק יכול לומר קים לי והנלע"ד כתבתי

סימן סב

להרב המאה"ג וכו' מו"ה צבי פרענקל נ"י אבד"ק טאצא טאא אטשא בארץ הגר

מכתבו הגיעני ומה ששאל בשו"ב א' בקהלה קטנה שנודע לו כי כמה מהם העידו בדא"ה ונשבעו לשקר והפסידו ע"י עדותן לישראל התובע סך רב וא"א לו ליזהר מיינם ופתם וגם יש מהם בעלי תפלות גם בימים נוראים וכל השנה ולדעתו אסור להתפלל עמהם ולאכול ולשתות אצלם והוא עני וטפלי תלוי בי' ושאל אם מחויב להבדל מהם ולהפסיד פרנסתו

הנה הגם דהחשוד על השבועה הוי חשוד על החמור דקיי"ל דהוי חשוד על הקל מ"מ הרי מבואר בב"י וש"ך יו"ד סי' קי"ט סקי"א דדוקא אם שניהם במין מאכל אבל אם כל א' מין איסור אחר לא נעשה חשוד למין איסור אחר ע"י שנחשד להחמור ואף שבחיבורי דע"ת סי' ב' סקנ"א הבאתי מתשו' הרי"ן הרא"ש סי' פ"ז דבעבר על השבועה פסול להיות טבח כיון שפסל לעדות חשוד שיעיד שקר ויכשיר הטרפה בשביל ריוח ממון אבל כבר כתבתי שם דמוכח מזה דס"ל דכל פסולי עדות אסורים להיות שו"ב והרי אנן קיי"ל בסי' ב' דהפסול לעדות כשר להיות שו"ב וא"צ לבדוק סכין ודוקא אם הוא מומר לאיסור תורה צריך לבדוק לו סכין להרמב"ם משא"כ בפסול לבד א"כ בנ"ד שעשו כן רק פעם א' נאמנים באיסורים ועוד דהא גבי עדות בדא"ה משביעין מקודם שיאמר האמת והרי קיי"ל כדעת הריב"ש שבח"מ סי' ל"ד דבשבועה להבא לא נפסל לעדות ולכן לענ"ד אינו מחויב לקפח פרנסתו ולהבדל מהם ובפרט דמבואר בתוס' שבת (דף י"ב) ועוד בכמ"ק דאיסורי אכילה חמירי טפי ומבואר בב"ש א"ע סי' קט"ו סק"ב דגם להכשיל אחרים חמור לאינשי טפי משאר איסורים ואף שבתוס' יבמות (דף צ"ט ע"ב) ד"ה ס"ד השתא וכו' מבואר דלהכשיל אחרים יוכל להזדמן תקלה לצדיקים כבר כתבתי בדע"ת סי' מ"ז סק"ב שדעת הראב"ן אינו כן וכ"ה דעת רדב"ז כמ"ש בדע"ת ס' מ"ט סקל"ח ובקו"א הבאתי ראי' מש"ס דנדה (דף ס"ה ע"א) לזה וע"ע בט"ז יו"ד סי' פ"ב סק"ד ועוד די"ל דמ"מ לאינשי חמיר טפי איסורי מאכלות ועינינו רואות בכמה נשים שאין טובלות לנדתן ועוד כהנה ובכ"ז נזהרין מאיסורי מאכלות וא"כ ה"נ בזה וכיון שהוא שעה"ד יוכל להחל

סימן סג להרב המאוה"ג וכו' מו"ה פנחס הלוי הורוויץ נ"י מו"ץ דק' קאסוב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעכו"ם שהי' חייב לישראל איזו סך ומכר לו פרה מבכרת באופן שיחזיק העכו"ם הפרה אצלו עד שתלד ואז יתן להישראל הפרה והולד ובאופן שיוסיף לו הישראל עוד ט"ו רו"כ להחוב ונתן הישראל הסך הנ"ל להעכו"ם ולא עשה יותר שום קנין אחר והישראל שאל להעכו"ם למתי תלד הפרה והשיב כי בערך ה' שבועות תלד והלך לו הישראל ואח"כ באו ב' ערלים וספרו להישראל במסל"ת שלא יקיים העכו"ם המקח כי הפרה היא של אשתו והי' אז במחלוקת עמה ונסעה אשתו לבית אביה ועתה נתפייסו ובודאי לא תניחהו אשתו לקיים המקח ואחר איזו ימים ילדה הפרה זכר ובא העכו"ם להישראל וא"ל שא"א בשום אופן שיקיים המקח כי הפרה של אשתו והיא מוחת והשליך להישראל סך עשרה רו"כ והבטיח לשלם במשך זמן קצר שאר המעות עכת"ד השאלה

