מהרש"ם חלק ב סד

סימן ס

להרב המאה"ג וכו' מו"ה נפתלי הירץ הכהן נ"י מו"ץ דק' טאלנא. ברוסיא

מכתבו הגיעני ובדבר האשה שנסתמית בשני עיני' ר"ל ואין לה תרופה וגם היא חולנית גדולה בחולי הגוף ומונחת בעיר אומאן והרופאים מייאשים אותה מרפואה והבעל יש לו ילדים קטנים מאשתו ראשונה וגם ילדה א' מאשה זו וזה ג' שנים הוא מעוגן וגם הוא מוטרד גדול בעסקיו ואין לו מי שישמור את ביתו ולהשגיח על ילדיו ומבקש ליתן לה מעות הרבה ואינה רוצית לקבל גט. ורו"מ הביא מדברי רמ"א סי' קי"ז דבמום שכופין באיש ה"ה באשה ובסי' קנ"ד ס"ד הובא ב' דיעות אם כופין באיש בנסתמא בב' עיניו ובפת"ש בשם ג"א והגר"א דאין לכוף אבל בס' עמודי אש הביא מהאס"ז לכתובות (ד' ע"ז) בשם תלמודי ר"י והמאירי בשם הרב ר"מ בר"י וחביריו שעשו מעשה בלוניל לכוף הבעל לגרש בנסתמא בב' עיניו ומ"מ סיים בצ"ע א"כ באשה שהוא רק משום חדר"ג יש להקל בזה. עכת"ד

הנה בגוף הדין מצאתי גם בא"ז בשו"ת שבסופו סי' תש"ס וסי' תשס"א ששאל ד"ז להרא"ש ודעת הא"ז הי' נוטה שאין כופין והשיב לו דכופין לגרש בנולדו בו אח"כ והוכיח מהירושלמי דאפי' בנולד בו מין שחין עשו מעשה לכוף וקרוב בעיניו לומר דגם בהיו בו מקודם נישואין כופין אותו ע"ש וא"כ לענין חדר"ג דהוי רק מדרבנן כמ"ש בד"מ וב"ש סי' ע' יש להקל ועמ"ש בחיבורי משפט שלום בקת"ע לסי' רל"א אות י"ט שהבאתי מכמ"ק וכן מצאתי אח"כ בתשו' הרי"ף סי' רצ"א וכ"ה בתשו' מהרי"ל סי' צ"ו וגם לפמ"ש בתשו' רא"ס מרגליות סי' כ"ג כ"ד להשיג ע"ד הד"מ וב"ש ופסק דהוי מה"ת וכ"ה בח"ס ח"א סי' ב' וסי' ג' מ"מ בנ"ד דרוב הפוסקים ס"ל כן פשיטא שיש לפסוק כן וגם יפה הביא רו"מ מדברי בדה"ב שבב"י דהעיקר כפסקיו אבל מ"ש מדברי הב"י בח"מ סי' קכ"ו לענין מעמ"ש בע"כ שנראה מדבריו דפסקיו עיקר נגד תשובותיו ליתא שהרי בב"י יו"ד סי' קס"ט וסי' ר"א מבואר דדבריו בתשובה עיקר ורמז להא דחו"מ סי' ע"ב וע"ש בב"י דפסקיו עיקר וגם בב"י שם סי' שמ"א הביא בשם תשו' רי"ן הרא"ש דפסקיו עיקר והא דסי' קס"ט וסי' ר"א הייינו דלפעמים התשובה מאוחרת כמ"ש בהגהת מהרל"ח לא"ע סי' ל"ד אות ב' וע"ש מדברי הב"ח בזה וע"ע בב"ח יו"ד סי' רצ"ג שכתב ג"כ דפסקיו עיקר וכ"ה בתשו' פמ"א ח"ב סי' קמ"ד ע"ש. שכתב בפשי' דדבריו שבפסקיו עיקר וגם יפה כתב רו"מ דהכא הרי העתיק הב"י מסידור תשו' הרא"ש שדבריו בפסקיו כתב אח"כ א"כ פשי' דפסקיו עיקר ועוד דגם לשי' הא"ז בשאלתו שהי' דעתו שלא לכוף הרי ביאר טעמו מפני שאין זה עיגון שהרי ראוי הוא לביאה ואשכחן אהבת נשים לבעליהן סומין כעובדא דגרושת ריה"ג ע"ש וי"ל דזה דוקא בנשים דטב למיתב טן דו וכו' ועוד דגבי אשה שא"א לבדוק א"ע רק ע"י נשים אחרות י"ל דלכ"ע איכא עיגון דלא ימצאו בכל עת נשים פקחות ויתעגן מביאה או שיבא לידי מכשול

