מהרש"ם חלק ב סא

עדות שלב"פ והאריך אם י"ל כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקן כי לענ"ד הדבר פשוט דכיון דחז"ל בעצמם לא השוו דבריהם לשל תורה וחלקו בין יש בנים או לא א"כ בכה"ג ל"ש לומר כל דתיקן כמ"ש בס' האשכול הל' תפלה וק"ש סי' א' לענין חציצה בטבילת ב"ק ע"ש אך שזה נוגע אם לומר שהחמירו בדבריהם יותר מבשל תורה ואין לנו לחדש כן מסברא וגם גוף הדבר אם כיעור וקדל"פ היא רק מדרבנן לאו מלתא דפשיטא ובתשו' מהרי"ן לב ח"א סי' ו' מבואר דהוי מדאורייתא ובתשו' א' הבאתי ראי' לדבריו מהתוס' סוטה (ד' ג' ע"א) ד"ה ר"י וכו' הביאו מהירושלמי דמפרש טעמי' דר"א אמר וקנא את אשתו חובה דאתיא כב"ש דלא יגרש אא"כ מצא ד"ע מצא בה דברים כעורים לגרש אינו יכול שלא מצא בה ערוה לקיימה א"י שמצא בה דברים כעורים לפום כן הוא אומר חובה ע"ש הרי דאיסור כיעור הוא מדאורייתא שהרי מה"ט דריש לקרא דאתי לחובה והגם שפלפלתי בתשו' הנ"ל מכמ"ק בזה ואכמ"ל עכ"פ לאו מלתא דפשיטא הוא אך שא"צ בנ"ד לסלסל ולפלפל כי הדבר ברור כדכתיבנא

אך בנ"ד כיון שהרחיקה נדוד זה ג"ש ואיכא רגל"ד ואומדנות מוכיחות כי למעול בבעלה ברחה מפני שגם הנכרי שנטען עלי' נעלם עמה בזמן א' וכמה עדים מפי עכו"ם מסל"ת וקדל"פ וגם עדות הבעל עצמו הרי גם באשה האומרת טא"ל בדאיכא רגל"ד נאמנת ולא יהא כח האיש גרע מכח האשה דודאי נאמן בכה"ג לכן הדבר פשיט כמ"ש כת"ר להתיר להבעל לישא אחרת ואין לתלות שנזדמן לשניהם סיבה מיוחדת לכל א' בזמן א' כמ"ש כה"ג ברש"י ע"ז (ד' מ' ע"א) ד"ה חביות פתוחה לא סגי בחדא דאיכא למימר מעלמא נפול לי' ומבואר דבתרי לא חיישי' לכך שיזדמן כן וגם התוס' הקשו רק דגם בתרי ניחוש שמא הנכרי הניחם שם אבל לכ"ע לא חיישי' לסיבה מקריית בכה"ג ועמ"ש בדע"ת סי' א' סוסקי"ט כעין זה וע"ע בפ"י בפתיחה בחידושי בנו הגאון ז"ל לענין רוב בקיאים לשמה ע"ש ותבין. ושם הבאתי גם מהא דנפילה דיחיד דלא חיישי' ולכן גם אני הנני מסכים להצטרף בצירופא דרבנן להתיר להבעל הנ"ל לישא אחרת ע"פ האופן לעשות שליח בזיכוי הגט ואח"כ יעשה שליח להולכה כמ"ש כת"ר בקונטרסו באריכות

זו"ז מ"ש רו"מ ליישב קושי' העולם בסוגיא דטמאה אני לך דאכתי תאמר טא"ל ונטולה אני מהיהודים דאי נימא דאפקעינהו לא יוכל להתיר נדרה ורו"מ חידש דהכונה שחז"ל אפקעינהו שיחולו הקידושין אחר הזנות כבר קדמו בתשו' בר"א חא"ע סי' נ"ט ומאז אמרתי ליישב דהא הר"ן שם העיר די"ל דחז"ל בידם לעקור ד"ת אלא דדוקא בשוא"ת ולא בקו"ע ונודע מהש"ס ותוס' ב"ק (ד' ל"ב) דאשה דקרקע עולם ביאתה לא מקרי מעשה אלא משום דנהנית וההנאה מחשבת לה מעשה א"כ לפמ"ש הר"ן והרא"ש דבאומרת נטולה אני מהיהודים בע"כ דהתשמיש צער הוא לה א"כ שוב יכולים חז"ל לעקור דמקרי שוא"ת כיון דאין לה הנאה מהתשמיש וקרקע עולם הוא וא"ש ודו"ק ועוד פלפלתי הרבה ואין עת האסף יותר. והנלע"ד כתבתי