הנה מ"ש רו"מ דכיון שהטעהו שלא תלד עד ה' שבועות וילדה אחר איזו ימים הוי מקח טעות מלבד די"ל דהוי כדברים שבלב כיון שלא שאל דרך קפידא שקונה רק ע"מ כן ומבואר בתשו' ב"ח סי' קנ"א דחשש בכורה לא משוי למקח טעות רק בדאיכא קפידא וגי"ד ועוד דבנ"ד הרי הי' בידו להקדים המכירה ולסלק המום שבמקח ובפרט אם בהמה טהורה יולדת למקוטעין כדאי' בירושלמי פ"ק דנדה וע' בכורות (דף כ"א ע"א) ותוס' שם ולא הו"ל לסמוך ע"ד העכו"ם באמרו שימשוך עוד ערך ה' שבועות אך מ"ש רו"מ דכיון דהפרה של אשתו והוא מוחית ורמז שבזכרונו שבשו"ת שב"י מפלפל אם בנכרי אמרי' מה שקנתה אשתו קנה בעלה הנה אמת נכון הדבר שבשו"ת שב"י ח"א סי' כ' העלה בפשי' דגם בנכרי לענין ד"מ קנה בעלה ואני מצאתי כן במהרש"א ח"א למגלה (דף ט"ו ע"ב) בהא דדריש קרא עד חצי המלכות ולא כל המלכות דמפורש דגם בנכרי מה שקנתה אשה קנה בעלה אך דמ"מ י"ל דבנ"ד שהי' רק קנין כסף אף שבדיניהם כסף קונה ומדין סטימותא קנה הישראל אבל נודע דעת תשו' הרמב"ן סי' רכ"ה דמ"מ בבכורה לא קנה מכח דיניהם בלא משיכה ואף דבשו"ת נט"ש סוס"י ל' הוכיח דהרשב"א וש"פ חולקים על הרמב"ן מ"מ היינו משום דס"ל דסטימותא מהני א"כ התינח אם לפי דיניהם מועיל הקנין אבל כיון דהפרה של האשה ובדד"מ אין מכירתו כלום א"כ ליכא בזה קנין סטימותא עכ"פ דאדרבא לפי מנהג הסוחרים ודד"מ אין בידו למכרו ולא נשאר רק ספק מדין כסף לבד דיש ב' דיעות אם קנה מדאורייתא וכבר העלה המהריט"א פ"ב דבכורות אות י"ז דהיכי דקנה, מעכו"ם בכסף לבד והעכו"ם מוחזק כיון דסד"ד אם כסף קונה א"כ מדינא המע"ה שוב גם האיסור בתר ממונא גריר וליכא איסור בכורה ואף שצידד שם דלמ"ד גז"ע רק מדרבנן ל"ל חזקה דממונא הנה העיקר כדעת הפוסקים דגז"ע מה"ת אסור וגם להסוברים דאסור רק מדרבנן וכ"ה בירושלמי פ"ד דב"ק דר"ג גזר ע"ז מ"מ י"ל דכל זמן שהממון ביד העכו"ם יש לו חזקת ממון וכבר כתב הנימוק"י פ"ד דב"ק, דהא דהתיר ממונם הוא רק בניזקין משום ראה ויתר גוים משא"כ בעלמא וכן מ"ש הרשב"א בכתובות (דף ט"ו) דעכו"ם ל"ל חז"מ היינו ג"כ רק בניזקין והאחרונים לא ידעו מזה וע' בס' נחי"ע להגאון מליסא לב"מ (ד' ו') ובתוד"ר למהריט"א אות ח' חמץ שהעלו ג"כ דהאיסור גריר בתר הממון גבי סד"ד ואף דבשו"ת הרי"מ חא"ח סי' ה' האריך לדחות סברא זו מ"מ הרי בנ"ד יש לצרף עוד מה דבדד"מ אין קנין לאיש בנכסי אשתו ולשי' האב"מ רס"י הא דדמ"ד הוא מה"ת דלא כהב"ש שם וכ"ה בתשו' ח"ס יו"ד סי' שי"ד ובמק"א הבאתי סמוכין לזה מדברי הרדב"ז ח"א סי' תק"ג שהעלה דקנין סטימותא מה"ת ובאס"ז ב"ב (דף נ"ד) בשם עליות הר"י ורשב"א מבואר דד"מ משום סטימותא ואכמ"ל וא"כ מהני שפיר דד"מ לבטל קנין הישראל לענין בכורה

אך דבנ"ד לא נודע לנו שכן הוא רק עפ"ד העכו"ם מסל"ת ומלבד דאין מסל"ת נאמן בדאורייתא רק בצירוף חולבת וכדומה אף גם אולי גם הם לא נודע להם ד"ז בבירור רק מפי השמועה או שמא עשה העכו"ם המוכר עמהם קנוניא שיספרו כן להישראל כדי שיאמין לו אח"כ מפני שחזר בו מעצמו ורוצה לבטל המקח א"כ כל ההיתר פורח באויר לשי' תשו' הרי"מ הנ"ל שדחה ד' מהריט"א אך הנה בתשו' מהרמ"ל סי' ל"א הובא עובדא כזו ופסק דכיון דהוי סד"ד אם כסף קונה אין הישראל מחויב להוציאו מיד הנכרי התופס בו (וגם צידד דהוי כיד עכו"ם באמצע כיון שתופס בו וד"ז מבואר גם בתשו' צ"צ ורבים חלקו עליו כנודע) וסיים דאפי' אם הוא ודאי בכור לא מצינו שיהא הישראל מחויב לפדותו מיד העכו"ם כשתופסו אפי' שלא כדין ע"ש וכבר רמז גם רו"מ לדברי מהרמ"ל וא"כ מכ"ש בנ"ד שיש עוד ספק שמא היא של אשתו ולא חל הקנין כלל ובצירוף דברי מהריט"א הנ"ל יש להקל וגם מ"ש רו"מ לחוש שמא הוי דמי הקדש הנה בכור אינו תופס דמיו ואף דלמחליף אסור מ"מ בכה"ג דאיכא כמה ספיקות והעכו"ם עושה כן בע"כ של הישראל ליכא חששא כלל ועוד דלגבי דרבנן מהני העכו"ם מסל"ת שהיא של האשה ולא חל הקנין כלל. והנלע"ד כתבתי

סימן סד להרב וכו' מו"ה נפתלי שרייבער נ"י מו"ץ דק' קליינווארדיין בארץ הגר

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק העגונה מ' חנה שנשאת זה ג"ש לר' יודא מארקאויטש בעיר הו"ו והלכו משם