מהרש"ם חלק ב נט

והנה מ"ש רו"מ מדברי הלבוש שכתב דהיכי דהכתב התחתון כשר אם מעביר בקולמוס פסול דהוי כמכסה כתב הראשון ותמהו עליו דא"כ מה פריך הש"ס וליעבר עלייהו בקולמוס וליקדשי' וכו' דהא כיון שאינו נאמן להפסיד ס"ת ומחזקי' לי' בכשר א"כ אם יעביר בקולמוס יופסל ונראה דהא יש להבין סברת הלבוש דמה בכך שמכסה כתב הראשון הרי יוכשר בכתב העליון שהוא כשר ולכאורה י"ל דהכתב התחתון מפסיק וחוצץ ואף דמב"מ אינו חוצץ כבר העלה בתשו' גבעת פנחס סי' נ"ו דבכולו חוצץ גם מב"מ וכשכל האות יש חציצה בינתים פסול ע"ש אך דיש לדון בזה לפמ"ש הג"פ שם להוכיח דבדבר המתבטל שם עולמית אין בו משום חציצה דהוי כגופו וה"נ הכתב הראשון נתבטל עולמית ואינו חוצץ וע' נו"ב מ"ק או"ח סי א' שהשואל רצה לחדש דטעמא דרבנן דפסלי הוא משום חציצה והוא תמה עליו דא"כ למה פליגי ר"י ורבנן בנכתב של"ש הרי גם בכתב לשמה והעביר קולמוס יהי' פסול לרבנן ועוד דא"כ בתיבות שנמחקו קצת ורישומו ניכר דמותר להעביר בקולמוס נימא דחוצץ וע' תשו' פמ"א ח"ג סי' ל"ב ובי"ש ליו"ד סי' רע"א סק"ה מ"ש בזה ולפמ"ש הג"פ וגם הי"ש הסכים דבדבר המתבטל עולמית אינו חוצץ אין מקום לזה כלל ונראה דסברת הלבוש עפמ"ש בגן המלח סי' ה' דגם בכתיבת ס"ת דבעינן שיכתוב לשמה פסול תעשה ולא מן העשוי ובמנחות (דף מ' ע"ב) מבואר דכל שעושה שלא לצורך מן העשוי קרינן בי' ומכ"ש בדעביד איסורא דלא מיחשב עשוי' ע"ש בתוס' ד"ה בבל תוסיף קאי וכו' וא"כ ה"נ ס"ל כדעת תשב"ץ דהוי כמוחק השם לכן כתיבה שני' הו"ל כתעשה ולא מן העשוי ופסול וא"כ התם שהסופר אמר שלא כתבן לשמה אף שאינו נאמן אצלינו מ"מ אם יעביר בקולמוס הרי אדם נאמן לגבי עצמו ולא יעשה איסור מחיקה בהעברה זו ועוד דאחזוקי אינשי ברשיעא לא מחזקי' וכשיעבור בקולמוס מסתמא האמת כדבריו שכתבן שלא לשמן וממילא יהי' נחשב עשיי' ויהי' כשר גם לדידן ובפרט לפמ"ש הרמב"ם רפ"ד מק"פ דאף השוחט נאמן ששחט של"ש מ"מ המאמין ה"ז משובח וע"ש בראב"ד וכ"מ ולח"מ א"כ גם לדידן הוי עכ"פ לצורך ואיסור מחיקת השם הוא רק בעושה דרך השחתה ובכה"ג שעושה לצורך הס"ת ליכא איסורא לכן נחשב עשיי' וכשר אף שמכסה הכתב התחתון

ומעתה לפ"ז בנ"ד שהס"ת ישן ומסתמא מפני שראי שהאותיות קרובים להתאדם העבירו הקולמוס לחדש האותיות א"כ הי' לצורך להגן שלא יבא לידי פסול ול"ה דרך השחתה וליכא משום איסור מחיקה ושפיר כשר הכתב העליון ובהגהותי לספר א"ח הנדמ"ח סי' ל"ב העירותי מכמ"ק במה שנוהגין לחדש אותיות היכי דהאותיות הקודמים נפסקים אח"כ ונשאר רק הדיו החדש והעליתי להחמיר אך בכה"ג שהאותיות עומדים רק להתאדם והדיו הקדום נשאר במקומו לכ"ע אין חשש