סימן נו להרב המאה"ג וכו' מו"ה ישראל בערגער אבד"ק באזע במדינת רומעניא

מכתבו הגיעני וע"ד אשר דרש מעמדי להשיב בדבר השערורה בעיר הבירה ק"ק לונדן שזה איזה שנים נתיישב שם בביהמ"ד א' רב א' שהי' מלפנים אבד"ק מאנשעסטר והוא גדול בתורה ויראה ונתקבל בלונדן בשם מו"ץ ואולם הרב הכולל דאקטר אדלער שונא הוא לו ואולם הרב דאקטר גאסטער בהיותו תורני ויראת ד' בקרבו מחזיק ביד המו"ץ הנ"ל ומפני היותו יליד באקארעשט וש"ב של רו"מ פנה אליו לקבץ הסכמות גדולים להחזיק בימין המו"ץ לאשר הרב הנשר יבקש לדחותו לאסור עליו לבל יהי' נקרא בשם מורה מורינו וכדומה עכת"ד שאלתו

והנה רו"מ הביא מתשו' הרמב"ם שהובא בשע"ת או"ח סוס"י נ"ג שאין מורידין אדם מגדולתו מסנהדרי גדולה ועד חזן הכנסת ואם נתקיים הדבר בעדים שעבר אין להסירו אם קיבל עליו מה שהוא חייב מן הדין ורו"מ העיר שזה סותר למ"ש הר"מ פי"ז מסנהדרין הראש ישיבה שחטא מורידין אותו ואין מחזירין אותו לגדולתו ובאמת שבתשו' הרדב"ז ח"ה סי' שני אלפים ע"ח ששם העתק תשו' רמב"ם הנ"ל העיר בעצמו מדברי רמב"ם פי"ז מסנהדרין הנ"ל ותי' וז"ל וי"ל שלא כתב הרב בתשובתו אלא מסנהדרי גדולה ועד חזן הכנסת אבל ראש ישיבה שהוא במקום משה רבינו והוא הנשיא למעלה מן הסנהדרין אינו חוזר לשררותו ונ"ל שהטעם מפני שכל חטאות הנשיא חשבינין כאלו עובר בפרהסיא ואיכא חה"ש טובא ולפיכך אין מחזירין אותו לשררותו וכ"כ בהדיא אא"כ עבר בפרהסיא ותו כיון שהוא עומד במקום מ"ר להיישיר את העם וכתיב התקוששו וקושו קשוט עצמך וכו' ואע"פ שהרב ז"ל מהדר אזכותא דת"ח שאין מורידין אדם מגדולתו ומינויו מ"מ מודה הוא שאם עבר עבירה בענין מינויו כגון שהי' חזן לנשים ועבר עבירה עם א' מהן מעבירין אותו ממינויו שלא לתת מכשול לפניו עד שיתברר שעשה תשובה שלימה וכן כל כיוצא בזה עכ"ל הרדב"ז אבל בתשו' ח"ס ח"מ סי' קס"ב העלה מסברתו לחלק דהיכי דעבר בעדים והתראה מעבירין אותו משא"כ בלא עוה"ת וגם הוא לא ראה דברי רדב"ז ואולם לא אכחד כי יותר נראה תירוצו של הח"ס ורו"מ דגם סנהדרין מיישירין את העם לתורה וגם איכא חה"ש ובע"כ דבכה"ג שעבר בעוה"ת הוי כמפורסם ואני מוסיף דלפמ"ש הפליתי סי' י"א סק"ב לשי' רמב"ם גופי' דאפי' לענין להיות כמומר בפרהסי' א"צ שיהי' בפני עשרה אלא בעדים והתראה סגי דאין לך פומבי גדול מזה ע"ש וא"כ הרמב"ם לשיטתו שפיר כתב דהיכי דלוקה דהיינו בעדים והתראה דהוי בכלל עבר בפרהסיא אין מחזירים אותו לגדולתו והיינו כמ"ש בתשובתו דבעבר בפרהסיא מורידים אותו