ומ"ש רו"מ מדברי הט"ז סי' קי"ט ורשד"ם יו"ד סי' ק"מ דיש לחוש לעיגון האיש יותר משל האשה כ"ה להדיא בש"ס דכתובות (דף ס"ד ע"ב) מה בין מורד למורדת א"ל וכו' מי שוכר את מי וכו' (שוב עיינתי ברשד"ם שם וראיתי שהביא באמת הש"ס הנ"ל ואף דגבי באו להנשא משיאין את היתומה ואח"כ היתום שבושתה של אשה מרובה משל איש כדאי' בכתובות (דף ס"ז) היינו לענין להקרא עלי' שם נשואה וע' תוס' גיטין (דף ט' ע"א) בד"ה שוו וכו' דגם בעבד שמותר בשפחה מקרי עיגון מה שאסור בבת חורין ע"ש ומכ"ש בנ"ד ובפרט דבנ"ד היא ג"כ חולנית בחולי ארוך וכבר הביא רו"מ מהא דא"ע סי' ע"ט וש"ע הרב ביו"ד סוסי' קפ"ז וגם הוא לטובת בנים הקטנים שהתירו לישא תוך ג' רגלים בשביל כך כמ"ש ביו"ד סי' שצ"ב ואני מוסיף שהרי התירו להלוות באבק ריבית לטובת יתומים וכבר נודע דעת השבו"י ח"א סוס"י צ"ה להתיר תקנת מינקת לטובת יתומים ואף שרבים חלקו עליו מ"מ בשו"ת מים חיים סי' י"ד החזיק בדעת שבו"י והביא ראי' זו. ולכן מכל הלין טעמי הנני מסכים עמו אחר שיקיים לנגדה בנדוניא וכתובה כראוי להתיר לו לישא אחרת ולהצטרף בצירוף מאה רבנן. והנלע"ד כתבתי