ומה שהקשה רו"מ לפמ"ש הרשב"א קידושין (דף כ"ג) דכל הבעיא אי כהני שלוחי דידן וכו' הוא רק בשחיטה דכשרה בזר ולא בעבודות של כהן והנה הרשב"א הקשה אמאי קחשיב לפיגול להשא"נ הא ניכר שחיטת הסימנים ותי' דמיירי בשאר עבודות א"כ היאך פשיט הש"ס בנדרים ממתני' דכהנים שפגלו וכו' דשלוחי דשמיא הרי שא"ה דמיירי בשאר עבודות לכן שלוחי דשמיא נינהו לק"מ דהא בקרבן של כהן מודה הרשב"א דבכל ד' עבודות י"ל דהוו שלוחא דידן ומתני' דכהנים שפגלו דקתני סתמא מיירי גם בקרבן של כהן ושפיר דייק ממתני' דכהנים שלוחי דשמיא וע' בריטב"א קדושין (דף כ"ג) בשם תוס' שביאר ג"כ דהבעיא אי שלוחי דידן הוא רק בקרבנות כהן כיון דאיהו מצי למיעבד אבל בקרבן ישראל פשיטא דשלוחי דשמיא נינהו והא דפשיט לה מהא דמקריב לו קיני זבין הומ"ל דההוא בקרבן ישראל אלא משום דסתמא קתני ומשמע אפי' בכהן לא דחי לי' הכי ע"ש וה"נ בזה ויש לי להוסיף ראי' לזה דהא גם אי נימא כדעת הרמב"ן דפיגול אינו היזק ניכר גם בשחיטה משום שהפיגול איננו נוגע לגוף השחיטה מ"מ תקשי למאי דמבואר בגיטין דבברייתא מייתי בכהנים שפגלו פלוגתא דר"מ ור"י ולר"מ חייב גם בשוגג משום דקנסו שוגג אטו מזיד וקשה הרי לר"מ מומר לד"א מומר לכה"ת ובבכורות (ד' ל"ה) פריך כיון דכהנים חשודים על הבכור יהי' פסולים לכל דבר וע"ש בתוס' דמה"ט ראוי שיהי' שחיטתם אסורה ומשני דלאחזקינהו לא אמר אלא לחששא ובט"ז וש"ך סי' י"ב בשם מש"ל דמי שיש עליו אפי' רק חשש חשוד אם אח"כ עבר ועשה הוחזק למפרע וא"כ תיקשי בכהן שפיגל במזיד הרי נתברר למפרע שהוא מומר לכה"ת ושחיטתו אסורה כדין שחיטת מומר א"כ יתחייב משום היזק ניכר דהא שחיטתו נבלה וגם לא יהא פיגול כלל כיון דהשחיטה נבלה ובע"כ דמיירי בשאר עבודות והשחיטה נעשה ע"י אחר ותיקשי איך פשוט ממתני' דשלוחי דשמיא הרי בשאר עבודות לכ"ע הוו שלוחי דשמיא ובע"כ כמ"ש דהתם מיירי גם בקרבן של כהן ודייק שפיר ודרך פלפול יש לי לדון דכבר העלה התב"ש סי' י"ח סקכ"ד דשומר חייב מדינא גם בהשא"נ וגרמא וקשה דא"כ בכהנים שפגלו יחויבו מדין שומר גם בהשא"נ וגם בשוגג חייבים דאדם מועד לעולם וע' ישויע"ק יו"ד סי' קכ"ז סק"ו שכתב בפשיטות דהכהן שנמסר הקרבן לידו יש לו דין שומר וא"כ קשה כמ"ש וצ"ל דמיירי בקרבן של כהנים אחרים שהם שותפים בעבודה והוי שמורה בבעלים וליכא דין שומר וא"כ דייק שפיר דשלוחי דשמיא נינהו אך. י"ל לפמ"ש הפ"י בגיטין (דף נ"ד) דבמפגל מזיק רק להקדש דלבעלים הוי רק גל"מ אלא דמדרבנן חייב גם מזיק להקדש א"כ עכ"פ ליכא בזה דין שמירה בהקדש לכן בהשא"נ פטור לגמרי בשוגג. והנלע"ד כתבתי