ולפ"ז לדידן דקיי"ל דבפרהסיא אינו בפחות מעשרה והרי מהירושלמי דסנהדרין שממנו מקור ד' רמב"ם פי"ז מסנהדרין מוכח דאם לקה אין מחזירין אותו שוב יהי' מוכח דלא כדעת רמב"ם בתשובה ואף די"ל דדוקא בסנהדרין שהי' בידם להמית ולהלקות אין מחזירין כדמסיים בירושלמי שם דהיא קטיל לון משא"כ בממונה שבזה"ז אבל י"ל דמ"מ יוכל לנקום בהם בדיני ממונות כשיבואו לפניו וכדומה ומ"מ י"ל דגם לדידן דדוקא בעדים והתראה דינא הכי דאף דלא מקרי פרהסיא מ"מ כיון שהפקיר א"ע לחטוא ולא השגיח על התראת עדים מעבירין אותו משא"כ בלא התראה אולם לשי' רדב"ז בכל רב ממונה בעירו שאין גדול ממנו שם דינו כראש ישיבה שמעבירים אותו ובפרט אם סרח בעניני רבנות כגון שהכשיל רבים בהוראתיו לקלקולא וזלזול כאיסורים וכדומה הרי הדבר מפורש יוצא מפי רבינו הרדב"ז ז"ל דבכה"ג לכ"ע מעבירים אותו

ובדבר מ"ש הח"ס חחו"מ סי' קס"ב דבני העיר אינם נאמנים להעיד נגד הרב הנה דבריו מיוסדים ע"ד רש"ל ותשו' הרא"מ שהובא בב"א על טרה"ר בקונ' התשובות שבסופו סי' ל"ד אבל כבר כתב התומים סי' ל"ג שאין שום יסוד לדברי רש"ל ומצאתי בתשו' כנסי"ח, סי' פ"ט שדחה ד' רש"ל ופסק דלא קיי"ל כוותי' וכ"ה בתשו' ברכת יוסף חיו"ד סי' ב' דכל הפוסקים לא ס"ל כן וכיון שגם הח"ס שם העלה דלגבי עצמם נאמנים בה"ע לאסור עליהם הוראתו אלא דס"ל דבדברים שבממון אינם נאמנים א"כ כיון שדעת כמ"פ דנאמנים שוב לענין ממון המוחזק יוכל לומר קים לי ופטורים מלשלם לו. וע' תשו' רשד"ם חיו"ד סי' קי"א שדעתו ג"כ לפסול עדות משום נגיעה שרוצים שלא יהי' להם רב אבל בתשו' ברכ"י שם דחה גם דבריו להלכה

אבל עכ"פ הדבר פשוט דדוקא בעדים כשרים ונאמנים לא משגחינן בשנאה אבל בעדים ע"ה וריקים ופוחזים מבואר בתשו' רש"ל סי' ל"ג דבצירוף שנאה פסולים לעדות ובתשו' רמ"א סי' י"ד פסל כל הריקים ופוחזים וע"ה והרי ש"ע לפנינו בחו"מ סי' ל"ג סי"ז דכל שאינו במקרא ולא במשנה ולא בד"א ה"ז בחזקת רשע ופסול לעדות וכו' וע' בס' האשכול הל' נט"י וסעודה סי' כ"א בשם תשו' רב שרירא ור"ה גאון בזה. ואחרי כי הרב המו"ץ מוחזק בכשרות למוד הוא יר"ש הוא וכבר הוחזק בחלוקת הכבוד בשם מורה מורינו בהיותו רב בעיר מאנשעסטר חלילה לשום אדם להוריד כבודו גם אם הי' מקום למצוא בו איזו עול ומכ"ש במקום אשר רודפיו שלא לש"ש כונתם ועליהם נאמר התקוששו וקושו קשוט עצמך וכו' לכן מעלין בקודש להוסיף הוד והדר לאיש אשר יעטה במעיל התורה והיראה ואין לנגוע גם באפס קצהו הס כי לא להזכיר ושלום יהי' לנו ולכל ישראל

ובדבר סידור הגט בעירו שאין שם סופר ורו"מ מוכרח לכתוב בעצמו והביא מדברי איזה מחברים וכבר הובאו בשד"ח שנדמ"ח מערכת גט סי' ט"ו אות ב' ככל אשר הביא רו"מ דבשעה"ד