סימן סא ב"ה א' האזינו א' כ"ד אלול תרנ"ח ברעון להרב וכו' מו"ה בצלאל גוטעסמאן נ"י חתן הרב אבד"ק יארטשוב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר הדו"ד בראובן שקנה בית משמעון וסילק המעות וש' קנה בית מקודם ונדחק להמעות ואחר שהחזיק ראובן בהבית נודע לו שהכניס שמעון קיר א' מהסוכה לגבול ראובן באמרו שלא הי' שלו מעולם. ורו"מ כתב דפשיט דכיון שעמד כך כמה שנים אינו נאמן בכך אלא שפקפק א' עליו דקודם כתיבת שטר הרי בידו לחזור. הנה לא אכחד כי לא אדע כלל מקום הפקפוק דהא כיון שכבר החזיק ראובן ונכנס להבית הרי בחזקה א"צ שטר. וגם יפה כ' רו"מ דכיון שאין שמעון חוזר מהמקח ואינו רוצה להחזיר מעותיו איך יוכל לחזור ממקצת המקח וד"ז מבואר במק"ח סי' ת"נ סק"ז דא"י לחזור רק מכל המקח ואני כתבתי בגליון שהדבר מבואר בש"ך חו"מ סי' קי"ב סק"ב וגם בשו"ת הגאון ר"מ איגרא בשו"ת איגרא רמא סי' י"א ע"ש ותבין ועוד דהא לשי' כמ"פ גם בקרקע צריך לקבל מש"פ ובחיבורי לחו"מ כתבתי דהיכי שהדבר ספק יש להטיל מש"פ סתם א"כ כל זמן שאינו מקבל לטותא דרבנן המקח בתקפו כמ"ש בשו"ת הר הכרמל סי' ל"ו וגם י"ל דהוי כמוכר שדהו מפני רעתה כיון שהי' דחוק לשלם בעד הבית שקנה כבר לכן הדבר פשוט כמ"ש רו"מ: והנה במ"ש לעיל דכיון שהחזיק בהבית הרי א"צ שטר לכאורה יש לפקפק בזה לפמ"ש בשו"ת ב"ש חו"מ סי' ס"ד דכיון דבעינן שיתכוין לקנות בהחזקה ובכה"ג שהוא סובר. שכבר קנה בהכסף אינו מכוין לקנות אבל לענ"ד צדקו דברי השואל שם דבכה"ג דהחזקה מועיל רק כדי שיהי' סמ"ד דלוקח א"צ שיכוין לקנות וקנה למפרע משעת נתינת המעות וכמ"ש הר"ן פ"ק דקידושין לענין כסף ושטר ראי' דבנתן השטר קנה למפרע ורו"מ הביא ראי' מתוס' ב"ב (דף כ"א ע"ב) ד"ה מרחיקין וכו' בסוה"ד שכתבו בשם ריב"א דרבא קנה מהעכו"ם בשטר ואח"כ נתן המעות ומש"ה לא זכה רב מרי שלא החזיק בו אלא בתורת משכון ע"ש ומוכח דבנתן אח"כ המעות קנה למפרע שהרי גם בשטר אינו קונה עד שיתן הדמים ולענ"ד ייל דהא בעכצ"ל שדעת הריב"א דקונה מהעכו"ם בשטר ודלא כתוס' שם (דף נ"ד ע"ב) ד"ה נכרי וכו' וס"ל דהא דאמר רבא לא שקילנא וכו' עד דמסלקנא לך זוזי היינו שהוא בעצמו יסלק לר"מ המעות ולא שיכוף להעכו"ם שישלם לו העכו"ם א"כ י"ל דבדיניהם קנה בשטר גם קודם נתינת המעות ולגבי עכו"ם בדיניהם דיינינן לכן זכה רבא (ובזה י"ל כונת רש"י בב"מ שפי' דמסלקנא לך היינו שישתדל שהעכו"ם ישלם משום דס"ל דרבא לא קנה אלא כששילם המעות לכן צ"ל כמ"ש) או דמיירי שזקף עליו העכו"ם המעות במלוה דהוי כאלו כבר שילם לו וחזר והלוה לרבא כמ"ש רש"י ב"מ (דף ע"ז ע"ב) ד"ה הרי אני נושה בו וכו' אבל מדברי הר"ן והביאו גם הב"י סי' ק"צ מוכח כן וגדולה מזו דעת הריטב"א שהובא במהריט"א רפ"ב דבכורות דגם בשטר קנין קנה למפרע וע' בשו"ת שערי צדק או"ח ס' ע' ושו"ת טור האבן סי' ז' ועוד דכיון דבכסף לבד לא סמ"ד עד שיכתוב שטר א"כ כשנכנס להבית בודאי רצה להחזיק בהבית שלא יוכל לוקח לחזור בו ושפיר הוי מתכוין לקנות בהחזקה ומ"ש רו"מ לחדש דגם להסוברים דק"ס בלא כסף לא קנה מ"מ אם קנה בית בק"ס ולא נתן המעות ונשרף הבית ואח"כ תפס המוכר דמי המקח מהלוקח אין מוציאים מידו והביא ראי' מהא דסי' ס"ו סי"ז דגם בקנין שאינו מועיל כגון במסירה בלא כתובה אם שמוט ואכיל מהני וה"נ בזה הנה הגם שבתשו' רדב"ז ח"א סי' שפ"א מבואר כה"ג לענין קנה מטבע בחליפין וע"ע בחו"מ קכ"ו סכ"ב ואף דהש"ך חולק על הרמ"א וס"ל דדוקא בידע מוכר מהני אבל בתשו' עה"ג סי' י"א הסיר תלונת הש"ך ופסק כהתה"ד ורמ"א אך דמ"מ נראה דבנ"ד ל"מ התפיסה דהא מבואר בנמוק"י פ"ב דב"ק בסוגיא דז"נ וזה לא חסר דשמיט ואכיל מהני משום דאפשר גם אם הי' יודע הי' מוחל לו או מטעם דמוקמי' לי' בחז"כ דודאי מחל דניחא לי' לוקמי בהימנותי' אבל היכי דמוחה קודם תפיסה לכ"ע ל"מ התפיסה כמ"ש בתשו' ר"מ אלשיך סי' ז' וא"כ בנ"ד כשנשרף הבית וזה לא רצה לשלם לו וחזר בו שוב ל"מ כלל מה שתפס המוכר אח"כ דמי הבית וע"ע בב"י