סימן נג ב"ה ד' תצא תרנ"ח להרב הג' וכ' מו"ה שמעון סופר נ"י אבד"ק ערלוי. במדינת הגר

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות ששכיח כעת בגליל שלו נקבים בהטחולים של שורים ופרות במקום הדק שבעב כעובדא דהט"ז בעגלים ושאל אם מותר להעלים עין שלא יקחו הטחולים כלל למקולין ולא ינקרום כלל כי הנקב לא נראה אלא אחר הניקור וי"ל דכיון שיש פוסקים מקילים בזה וגם אינו מיעוט המצוי כ"כ אפשר שיש להקל

הנה בגוף דין הנקבים כבר הארכתי בחיבורי דע"ת סי' מ"ג סק"ד מכמ"ק בזה ובפרט מתשו' צ"צ סי' ע"א ושב יעקב סי' כ"ד להתיר גם בגסות ומתשו' אבן השהם שבפראג נמנו כמ"פ להתיר בזה ועוד מדברי כמה מחברים בזה יעו"ש וא"כ בהפ"מ כשר וכבר העליתי בפתיחה אות ל"ת דדבר המצוי הרבה מקרי הפ"מ והבאתי כן מתשו' רשד"ם יו"ד סי' ל"ז וגם מתשו' פמ"א ח"ב סוס"י קנ"ז א"כ כפי שכתב שהדבר מצוי הרבה יש מקום להתיר לגמרי בהפ"מ וא"כ לפמ"ש הפמ"ג בא"ח סי' תס"ז בא"א ס"ק ל' בשם ביאורי מהרש"ל על הסמ"ג ותשו' בי"ע דבדבר שהוא רק חומרת גאונים מותר להעלים עין מן האיסור וע' בסד"ט ליו"ד סי' קצ"ו סקט"ו בזה וה"נ בדבר המותר בהפ"מ פשיטא דמותר להעלים עין ועמ"ש בדע"ת סי' ל"א סקט"ז ובפתיחה לס' ל"ט אות א' הבאתי בשם הכנפ"י ותשו' ב"א דבדבר שהוא רק ספק טרפה גם במיעוט המצוי א"צ לבדוק ומזה הבאתי ראי' דיש סרכות שהם ודאי טרפה ע"ש וה"נ בזה דכמה פוסקים מתירים לגמרי א"צ לבדוק ומותר להעלים עין ועמ"ש בפתיחה להל' טרפות אות מ"ג מכמה מקומות בזה לכו אם כת"ר יסכים בזה גם ידי תכון עמו. והנלע"ד כתבתי

סימן נד ב"ה א' תבא תרנ"ה להרב הגדול וכו' מו"ה שרגא פייביל הערץ נ"י דאבד"ק גלאגוב

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בראובן שהי"ל בית דירה מושכר לשמעון שהי' מלמד תינוקת והגיע זמן יציאתו אחה"פ ועשה לו התראת דא"ה ודחקו לצאת ושמעון נ"ח שכר דירה וא"ל ראובן צא מהדירה הלא לא אתבע ממך שכר דירה וכן יצא משם ועבר שנה א' ולא תבעו ואח"ז נזדמן לראובן התמנות שנאלץ ליקח חתימות מאנשים וא"ל לשמעון בפני אנשים תן לי החתימה בעד החוב שכר דירה והשיב כשנהי' רק שנינו יחד אתן לך ונתרצה ראובן ואח"ז עברו ב' חדשים שלא תבע ראובן חתימתו וכבר הביא לשם ב"ב ואח"ז תבעו ראובן שיקיים הבעתקו ליתן חתימתו וחתם לו